אפשר לומר ש"לגור בנפש" - זה אומר שהאדם הופך להיות קודם כול החבר הכי טוב של עצמו, ובעל הברית של עצמו. וחבר טוב אמיתי גם מקבל אותך איך שאתה ואוהב אותך. אבל גם עושה הכול כדי שלא תיפול, ואם תיפול, שתקום. "לא מוותר לך, ולא מוותר עליך". 
הספר שאתה אוחז בידך הוא הזמנה לעבודה. לא קלה, אבל אפשרית, ומשתלמת. לפיתוח "הקבוצה הנפשית" האישית שלך.
הספר הזה קודם כול אומר שהנפש היא לא אשליה, והיא גם לא "בעיה" שצריך לפתור. (למרות שכך זה מרגיש בעידן הבדידות בעולם המערבי). הספר הזה גם אומר שהנפש לא קיימת בנו סתם. יש לה ייעוד. היא קיימת בנו – אךורק כדי שנפתח אותה, על מנת שנגור בה. וזה בידינו.
בטח אם אתה חי בישראל שאחרי שבעה באוקטובר. שבה נפש "נורמלית" היא נפש שעברה רעידת אדמה פנימית, והיא מתערבלת ומלאה עד להתפקע. מלאה בכאב ובחרדה וגם מלאה בעוצמות ובמראות עומק נדירים. ובעצם "מחכה" לייעוד שלה. לא יכול להיות שכל זה סתם.