פרק 9
ספרות העיון וקבלת האחים הכהנים
עודד פורת
אבריאל בר־לבב | משה אידל
חלק א: ספרות העיון
עודד פורת
תודתי לד"ר רועי הורן על שסייע בידי בניסוח מחדש של פרק זה.
הציטוטים באדיבות: עודד פורת, כתבי העיון: מהדורות מדעיות, כרוב: לוס אנג'לס תשע"ג. באדיבות הוצאת כרוב. לאתר האינטרנט לחץ כאן
שער א – כתבי העיון ומקומם בתולדות הקבלה
בין כתבי היד של שרידי הקבלה הקדומה שבידינו יש קבוצת חיבורים אנונימיים, בעלי סגנון ייחודי, אוצר מושגים מסוים ותפיסה דתית, השונים מיתר ספרי הקבלה ומן הסודות והליקוטים השייכים לראשית הקבלה. חיבורים אלה הם תמציתיים וסבוכים, כתובים בלשון נשגבת ומיוחדת, וכמעט שלא היה להם המשך בקבלה. הם מבטאים עניין מיוחד בנושאים הבאים: צפייה באורות האלוהיים, רשימות שונות של כוחות המרכבה, חלקי הדיבור, ההגאים והמאמרות. זאת מתוך מגמה לתאר את הריבוי שבאחדות האלוהית ובאחדות ההוויה, אחדות המיוצגת בהם בשם האל .
חיבורים אלה, שיש לכנותם 'ספרות העיון' או 'כתבי העיון', הם מקוריים וקצרים, בני עמודים בודדים, וקל להבחין בסגנון המיוחד להם ובשיתוף ביניהם בביטויי הלשון ובאוצר המושגים, שברובם אינם מופיעים אצל מקובלים אחרים. לצד שמות עשר הספירות השכיחים בקבלה, ניתן למצוא רשימות ופירושים לכוחות המרכבה, ובהם: חשמל, ערפל, שרף ו'אופן הגדולה'. מופיעים בהם שמות מסודרים לאורות ולשכלים עליונים, בהם: 'אור מופלא', 'אור מזהיר', 'שכל מתנוצץ', 'שכל צח', או 'שכל האמונה'. ביטויים אחדים קבועים וחוזרים בחיבורים השונים, כגון: 'ידיעת מציאות הכבוד הנסתר מן העין', או 'להב האש המתאחד בגווניו'. תפיסת ההאצלה בספרות זו אינה בדרך של התמעטות וריחוק בירידת השפע מלמעלה למטה, אלא של ריבוי בתוך האחדות: 'ונאצלים אלו מאלו כריח מריח וכנֵר מנר ... ואין המאציל חסר כלום'. אלה הם כתבים עמוקים, וניתן להכיר מתוכם תופעות וחוויות הקשורות בצפייה המיסטית.
הדיון בכתבי העיון כולל חלק מבואי, שבו מוצגים מקומם וזמנם של הכתבים, מאפייניהם הספרותיים ואופי שייכותם זה לזה. בחלק השני מובאים טקסטים אחדים ממכלול ספרותי זה, תוך ניתוחם ובירור הרעיונות והשיטות המיסטיות המיוצגים בהם. בחלק הראשון נברר את אפיונם הכללי, את סקירת המחקר על אודותיהם ואת הסביבה הגיאוגרפית והתרבותית שבה נוצרו, בלנגדוק בראשית הקבלה.
הכינוי 'כתבי העיון' הוא כינויה של קבוצת חיבורים, שניתן היה להגדירה רק לאחר עבודת איסוף ממושכת ומאומצת של כתבי היד הרבים שבהם הופיעו כתבים אלה במפוזר. מושג ה'עיון' בכינוי זה נגזר מאופיָם העיוני של הכתבים, המעוניינים לברר את הראשיות, את יסודות ההוויה ויסודות הנביעה הלשונית. ספרות זו מעוניינת בעיון כדרך מיסטית. מושג העיון מציין בכתבים אלה אופן הנכחה של האלוהי ביצירה הספרותית ובדרך החיים הדתית, ולא רק ספקולציה תיאורטית. העיון, שהוא התבוננות ביסודות הראשוניים, אינו רק כלי לחקירת המציאות האלוהית או להשגת אפשרות השפעה עליה, כמו בזרם התיאוסופי־תיאורגי, המרכזי בקבלה; העיון הוא גם תוכנהּ של הידיעה, הכוללת את תיאורי הדינמיות האלוהית כפעולות של חקירה, של התבוננות ושל לימוד.
אלה הם חיבורים אנונימיים, כאמור, ואין בידינו נתונים היסטוריים על אודות האופן שבו נכתבו. חלקם נקראים על שמות תַּנאים, ובאחרים מופיעות דמויות המוכרות כיורדי המרכבה הקדומים. רק שני שמות היסטוריים נזכרים בהם. הם אינם מחברי הכתבים, אך אפשר לקבוע לפיהם את גבולותיה של הסביבה שבה נתחברו, כדלהלן. רק עדות אחת, חיצונית, נשתמרה על אודות פעילות של מקובלים העשויים להיות קשורים בכתיבת החיבורים האלה, וגם עדות זו מפוקפקת מבחינה היסטורית, כפי שנראה.1 חידת חיבורם מסקרנת עוד יותר, משום שיתוף המושגים ועיבודם: כל חיבור מביניהם נוטל ממשנהו, ומציב מושג מסוים בעמדה מסוימת במערכת המיוצגת בו, בשונה ובאופן עצמאי לעומת חיבורים אחרים. אך אין בכך סתירה או קונפליקט: כל מערכת מייצגת סדר מסוים או מאמץ עיוני, מערכת כוחות שלמה, שאינה עולה או נופלת מן הסדרים המיוצגים במקום אחר.
עם כל זאת, ניתן להכיר את מקומה של ספרות זו בתולדות הקבלה, בעיקר על פי ההשוואות הטקסטואליות של כתבי העיון עם חיבוריהם של מקובלים הידועים בשמותיהם בתקופתם, בקבלה התיאוסופית־תיאורגית (הקבלה העוסקת במבנה המורכב של האלוהות, המיוצג לרוב כעשר הספירות, מתוך רצון לפעול ['אֵרגוֹן' ביוונית], באמצעות המצוות, להשבת האחדות באלוהות). כאמור, לספרות אנונימית זו לא היו המשכים בקבלה, מלבד ברעיונות אחדים ובשיטות שנקלטו בחיבורים אנונימיים אחדים השייכים לזרם מובחן, שניתן לכנותו 'הקבלה הלשונית', עד מחצית המאה הארבע עשרה. רק חיבורים בודדים מתוכה זכו לפירושים אצל מקובלים בצפת ולאחריה, ורבים מתוכם לא נודעו או לא נחקרו כמעט, עד לאחרונה.
גרשם שלום, שזיהה לראשונה את קבוצת החיבורים, קבע עבורה את השם 'חוג העיון', או 'חוג ספר העיון', לפי החיבור הקצר הנקרא ספר העיון, ששלום ראה כספר המרכזי של כתבים אלה. אך כינוי זה שגוי ויש להימנע ממנו, למרות שנשתגר, בטעות, במחקר. זאת משום שהמושג 'חוג' מניח התארגנות של אנשים בקשר כלשהו, אך כאמור איננו יודעים דבר על זהותם של המחברים ולא על האופן שבו נתחברו, והאם אכן התקיים מפגש בין המחברים של הכתבים השונים השייכים לספרות העיון.2 שנית, לעומת ספר העיון ששלום הכיר בזמנו בעיקר מתוך דפוסיו המשובשים, ישנם חיבורים מרכזיים ומשפיעים יותר על שאר החיבורים בקבוצה זו, כפי שניתן ללמוד מהשתמרותם בכתבי יד קבליים, ולכן הכינוי 'כתבי העיון' נובע, כאמור, מהאופי העיוני של הכתבים, ולא ממרכזיותו של ספר העיון בתוכו, שאינה נכונה לגמרי.
תולדות המחקר על ספרות העיון
את קבוצת החיבורים זיהה לראשונה גרשם שלום, במסגרת מחקרו על ראשית הקבלה, שנתפרסם בעברית ובגרמנית בשנים תש"ח ותשכ"ב, והוא סיפק גם רשימה ראשונית של הכתבים השייכים, לדעתו, לספרות זו.3 אמנם, היו שקדמו לו בבירור שייכותם של חיבורים אחדים מתוכה זה לזה,4 ואצל המקובלים היא מוכרת לעתים בשם 'ספרות הגאונים'. רק חיבורים אחדים מתוכה נדפסו בידי מקובלים וחסידים, בנוסחים משובשים, ומרביתם נותרו עלומים בכתבי יד, עד עבודותיהם של החוקרים הנזכרים כאן.
מתוך ההֶכּרות עם ספר העיון וההנחה שזהו החיבור המרכזי בספרות זו, הקדיש מרק ורמן (נולד 1949) את עבודת הדוקטור שלו לחיבור זה (משנת 1984, שנדפסה כספר באנגלית ב־1992),5 ובה הציג לפחות שלושה נוסחים שונים מכתבי יד של ספר זה, שלא היו ידועים לפניו. ורמן הציג גם רשימה מעודכנת של יתר חיבורי העיון, ודן בצורה מקיפה ברעיונות ובשיטות של החיבורים המרכזיים בתוכה.
דיון משמעותי ומפורט בשני חיבורים נוספים של ספרות העיון הציג מנחם קלוש (נולד 1955) בעבודה אקדמית ב־1985, ובה הדפיס גם את נוסחם מכתבי יד בליווי הערות מפורטות, לצד דיון בהֶבֵּטים כלליים של חלק מכתבי העיון.6 רק חוקרים מעטים אחריהם הקדישו דיונים לכתבי העיון, בעיקר משום שרובם היו טמונים עדיין בכתבי יד. מאמר משמעותי בעניינם פרסם עמוס גולדרייך (נולד 1944), ודיונים מפוזרים הקדישו להם אסי פרבר־גינת, משה אידל, חביבה פדיה ואחרים. סקירה נוספת על ספרות העיון הציג יוסף דן (2022-1935), אך מחקרו לא התבסס על נוסחי החיבורים שבכתבי יד אלא על הנוסחים המשובשים שנדפסו עד לזמנו, ולכן גם מסקנותיו ההיסטוריות אינן נובעות מראייה מקיפה של ספרות העיון.7
השלב האחרון, עד עתה, בחקר ספרות העיון הופיע בעבודת הדוקטור של מחבר פרק זה, שאליה נתלווה הכרך 'כתבי עיון', הכולל את מהדורותיהם המלאות, מכתבי היד העיקריים, של כל החיבורים השייכים לספרות העיון. עבודתי התמקדה בספר מַעין החכמה וביתר חיבורים הראשונים של כתבי העיון, והראתה את השפעתם של חיבורים אלה על הנוסחים השונים של ספר העיון שאיתר ורמן, ומכאן המסקנה שספר העיון אינו החיבור המרכזי בספרות זו. לצד הצגת הכתבים וקשריהם הטקסטואליים וההיסטוריים, הצגתי דיונים במערכת הרעיונות והמאפיינים הפנומנולוגיים של הכתבים, שפירטו את אופי החוויה המיסטית המתגלה בהם, ואת תפיסתם הדתית, שכיניתי 'תיאולוגיה חיובית', שהיא בעיקרה תפיסת האל כנשגב וכמוחלט שמחוץ להוויה הארצית, אך נוכח בה כנסתר, בעיקר בלשון האנושית היוצרת.8
מקומם וזמנם של כתבי העיון
בשל מיעוט או היעדר הידיעות ההיסטוריות על אודות כתבי העיון, החוקרים שהזכרנו הציעו הצעות שונות באשר למקומם ולזמנם: גרשם שלום הציע את מקומם בלנגדוק־פרובנס במקביל לזמן פעילותו של ר' יצחק סגי נהור, וטען, באופן כללי, שלאור הקִרבה הלשונית הרבָּה שבין ספרות העיון וכתבי ר' עזריאל, יש להקדים לפחות כתבים מסוימים מתוך קבוצה זו לפעילותם של תלמידי ר' יצחק סגי נהור (להלן גם: ריס"נ), ובפרט לפני פעילותו של ר' עזריאל בגירונה.9 ריס"נ, כזכור, הוא המקובל הראשון שהציע חיבור שלם ומקיף בקבלה, הוא פירושו לספר יצירה. שלום טען שחיבור זה השפיע ועוּבּד גם בחיבורים המוקדמים מבין כתבי העיון.
מרק ורמן סבר שגם ר' עזריאל, תלמידו של ריס"נ, השפיע על חיבורי העיון, ובתוך כך מיקם אותם בקסטיליה, במקביל לפעילותם של ר' יעקב בן יעקב הכהן (ראו עליו להלן, בחלק הבא) ור' משה מבורגוש, בשנות הששים והשבעים של המאה השלוש עשרה. בכתביהם של שני מקובלים אלה מופיעים הציטוטים הראשונים מספרות זו.10 לכן ניתן לקבוע שזמן חיבורם של כתבי העיון הוא עד תקופה זו.
מסקנות הניתוח הטקסטואלי שערכתי מורות על מוצאם של הכתבים משִכבתה הראשונה, לפחות, של ספרות העיון - בלנגדוק, במקביל לפעילותם של תלמידי ר' יצחק סגי נהור, ובעיקר ר' עזריאל ור' אשר בן דוד, בעשורים הראשונים של המאה השלוש עשרה עד שנות השלושים או מעט לאחר מכן.11 מסקנות אלה, בעקבות עבודתי,
חוזרות למסגרת הזמנים שהציע לראשונה שלום, אך יש בהן דיוק בנוגע למקומם של החיבורים הראשונים מספרות העיון כמושפעים מפירוש ספר יצירה לריס"נ וכחיבורים שנכתבו במקביל לחלק מחיבורי ר' עזריאל.
אזור דרום צרפת, מתוך: Laurence W. Marvin, The Occitan War: A Military and Political History of the Albigensian Crusade, 1209-1218, Cambridge 2008, p. xviii © Laurence W. Marvin 2008. Reproduced with permission of the Cambridge University Press through PLSclea
כתבי העיון בלנגדוק בראשית הקבלה
ספר מעין החכמה הוא אחד משני החיבורים העמוקים מבין כתבי העיון, יחד עם 'סוד ידיעת המציאות'. ניתוחו מאפשר להציג את מקומו של הספר ואת מקומה של ספרות העיון בכלל.
ספר זה כולל סדרות של הוראות מיסטיות בתהליכים מובְנים ושלמים, כמדריך מיסטי וכעין סוטרה (מעין מדריך למשתמש, השייך לזרמים מיסטיים בודהיסטיים), בתוך פירוש ועיבוד של סדרות ההוראות בספר יצירה, כגון 'בחון בהם וחקור בהן, דע, וחשוב, וצור, והעמד דבר על בוריו, והשב יוצר על מכונו' (ספר יצירה א, ג/§3). הוראות אלה להתבוננות מיסטית מיועדות להכיר אופנים שונים של פעולות האל ודרכי הכרתן והשגתן, והן כלים לקניית ידע ודעת על אודות האלוהות והעולמות העליונים, הנמצאים מחוץ להוויה הארצית.12 לאופי ספרותי זה שייך, בספרות הקבלה, רק קטע קצר הכולל עשר הוראות של אופני חקירה ועיון, הנמצא בַּחיבור סוד ידיעת המציאות, בו נדוּן בהרחבה בהמשך - אף הוא מספרות העיון.
שני חיבורים אלה, ספר מעין החכמה וסוד ידיעת המציאות, מציעים מערכות מושגים, שיטות מחשבה וכלי חקירה, המיושמים בחיבורים אחרים של ספרות זו. חלק מביטויי הלשון המקוריים לסוד ידיעת המציאות חוזרים בפתיחות הלקטניות של נוסחי ספר העיון, וציטוטים מספר מעין החכמה מופיעים בהם ובחיבורים נוספים. ראָיות אלה ואחרות מורות כי שני הספרים האלה הם המקוריים והראשונים מבין כתבי העיון. כדי לתאר את מיקומם של כתבי העיון בלנגדוק נצביע עתה על השפעת פירושו של ריס"נ לספר יצירה, פירוש שנכתב גם הוא בחבל זה, ובהמשך נציין עדויות נוספות למיקום זה של מרבית החיבורים השייכים לספרות העיון.
יחסם של ספר מעין החכמה וסוד ידיעת המציאות לפירושו של ר' יצחק סגי נהור לספר יצירה
ניתוחו של ספר מעין החכמה מורה על השפעה טקסטואלית משמעותית של פירושו של ר' יצחק סגי נהור לספר יצירה.13 על קִרבה משמעותית בין שני החיבורים מורות שלוש פסקאות מקבילות, רשימה ארוכה של מושגים משותפים, וכן שיתוף רעיוני בתוך עיבוד המושגים המתבארים בהרחבה אצל ר' יצחק ביישומם הדחוס בספר מעין החכמה, ושיתוף רעיוני בתוך השוני הניכר שבתורות המיסטיות ובענפי הידע והמסירה שמהם שואבים שני החיבורים. הקבלות נוספות בין פירושו של ריס"נ לספר יצירה וחיבורים אחרים מספרות העיון, כגון המקבילה לסוד ידיעת המציאות שתוצג מיד, מורים גם הם בבירור על כיוון השפעה זה, מפירושו השיטתי, בעל התפיסה המגובשת והמלוכדת, של ריס"נ, לעומת האזכורים המפוזרים והלקוניים שבחלק מכתבי העיון.
הכלי העיקרי להבחנת החיבור המוקדם והחיבור המעבד את שלפניו, הוא ביאורם השיטתי של המושגים בדברי ר' יצחק סגי נהור לעומת פיזורם וקיטועם בלשונו הדחוסה של ספר מעין החכמה. כך ניתן גם להבחין בַּמוקדם ובַּמאוחר בתוך כתבי העיון, כגון נטילתם של נוסחי ספר העיון מהחיבורים המוקדמים בספרות העיון, ובכלל בין טקסטים שונים. קִרבה זו לא היתה יכולה לבוא ממרחק, מקריאת פירושו של ר' יצחק, שנערך כנראה בידי תלמידיו, משום שיישומם של המושגים המשותפים לפירושו בספר מעין החכמה בא בעיבוד וביצירה מתוך הבנה עמוקה של דברי ר' יצחק. כיוון השפעה הפוך אינו מסתבר כלל.
קרבה זו מורה אפוא על סמיכותם של שני החיבורים - ספר מעין החכמה ופירושו של ריס"נ - בזמן ובמקום, ולפיה ניתן לקבוע את תאריך כתיבתו או הכתבתו של פירוש ספר יצירה לר' יצחק סגי נהור כתאריך המוקדם (Terminus post quem) להופעתו של ספר מעין החכמה, ולחיבורים הבאים אחריו בספרות העיון, בעשורים הראשונים של המאה השלוש עשרה ולפני אמצע שנות השלושים שלה.14
ניתן להדגים את היחס בין פירושו של ריס"נ לספר יצירה לבין ספר מעין החכמה וסוד ידיעת המציאות בשתי הדוגמאות הבאות. יש בכך הצצה לעבודתו של פילולוג, שיכול לקבוע יחסי מוקדם ומאוחר בין שני טקסטים, גם אם שניהם נטולי ידיעות היסטוריות. הדוגמה הראשונה מציגה את השיטתיות שבפירושו של ריס"נ לספר יצירה, לעומת הניסוחים הקצרים והלקוניים של ספר מעין החכמה:
א. ומאותן הנפלאות המפליאות הנתיבות הן כעין חוטי השלהביות, שהן נתיבות לגחלים, וע"י השלהביות אדם רואה הגחלת, כדרך הפקעת, שעל ידי החוט אדם הולך למקום הפקעת. וכן באילן, ע"י העלים והסעיפים והבדים והפארות והגזעים הרבים אדם מוצא מחִלות העיקר [הגזע] ודקות מציאות השֹׁרש שאינו נראה מרוב דקותו ופנימיותו.15
ב. ואלו העינים נקראים שלהביות / שהן כמין פקעת שיש בה חוטין הרבה / והחוטין אחוזין בשלהביות / והשלהביות בגחלת.16
ציטוטים אלה מראים את מרכזיותו של ספר יצירה בשני החיבורים, הנוטלים ממנו את המשל של אחדות עשר ספירות בלימה ש'נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת' (ספר יצירה א, ז/§6). הציטוט הראשון מפירושו של ריס"נ לספר יצירה, המופיע בפסקת הפתיחה של הפירוש, מציג את הדרך להכרה של אותה אחדות אלוהית: זהו המשל המפורסם של 'חוט אריאדנה', שנתנה, לפי המיתולוגיה היוונית, פקעת חוטים לתסאוס, אהובהּ, שהיה נתון בתוך מבוך, ולאחר שקשר את קצהו והתקדם במבוך, יכול היה לגלגל את החוט עד שהגיע למוצָאו בפקעת. זו תורת ההכרה של ריס"נ, שאותה הוא מפתח ומיישם גם לציור האילן - המייצג את מערכת הספירות - שאת שורשו ניתן להכיר מתוך מעקב מן עליו שבקצהו עד למחילות ולתעלות המים שבגזעו ובשורשיו. לעומת פירושו, דברי ספר מעין החכמה הם כה קצרים עד שלא נראה שאין שייכות בין הציורים השונים של הפקעת, החוטים, השלהביות והגחלת, לעומת הניסוח הברור של ריס"נ: 'שעל ידי החוט אדם הולך למקום הפקעת'. מושגים אלה מיוחדים לשני החיבורים, ולכן ברור שהאחד הכיר את רעהו. כיוון ההשפעה ההפוך, לפיו ריס"נ נטל את הציטוט מספר מעין החכמה ועשה אותו יסוד לשיטת ההכרה שלו, אינו מסתבר, וכך ניתן ללמוד יותר משאר המקבילות בין שני החיבורים, שנידונו בספרִי.17
הדוגמה השנייה היא המקבילה המובהקת בין פירושו של ר' יצחק למשנת ספר יצירה א, יג/§15, בדבר משמעותו של השם 'צפוֹן' בתוך שש הקצוות של ספר יצירה, ובין פירושה של אותה משנה בחיבור סוד ידיעת המציאות:
1. 'צפון' הוא דבר הצפון מן הפונה אליו, הוא מדה שיש בה מצפונות רצון הדברים הפונים לה. [ושולחן היה בצפון (יומא כא ע"ב), הוא רמז כי מלפני השם ית' ינתן לכל גוִיה] וגויה די מחסורה.18
2.'חתם צפון' (ספר יצירה שם) ר"ל ציפון שהאור הנחשך מהאור שהוא צפון בתוכו וזה הצפון הוא רמז לכל עדון הצפון ליודעי הייחוד המתגברים בכח השכל.19
שני הציטוטים גורסים את הקשר בין 'צפוֹן' ל'צפוּן', ואת הטענה שמה שצפוּן עתה ונסתר עתיד להינתן בשפע, כגמול שלעתיד לבוא. אך בעוד אצל ריס"נ הדברים משתלבים באופן שיטתי, בדברי סוד ידיעת המציאות לא ברור כלל מהו 'ציפון', והדברים משלבים עניינים שונים, בניסוחים החוזרים ביתר כתבי העיון: 'האור הנחשך מהאור' או 'הנחשך מהאיר' בכתבים אחרים, 'כח השכל', ובכלל שילובו של פירוש למשנת ספר יצירה בתוך סוד ידיעת המציאות, מחוץ לרצף העניינים של החיבור. בדברי ריס"נ ניתן לראות את עבודת הליקוט של מסורות סוד תלמודיות, מגמה הניכרת היטב בפירושו של תלמידו, ר' עזרא, לאגדות התלמוד, כאשר ריס"נ מקשר בין השולחן שבצפון המקדש לבין מעמדן של הספירות ('הדברים') למקורן והשפע המוענק להן מן המקור הנסתר, שהוא ספירת כתר המזוהה עם הצפון, לעומת גמולם של 'יודעי הייחוד' או המקובלים בדברי החיבור השני.
לשתי הדוגמאות הללו יש לצרף עשרות אזכורים של פירושו של ר' יצחק סגי נהור בכתבי העיון ובכתבי תלמידיו הישירים: ר' עזרא, ר' עזריאל ור' אשר בן דוד. כאשר שוקלים את מכלול העדויות על הקשרים הטקסטואליים בין החיבורים הללו, מתברר למעלה מכל ספק שחיבורו של ריס"נ שייך לו והוא מוקדם לכל תלמידיו. אחת העדויות הברורות ביותר היא פירושו של ר' עזריאל לספר יצירה, שאי אפשר להבינו אלא כחיבור של תלמיד שנתחבר לאור פירושו של רבו.
לימוד מערכת המושגים הקבלית המוצגת בפירושו של ר' יצחק סגי נהור לספר יצירה הוא תנאי ללימודו של ספר מעין החכמה; מושגים רבים מורים על הקְבלה, נטילה ועיבוד בין שני החיבורים.20 יחד אִתם באים במעין החכמה מושגים ממקורות מיסטיים ופילוסופיים אחרים, ומושגים חדשים וראשוניים בתחום האורות, הגוונים והמעיינות, דרגות הקדמוּת והראשיות, בתחום גלגולי המבע הלשוני ובתחום ההתהוות הקוסמוגוני. הסינתיזה החדשה שבספר מעין החכמה מתגלגלת ונמסרת בציטוטים חוזרים בספרות העיון, ובאותה עת 'נפרדת ומשתנה מדמיון'21 החיבורים החברים להיקף ספרות זו, בחידושהּ היוצר, בסגנונה המתומצת והמדויק, ובשילוב המתמיד שבין ידע ('גנוסטי' כביכול) של האלוהות המורכבת־התיאוסופית ובין אופני הלימוד וההבעה שבפעולות המשותפות למְעיֵן ולעליונים.
המשך הפרק בספר המלא
