לילה שחור, אור לבן
מבוא לגותיקה
מאת רקפת א. ידידיה
"לילה שחור, אור לבן", לכאורה שם בנלי. סיפורים גותיים, כמו רוב הסיפורים בקובץ זה, מתרחשים בלילה, או שהאירוע המכונן שלהם מתרחש בלילה, הלילה תמיד יהיה חשוך, גם אם יש כוכבים וירח מלא. אור לבן מוביל אותך במנהרה זוהרת אל מותך, ככה טוענים שנים רבות אנשים שהיו על סף מוות וחזרו משם. לא כך הבינו זאת האמנים הגותיים בסוף המאה ה-18.
ציר הזמן
הספרות הגותית המוכרת לקוראים היום היא ברובה מהמחצית השנייה של המאה ה-19, למשל, אנקת גבהים של אמילי ברונטה (1847), ג'יין אייר של שרלוט ברונטה (1847), המקרה המוזר של ד"ר ג'קל ומיסטר הייד של רוברט לואי סטיבנסון (1886), תמונתו של דוריאן גריי של אוסקר וויילד (1890), דרקולה של בראם סטוקר (1897), סיפורי צ'רלס דיקנס (נפטר 1870) וסיפורי אדגר אלן פו (נפטר 1849). אך בעצם, אלו למעשה סיפורים פוסט-גותיים, שנכתבו הרבה אחרי שוך ה-gothic craze המקורי, ששיאו לרוב מתוארך לשנים 1789-1813. אפילו פרנקנשטיין של מרי שלי, נחשב לגותיקה מאוחרת, ויצא באותה שנה (1818) שבה יצא ספרה של ג'יין אוסטין נורת'נגר אביי, המגחיך את התופעה של ספרי הספרות הזולה הגותיים (horrid novels כפי שאוסטין קראה להם).
מינרווה פרס
שנים האמינו שכל אותם ספרים שאותם מונה איזבלה ת'ורפ באוזני קת'רין מורלנד בנורת'נגר אביי הם שמות שאוסטין המציאה, אך בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20, גילו 2 חוקרים בריטים, מיכאל סדלייר ומונטגיו סמרס (Michael Sadleir and Montague Summers), שאלו ספרים אמיתיים לחלוטין וכולם מלבד אחד יצאו בהוצאת מינרווה פרס של וויליאם ליין (William Lane, 1745–1814), שפעלה בין סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. במאה ה-21 ספרים אלו זכו להוצאה מחודשת בהוצאה המתמחה Valancourt Books.
הגל הראשון של הגותיקה
הרומן הגותי הראשון הוא ספרו של הוראס וולפול הטירה של אוטרנטו (1764). כותבים חשובים אחרים בגל הראשון של הגותיקה הם קלרה ריבס (הברון האנגלי הזקן, 1777), ויליאם תומס בקפורד (ואטק, 1786), אן רדקליף (התעלומה של אדולפו, 1794 ועוד) ומתיו לואיס (הנזיר, 1796). סביר להניח שאתם לא מכירים אף אחד מהם. הם קצת איבדו את קסמם במהלך ההיסטוריה.
קדמו להם משוררי בית הקברות דוגמת תומס פרנל (יצירת לילה על מוות, 1722), אדוארד יאנג (מחשבות לילה, 1742-1745, האיקוני והמונומנטלי ב-9 חלקים), רוברט בלייר (הקבר, 1743) ותומס גריי (קינה שנכתבה בחצר כנסיה כפרית, 1751).
אדמונד בורק – וספרו המשפיע על הנשגב
קו פרשת המים בהתפתחות רעיונות הגותיקה של המאה ה-18 הוא התזה של אדמונד בורק (Burke) שפורסמה בשנת 1757, חקירה פילוסופית אל תוך מקורותיהם של רעיונותינו אודות הנשגב והיפה (A Philosophical Enquiry into the Origin of Our Ideas of the Sublime and Beautiful), ספר משפיע מאי כמותו על התנועה הרומנטית בכללה ובעיקר על הזרם הגותי בספרות ובאמנות. למרות שעברו כמעט 250 שנה מאז נכתב, הספר קריא ביותר ואני קראתי באנגלית כמעט את כולו. בעוד רעיונותיו אלו של בורק הצעיר, זכו לתשומת ליבם של ענקים כמו דני דידרו ועמנואל קאנט, שהתייחס אליו מעט בזלזול ופיתח את רעיון הנשגב למשהו רחב הרבה יותר, היו אלו הרעיונות של בורק שזכו להד רחב בספרות ובאמנות, ואילו הוא הפך לפוליטיקאי, עסק בהגות מדינית כלכלית ולא שב יותר לעסוק באסתטיקה. כאשר התבקש להרחיב את חיבורו זה אחרי 30 שנה סירב בטענה שאינו מתאים יותר לספקולציות אבסטרקטיות. (לדיון מורחב בספר, ראו להלן בחלק "הנשגב")
אמנות גותית
הרעיונות הגותיים לא באו לידי ביטוי אך ורק בספרות. היה להם ביטוי נרחב גם באמנות התקופה, החל מתנועת ה-gothic revival בארכיטקטורה (שהושפעה מסגנון הארכיטקטורה הגותי של ימי הביניים) וכלה בציורי נוף רבי הוד, שהם בעצם המקור לשם האסופה שבידכם, שכן ציור אחר ציור הם תיארו נוף סוער לילי ואפל המופרע על ידי אור בוהק של סערה או של התגלות שמיימית... הציורים הידועים ביותר מז'אנר זה הוא הציורים של ויליאם טרנר דייגים בים (1796) ו-סירה כנגד האי מיוסטון, בכניסה לפלימות' סאונד (A Ship against the Mewstone, at the Entrance to Plymouth Sound) משנת 1814, שלא נוכל לכלול כאן בשל ענייני זכויות יוצרים. אבל הנה דוגמה לעבודה דומה של צייר אמריקאי אלברט בירסטדט (Albert Bierstadt) סערה בהרי הרוקי, הר רוזלי (A Storm in the Rocky Mountains, Mt. Rosalie) משנת 1866 (כיום במוזיאון ברוקלין).
אלברט בירסטדט: סערה בהרי הרוקי, הר רוזאלי
אלברט בירסטדט, סערה בהרי הרוקי, הר רוזאלי, 1866, שמן על קנווס, 210.8 × 361.3 ס"מ, מוזיאון ברוקלין.
(מקור: מוזיאון ברוקלין)
מאפייני הספרות הגותית
להלן אסקור את מאפייני הספרות הגותית כפי שמופו בסרט של הספרייה הבריטית The Gothic, בהגשת פרופ' ג'ון בואן (Bowen), שעמד על המאפיינים החשובים של ספרות זו למין הגל הראשון ועד הפוסט גותיקה ואדגים כיצד הם באים לידי ביטוי גם בסיפורי האסופה שלפנינו (ייתכנו ספוילרים).
מקום וזמן
הספרות הגותית מוקסמת ממקומות מוזרים. מצד אחד, נופים פרועים במקומות רחוקים ומצד שני, מקומות שגורמים לך להרגיש כלוא בהם. לדוגמה, השיממון הארקטי הפראי בסוף של פרנקנשטיין. או, בדרקולה, הכליאה של ג'ונתן הרקר המסכן, שהוא איש מודרני ונחמד, שנוסע למרכז אירופה ונלכד לפתע על ידי הרוזן דרקולה, שכולא אותו בעולם ארכאי ואלים. אנו עדים לטרנספורמציה פתאומית, גם ביחס למקום, יש הבדל גדול בין המקום שבו הוא חי והמקום שאליו הוא עובר, וגם ביחס לזמן שבו מתרחש הסיפור. הרקר עובר פתאום מעולם מודרני – עולם של מכונות כתיבה, של ציוד הקלטה, של סטנוגרפיה, של רכבות מודרניות – לעולם שמקדש את הזמנים הארכאיים והמרוחקים ביותר. זהו מאפיין טיפוסי של כל הספרות הגותית, שרוצה להציג את היחסים בין העולם המודרני והעבר – לא כהתפתחות או כאבולוציה – אלא כחיבור פתאומי ולא צפוי, ולרוב כקונפליקט אלים, שבו העבר מפריע להווה ומשבש אותו. אחד המוטיבים הבולטים של מאפיין זה הוא כמובן, רוח הרפאים. אותה ישות שנדמה שהיא מתה אבל היא חוזרת להווה מאוד בחיים.
סוגיית המקום באה לידי ביטוי בכל סיפור כמעט באסופה זו, עם התאמות נדרשות לעידן בו מתרחש הסיפור. כך בשרה זהו מרתף בו נכלא ונכבל הגיבור, כיאות לסיפור על פרבר אמריקאי שאמור להיות מקום בנלי ומשעמם, אולי משעמם מדיי או בהשנייה בחצי מחיר שבו הגיבורה מוצאת את עצמה כלואה בסניף של סופרפארם. עוד מקום בנלי לחלוטין, ללא שמץ של קונוטציה שלילית כמו מרתף חשוך. ובכל זאת, למרות האור הבוהק האופף את המקום באמצע הלילה החשוך, כאשר הסכנה אורבת, האורות כבים.
האליל החסר כבר מתרחש בנוף זר לגיבור המערבי, שנוסע במיוחד לאחד המנזרים בדרום מזרח אסיה. מקום מוזר ולא מוכר, מחוץ לציוויליזציה המוכרת, השלטת, המודרנית, שחלים בו חוקים אחרים ושהאנשים בו אינם מפוענחים עד הסוף ולכן, אולי, מאיימים. החלק בו מתרחש המאורע המרכזי מופרד מהמתחם בנהר, אולי רמז לנהל סטיקס שמפריד בין עולם המתים ועולם החיים במיתולוגיה היוונית, אבל בטוויסט לתרבות המזרחית, את סדר היום תופס דווקא ריטואל רפטטיבי ומשעמם להחריד. בנלי אולי, שמרוב בנליות כבר מחליא. ובכל זאת, הבנליה מביאה למקום ולמצב צבירה אחר, כיאות לספרות גותית שבה הכול מסעיר ובנליה לא נשארת רק בנליה.
המשך בספר המלא
