מִלְכָּה גֵּאָה לִלְמֹד בְּבֵית הַסֵּפֶר הָעִבְרִי הָרִאשׁוֹן. כָּל יוֹם הִיא לוֹמֶדֶת מִלָּה חֲדָשָׁה, וְהִיא הִבְטִיחָה לַמּוֹרֶה שֶׁלָּהּ, יְדִידוֹ הַטּוֹב שֶׁל אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה, לְדַבֵּר רַק עִבְרִית! אֲבָל הַיּוֹם יֵשׁ לְמִלְכָּה בְּעָיָה. הִיא נִבְחֲרָה לְבָרֵךְ בְּצָרְפָתִית אָדָם חָשׁוּב מְאוֹד שֶׁהִגִּיעַ לַמּוֹשָׁבָה. מָה תַּעֲשֶׂה מִלְכָּה, וּמָה יִהְיֶה עַל הַהַבְטָחָה? 
תַּלְמָה אַלְיָגוֹן־רוֹז, מְשׁוֹרֶרֶת, סוֹפֶרֶת וּמְתַרְגֶּמֶת, יָזְמָה וְעָרְכָה שׁוּרָה שֶׁל סְפָרִים הַמַּנְצִיחִים אֶת הַתַּרְבּוּת הָעִבְרִית לִילָדִים, וּבָהֶם מֵאָה שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וּמֵאָה סִפּוּרִים רִאשׁוֹנִים. בְּסִפּוּר זֶה הִיא מְסַפֶּרֶת עַל תַּפְקִידָם שֶׁל הַיְּלָדִים בַּנֵּס הַגָּדוֹל שֶׁאֵרַע לַשָּׂפָה הָעִבְרִית.