מבוא


עצם זה שאתם קוראים את הספרון הזה עכשיו זה חריג. לפני עשר שנים, כנראה שלא שמעתם על סמים פסיכדלים בכלל, ואם שמעתם עליהם זה היה כנראה בתור סמים מפחידים ומסוכנים. והנה, יום אחד קמנו בבוקר, והסמים הפסיכדלים היו בכל מקום - ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, בחדשות, בכתבי עת מדעיים, בעיתונות הכלכלית, בנטפליקס.


גם המעמד החוקי של החומרים הללו משתנה. אחרי מעל 50 שנה שבהן הפסיכדלים סווגו בארה"ב כסמים מסוג schedule I, כלומר חומרים ללא כל תועלת רפואית ועם סיכון גבוה להתמכרות, שתי מדינות בארה"ב הפכו חלק מהם לחוקיים לחלוטין לשימוש. בנוסף, מספר ערים ברחבי ארה"ב העבירו חוקי אי-הפללה בדומה למה שקרה בארץ עם קנאביס. עוד ועוד מחקרים מבטיחים מתפרסמים וטוענים שהחומרים הללו יכולים להיות תרופות לסדרה של התמודדויות נפשיות - דיכאון, חרדה, תסמונת דחק פוסט-טראומטית, ועוד.


איך הגענו לכאן? איך משפחה קטנה של חומרים הופכת תוך פחות ממאה שנה מתרופות מבטיחות לסמים מסוכנים, וחזרה לתרופות מבטיחות? לפני שנצא למסע בזמן שבמהלכו ננסה להבין את מערכת היחסים בין בני אדם לפסיכדלים ומשני תודעה בכלל לאורך ההיסטוריה, כדאי להתעכב על השאלה - מהם פסיכדלים בכלל?


אנשים ומשני תודעה - מערכת יחסים עתיקת יומין


פסיכדלים הם קבוצה קטנה של חומרים ממשפחת ההלוצינוגנים; חומרים מעוררי הזיה, בעלי תכונות ייחודיות. ישנם ארבעה פסיכדלים קלסים - פסילוסיבין, החומר הפעיל ב"פטריות קסם"; מסקלין, החומר הפעיל בקקטוסים הפיוטה והסן פדרו; DMT, אחד החומרים הפעילים במשקה האיוואסקה; ו-LSD, חומר סינתטי שהתגלה על ידי הכימאי השוויצרי אלברט הופמן בשנת 1943.


מערכת היחסים בין בני אדם למשני תודעה היא עתיקת יומין. ישנם היסטוריונים שטוענים כי ביות החיטה על ידי האדם לא נעשה כדי לאפות לחם - אלא כדי להכין בירה. אחת הראיות לטענה הזאת נמצאה ממש כאן בישראל. במערת רקפת שבהר כרמל נמצאו ראיות לייצור מוקדם של בירה מלפני 13,000 שנה, כאלף שנה לפני ביות החיטה על ידי האדם ותחילת המהפכה החקלאית. בנוסף להיותה מתססת בירה, מערת רקפת היא מערת קבורה, וככל הנראה השימוש בבירה שימש לפולחן במסגרת טקסי הקבורה.