1
"שכח מהם," ייעץ עורך-הדין של המשפחה. "אם תתעורר בעיה בעתיד, יינקטו אמצעים מתאימים. הירושה שלך מוגנת. אין שום סיבה שתדאג."
אפילו במטה החדש של חברת סטפנוס בלונדון, שנפתח לאחרונה, שם ההוכחה לעלייתו המטאורית להצלחה הייתה אמורה לרומם את מצב רוחו, אריסטאוס סטפנוס לא הצליח להוציא את הנאום הקטן וחסר-המצפון ההוא מראשו. רק חודש חלף מאז מות אביו, כריסטוף סטפנוס, פילנתרופ ואיל עסקים נודע, שהיה דמות נערצת מאוד. ארי, שהיה בן אוהב לאביו, היה הרוס ממותו הפתאומי, אבל בכל השנים שהכיר את אביו, מעולם לא הטיל ספק בהגינותו.
במבט לאחור, האמון המוחלט הזה נראה לו עכשיו נאיבי בצורה מגוחכת לגבר כמוהו, בן עשרים-ושמונה. אחרי הכול, המוות חשף באכזריות את הסוד האפל ביותר של אביו וניפץ את האמון של ארי בו. ארי נאלץ להכיר בפגמיו הנסתרים של אביו ולקבל החלטה שיום אחד הוא עלול להתחרט עליה, אף שהשלים עם העובדה שלא יהיה מסוגל לחיות עם אף אפשרות אחרת. רגשות עזים סותרים בעבעו מתחת לחיצוניות המבוקרת של ארי. כעס, בושה וחוסר אמון המשיכו לצוץ, בכל פעם שהרהר בבחירותיו של אביו.
אבל החיים קצרים מכדי להתייסר על מה שלא ניתן לשנות, הרהר ארי בעוגמה. מסיבה זו, במקום לנצל את ההזמנות לאירועים החברתיים שנשלחו אליו מאז שובו מטקס ההשכבה של אביו ביוון, הוא החליט לעשות דבר שמעולם לא עשה קודם: להתאמץ להכיר חלק מעובדיו. כאיל ספנות מיליארדר ויזם אתרי נופש, הוא שכר אנשי מקצוע כדי לפקח על צוות העובדים שלו ושמר על מרחק. אולם הצורך שלו בהסחת דעת ניצח, ומה יכולה להיות הסחת דעת טובה יותר מלהשתתף בריטריט באזורי הפרא של נורפולק?
המטה החדש של חברת סטפנוס ריכז אנשי צוות מכמה אתרים שונים, ומנהל משאבי האנוש של החברה הציע את הנופש כאמצעי לשבור מחסומים ולשיפור התקשורת בין העובדים. ארי לא היה בטוח שהוא מאמין בחשיבות של נופשי חברה. הוא הבין את הרעיון ואת היתרונות הפוטנציאליים, אבל הוא אף חשד שרבים מצוות ההנהלה שלו יראו בריטריט כחופשה קצרה ונחמדה על חשבון החברה.
הפה היפה שלו התעקל והוא יצא מהמשרד שלו כשפרץ צחוק נשמע מאזור הקבלה. מבטו הקשה והכהה זינק לכיוון ההוא, וכעס הציפו כשראה מאבטח מפלרטט עם פקידת הקבלה, דבר שעצבן אותו נורא. איך קראו לבחורה? קליאו, הוא נזכר, ואפילו השם לא היה הולם לאישה בעלת מסה של שיער בלונדיני ועיניים כחולות. קליאו, קיצור של קליאופטרה, היה, לדעתו המנוסה מאוד של ארי, שם ליפהפייה גבוהה וכהה, לא לאישה קטנה מאוד בעלת קימורים של ונוס זעירה וטעם בלבוש שדחף אותה ללבוש שמלה דומה לווילון פרחוני מקומט, שנראתה כאילו יצאה משנות השמונים.
אפשר בהחלט להניח שלארי כלל לא יהיה זמן לקליאו, העובדת הזמנית. אבל ביומה הראשון, היא טעתה והניחה לאקסית האובססיבית של ארי, גלינה איבאנובה, להיכנס בקלות למשרדו. ודאי שהיא התנצלה. טי מאו –ועוד איך, היא התנצלה! בעוד שארי מעולם לא השתמש בשתי מילים כשאחת יכלה להספיק, הייתה קליאו פטפטנית חסרת תקנה והיא השתמשה בחמישים מילים כששתיים בהחלט היו מספיקות. היא התנצלה בפניו במשך חמש דקות ארוכות, והסתכלה עליו בעיניים הכחולות הענקיות שלה, שגרמו לה להיראות יותר כמו מלאך קטן מאישה מבוגרת. מאחר שידע ממחלקת משאבי אנוש שהוא לא יכול לפטר אותה על הסף, בלית ברירה, הוא קיבל את ההתנצלות שלה, אבל עצם נוכחותה הקרובה פגעה בו.
"שיהיה לך אחר צוהריים נעים, מר סטפנוס!" קראה קליאו בעליזות, בלי להיות חכמה דייה לשמור על פרופיל נמוך לאחר שנתפסה מסיחה את דעתו של המאבטח מעבודתו.
ארי נאבק שלא להגיב תגובה לגלגנית וגער בעצמו שהוא מרשה לתקרית קטנה כל כך להאפיל על מצב רוחו. אבל ארי בהחלט אהב שכל דבר בחייו היה מאורגן ומסודר. מאז היה ילד, הוא ארגן הכול בקבוצות קטנות ומסודרות. אז, הוא מצא ביטחון בסדר והשבתו על כנו. כשדבר מה היה לא במקומו, זה העלה לו את הסעיף, וזו בדיוק הסיבה שפקידת הקבלה הרגיזה אותו, נימק לעצמו בכעס.
קליאו לא 'התאימה' לחברת סטפנוס. חסרו לה טעם בלבוש ותחכום. היא הייתה גלויה מדי, פטפטנית מדי וידידותית מדי. היא חייכה יותר מדי. אם תחכה עם קליאו חמש דקות בתחנת מוניות, היא תגלול את כל סיפור חייה בלי צורך בעידוד מצידך. סוג זה של פתיחות ורבלית גרם לארי לצמרמורת. הוא הדף אותה ממחשבותיו והזכיר לעצמו שמסוק ממתין לקחת אותו לנורפולק...
קליאו עלתה למיניבוס, כשהיא נושאת את תיק הלילה שלה.
חלק גדול מצוות העובדים נסעו לשם במכוניות שלהם, אבל לא היו לה חברים קרובים בחברת סטפנוס, ואיש לא הציע לה טרמפ. רק לעיתים רחוקות, עשו העובדים מאמץ להכיר את העובדים הזמניים, והיא הייתה רגילה שהתייחסו אליה כאל בלתי נראית בעבודה, כשהאחרים תקשרו ביניהם. למרות זאת, היא הייתה נרגשת שכללו אותה בחופשה, דבר שמן הסתם קרה מאחר שהיא תעבוד בחברת סטפנוס שמונה חודשים נוספים.
היא השתדלה לא לעוות את פניה, כשחשבה על התקרית ביומה הראשון. תקרית שאין לה ספק שהרסה כל תקווה לקבל תפקיד קבוע בחברת סטפנוס. אישה יפהפייה, כהה, אלגנטית ובעלת בטחון עצמי מעורר קנאה, לבושה בהידור בבגדי מעצבים, פנתה לקבלה והכריזה שהגיעה לארוחת צוהריים עם מר סטפנוס ושהיא נכנסת למשרדו. קליאו אפילו לא חשבה לשאול את האישה שום דבר נוסף. היא פשוט הניחה שהאישה היא מבקרת קבועה, אולי אפילו בת משפחה. לפני תחילת המשמרת שלה, לא הוצגה בפניה רשימת מבקרים שאסור היה להכניס. לא אמרו לה שלמאהבות של הבוס מעולם לא הייתה גישה אליו במהלך שעות העבודה, לא בטלפון ולא פנים אל פנים. ואיש לא היה מזועזע יותר ממנה, כשראתה שני מאבטחים מלווים את האישה הזועמת ואת אחת מהעוזרות האישיות שלו מגיעה בריצה לשאול מה לכל הרוחות חשבה לעצמה כשהכניסה את ה"משוגעת" הזו למשרדו של מר סטפנוס. התברר שהיא אקסית על גבול סטוקרית, שסירבה לקבל תשובה שלילית והופיעה פעם אחר פעם, בתקווה שהוא ישנה את דעתו. קליאו חשבה שמיד כשהחלה לאייש את שולחן הקבלה, היה צריך להזהיר אותה על חיי האהבה ההרפתקניים והדינמיים של המעביד שלה, כולל האישיות המטעה שלו.
קליאו הדפה את המחשבות הלא פרודוקטיביות האלה. היא העדיפה להתרכז בצדדים החיוביים. לילה אחד, הרחק מדירת הסטודיו הקטנה והצפופה שחלקה עם שותפתה, יתקבל בברכה. אף שהייתה אסירת תודה שמצאה דירה בעיר שיכלה לחלוק עם שותפה, לעיתים קרובות השתוקקה לשקט ולשלווה במרחב האישי שלה, אבל בגלל עלות שכר הדירות בלונדון והשכר הלא מזהיר שלה, היו אלו מותרות שיכלה רק לחלום עליהן. בכל מקרה, הזכירה לעצמה, היה לה מזל שבעלת הדירה שלה, אלה, בילתה כמה לילות בשבוע בביתו של החבר שלה והשאירה את קליאו לבדה בחלל הדירה הקטנטנה שהן חלקו. הוריה של אלה קנו לבתם את הדירה והיא באמת לא הייתה גדולה דייה לשני אנשים. אבל אלה הייתה סטודנטית שהתקשתה להסתדר כלכלית, והיא הייתה זקוקה לשכר הדירה מקליאו.
הריטריט התקיים במלון בוטיק כפרי, הממוקם בלב אזור הכפר ומוקף ביערות ובשדות. האוטובוס הגיע באיחור, לאחר שתאונה גרמה לפקקים קשים. כשהם המתינו בקבלה לכרטיסי המפתח לחדרים שלהם, כמה מהעובדים העירו על שההגעה המאוחרת מנעה מהם להצטרף לשיחות העובדים האחרים, ולילי, אחת מצוות הפקידות, סובבה את ראשה ואמרה לקליאו, "בואי... את תשני בחדר איתי."
קליאו חייכה חיוך מאולץ כשראתה שהאישה לא מתלהבת מהסידור יותר ממנה. ברגע שהן הגיעו לחדר המלון הנוח, מיהרה לילי להצטרף לחבריה. "אנחנו נהיה בבר אחרי ארוחת הערב... את מוזמנת להצטרף אלינו," אמרה לה הבלונדינית היפה בחיוך נעים. "כל המרבה הרי זה משובח."
פנים לא מוכרות היו נסבלות יותר בקבוצה גדולה, הרהרה קליאו בצער. היא שמחה על ההזמנה, אבל חששה מעט שהוזמנה רק תוך נימוס ולא באמת תתקבל בברכה. "אני יורדת למטה כדי לבדוק למה כדאי להירשם."
"שיעורי היוגה אמורים להיות טובים מאוד," אמרה לה לילי, כשהיא יצאה מהדלת. "ויש שיעור מוקדם בבוקר..."
קליאו לא אהבה יוגה. אחרי שפעם אחת כשהייתה בשיעור, היא החליקה כשניסתה לסובב את גופה לתנוחת בייגלה ואחרי שחשה כמו כישלון מוחלט, החליטה שהיא פשוט לא גמישה דייה.
לאחר שהתרעננה, היא ירדה למטה כדי לבחון את האפשרויות האחרות המוצעות. היא לקחה נשימה עמוקה כדי לאזור אומץ, ונרשמה למשחק פיינטבול וסטנד-אפ למחרת. אף שלא הייתה ספורטיבית כלל, היא חשבה שעליה לצאת מאזור הנוחות שלה כשהייתה לה הזדמנות, ואלוהים ידע, היא חשבה בצער, שלא סביר שתקבל הזדמנות נוספת להתנסות בפעילויות כאלה ללא תשלום. לפחות, זה אמור להיות כיף.
כשהיא הרגישה מאוימת, בדרך כלל, נטתה קליאו לקפוץ ראש מבלי לחשוב הרבה. ילדותה עם אם חד הורית, שתמיד דאגה וציפתה לאסון, לימדה אותה להיות חסרת פחד. ליסה בראון הייתה תמיד פסימית, בעוד שקליאו העדיפה להסתכל על הצד החיובי יותר.
היא החליפה בגדים לארוחת הערב ובחרה שמלה נוחה צמודה ונעלי עקב. הצבעים העזים של הדפס עצי הג'ונגל גרמו לה לחייך והחזירו אותה לילדותה עם אם שלבשה בדרך כלל שחור, מתוך אמונה שצבעים עזים פחות אלגנטיים. המלתחה הקודרת ונטולת הצבע לא ממש עזרה לאימהּ המסכנה, הרהרה קליאו ביובש. הגבר שהיא אהבה, אביה של קליאו, לא השיב לה אהבה ואף לא רצה להביא איתה ילד לעולם. ההיריון של ליסה סיים את מערכת היחסים החשאית שלהם.
קליאו ירדה לארוחת הערב, הציצה סביב חדר האוכל וראתה רק קומץ של פרצופים מעט מוכרים. היא ידעה שארי סטפנוס הצטרף לנופש ופקחה עין לראות אם הוא מופיע. העובדה שהוא הצטרף הפתיעה אותה, כי ארי לא היה המעסיק הנגיש ביותר, וכמצופה, לילי ציינה שהוא לא מתארח במלון, אלא בנכס יוקרתי נפרד ביער, הרחק מפשוטי העם. לא, קליאו חיפשה את ארי כי זה תמיד היה תענוג לשטוף את העיניים במראהו. עצמות הלחיים האלה, השיער השחור-כחול הפרוע הזה, המבט החודר והכהה הזה מתחת לגבות השחורות, שלא לדבר על הפה הוורוד והשופע שלו, שממש דרש נשיקה.
הפעם הראשונה שקליאו פגשה את המעסיק שלה הייתה באותו יום שבו ניסתה להתנצל על שאפשרה לאישה להיכנס למשרדו. זו הייתה ההצצה הראשונה שלה בו, והקסם והמשיכה הצרופה שחשה הפנטו אותה, כי היה משהו במראה המושלם של תווי פניו שגרם לה ללטוש עיניים כמו תלמידת בית ספר נלהבת. היא גמגמה, פיה התייבש והמוח שלה נאטם באותו רגע. ארי סטפנוס שידר סקס-אפיל בכל נשימה שלקח, והיה קשה לעמוד בפניו.
הוא היה ההתמכרות הסודית של קליאו. זה היה כיף ולא מזיק. כל הנשים במשרד זיכו את ארי סטפנוס במבטים: היא היה חתיך מאוד וסקסי להפליא. הוא בהחלט האפיל על גברים רגילים. אבל הוא היה מטרה בטוחה להערצה, כי הסלידה שלו מרומנים במשרד הייתה כלולה בחוזה העבודה שלה. בכל מקרה, קליאו ידעה שהיא לא יפה דייה למשוך גבר כזה. קליאו מעולם לא הייתה מאוהבת וגם לא היה לה רצון להתאהב. אימהּ אהבה את אביה והאהבה הזו הרסה את השנים הטובות בחייה. לא, קליאו תרשה לעצמה להתאהב בגבר רק כשיהיה לה ברור שהוא נלהב ממנה דיו להתחייב לה. פה טעתה אימהּ, כשסמכה על ההבטחות שניתנו לה בלהט הרגע מתוך הנחה שהיו מעורבים בהם רגשות עמוקים, כשזה לא באמת היה כך. קליאו לא התכוונה לעשות את אותה טעות.
ובטווח הקצר, להעריץ את ארי סטפנוס מרחוק היה מקור להנאה, משעשע, זהיר לחלוטין ופרטי.
מבלי שהיה מודע שמישהי נהנתה רק מלהסתכל עליו, ניהל ארי שיחה על חזונה העתידי של החברה לפני שצעד אל הבר, כשהוא נחוש בדעתו לשתות משקה אחד ולהתערות מעט, לפני שיפרוש למגוריו.
מסיבה לא ברורה, תשומת הלב שלו נחתה מיד על קליאו ונשארה עליה. היא ישבה עם קבוצת אנשים, באמצע שיחה נלהבת, ומסת תלתלי הזהב שלה נוצצת באור הנמוך כשהיא הזיזה את ראשה. היא קמה ללכת לבר והוא כמעט עיווה את פניו כשראה את הדפס עצי הדקל הססגוני שהיא לבשה. פרפר כחול גדול נמתח על קימוריה מאחור, וכמו העלה שכיסה את שדיה המלאים, העיצוב הרועש הדגיש איכשהו את המלאות השופעת של קימוריה המפוארים. באותו רגע, הבין היטב מה הסיבה שהיא משכה את תשומת ליבו כל הזמן. אולי היא בקושי מטר וחצי, אבל הייתה לה גזרה נהדרת. גם רגליים לא רעות, ציין לעצמו בהיסח הדעת, כשהוא צופה בה עומדת ליד הבר, שומע את צחוקה העמוק ורואה את חיוכה הזוהר כשהברמן זינק לשרתה.
"היא יפה מאוד וצעירה מאוד," העירה מל, העוזרת האישית הראשית שלו, ליד המפרק שלו כשהיא מסתכלת לאותו כיוון.
ארי הסיט את המבט מקליאו וצבע קלוש הכתים את עצמות לחייו הגבוהות, כשהרגיש חום במפשעתו ונע באי נוחות. "היא מדברת יותר מדי."
"כן, אבל היא טובה מאוד בעמדת הקבלה," אמרה מל. "היא ידידותית, מועילה ומסבירת פנים. לדעתי היא שיפור גדול על הבובה המהודרת הקפואה ההיא שיצאה לחופשת לידה."
ארי חרק את שיניו הלבנות והישרות. "היא מתלבשת גרוע."
מל קימטה את מצחה ושלחה לו מבט מופתע. "אז בקש ממישהו להציע לה להפחית מעט את הצבעים ולהיראות יותר... מקצועית."
ארי התעייף מהשיחה ולגם מהוויסקי שקיבל מבלי ליהנות מטעמו. "אני פורש. זה היה יום ארוך."
קליאו לא בילתה את כל הערב עם לילי וחבריה, אלא שעה אחת בלבד. היא הלכה לישון כשהיא מסתירה פיהוק, ותהתה לאן נעלם ארי סטפנוס, כי היא לא ראתה אותו. היא התעוררה וירדה לארוחת הבוקר לבד, כי לילי הלכה לשיעור יוגה. כשהיא לבושה בחולצה ארוכת-שרוולים ובמכנסי דגמ"ח, היא אכלה ואחר כך עקבה אחר השילוט לאזור המיוער והמגודר, שם התקיים משחק הפיינטבול. היא היתה נבוכה קצת כשראתה שרק אישה אחת נוספת בחרה בפעילות והיא הייתה חיילת לשעבר אותה פגשה קליאו אמש בבר, והיא קפצה במקומה בהתלהבות. קליאו חבשה את המסכה, הקסדה ואת אפוד המגן, לקחה לידה את האקדח אחרי ההדגמה, ואז ניסתה לחקות את הפוזה הנכונה, כאילו גם היא תוססת מאנרגיה עצורה.
ארי סטפנוס הופיע בשדה-הראייה שלה, כשהוא מטייל עם קבוצה קטנה של גברים אחרים. שערו השחור היה פרוע וזקוק לתספורת. קליאו הסתתרה בצל ליד הקיר כדי לצפות בו לפני שייעלם למחסן הציוד. היא תהתה מה היה בתווי פניו שמשך את תשומת ליבה אליו. העיניים הכהות והנחושות, קו הלסת הגברי הקשה והצל הקלוש של הזיפים? האף האריסטוקרטי הצר? הפה היפה הזה, שמעולם לא ראתה מחייך? אחרי מותו של אביו לאחרונה, היא הניחה שהוא לא הרגיש שיש לו הרבה סיבות לחייך. הוא היה גבוה מאוד, בנוי לתלפיות, כולו שרירים צרים, החל מכתפיו הרחבות והחזקות, לבטנו השטוחה ולמותניים הצרות ועד לרגליו הארוכות והחזקות.
הקבוצה התחלקה לשני צוותים והמשחק התחיל. קליאו הותקפה ממארב מאחורי עץ, כשהכי פחות ציפתה לזה. שלושה מאנשי הצוות שלה, טיפוסים צעירים וקולניים, דחקו אותה אל הקיר וריססו אותה בפיינטבול, כשהם צוחקים כמו משוגעים בזמן שעשו את זה. כשהכדורים פגעו והתיזו עליה צבע, היא נבהלה מעוצמת כל מכה ומעוצמת הכאב שחשה. היא צעקה, "תפסיקו!" כשהרגישה את צריבת הכאב ואת הלחץ שבוודאי ישאיר עליה חבלות, אבל הם המשיכו לצחוק בהיסטריה כשברחו שוב.
כשהם נעלמו, קליאו נותרה זועמת. חברי הצוות שלה תקפו אותה, בטח מכיוון שהייתה עובדת זמנית, מטרה בטוחה יותר לתעלולים מאשר עובד קבוע, וטרף קל! והיא נפגעה, כל גופה כאב מהתקיפה והיא בקושי הצליחה להרים את עצמה מהרצפה, כשדמעות זועמות מעוורות את עיניה.
"את בחוץ... לכי לאזור המתים," הורה קול קצרות.
"אני לא בחוץ! הצוות שלי ארב לי!"
"יש לך עדים? אם לא, את בחוץ," אמר לה הקול בלי אהדה.
"אני הולכת לנקום בהם," אמרה קליאו בזעם, ונזכרה בבית הספר, כשהפנתה את גבה כשמישהו התנהג אליה לא יפה, זה לא הועיל לה כלל. כשמישהו החליט לפגוע בקליאו במכוון, היא למדה להילחם תמיד על מקומה ולהגן על עצמה. לא השתלם לתת לאנשים לדרוך עליה. אם היא תאפשר יחס כזה, סביר שזה יחזור על עצמו.
"זה בניגוד לכללים. והגישה הזו לא תואמת לרוח המשחק," הודיע לה בן הלוויה הלא רצוי בנימת עליונות.
"אוי, שתוק!" אמרה קליאו בקול חד. "אם הם יכולים להתעלם מהכללים ולתקוף אותי, גם אני יכולה לעשות את זה!"
מול מבטו ההמום של ארי, טיפסה קליאו על העץ שמאחוריה כמו לוחמת נינג'ה מיניאטורית. "הם לא יראו אותי כאן. אני הולכת להחזיר להם!" סיננה.
"הקשבת לי בכלל?" שאל ארי ביובש. "קראת בכלל את החוקים? את לא אמורה לטפס על העצים או לתקוף מלמעלה. ברגע שנפגעת, את בחוץ, ואת צריכה לעזוב מיד את המגרש."
"ממש עזר לי שקראתי את החוקים, כשאף אחד אחר לא מציית להם!" ירתה קליאו בחזרה, מבלי שתתערער. "לך מפה ועזוב אותי בשקט. אתה תמשוך אליי תשומת לב וזה יהרוס את התוכנית שלי."
"רדי למטה ואני אלווה אותך החוצה בבטחה," אמר ארי בקוצר רוח.
"אני ממש לא צריכה את העזרה שלך!" התפרצה קליאו. "מישהו אמר לך פעם להתעסק בעניינים שלך?" היא הרימה את ידיה לענף גבוה ויציב יותר, ותחבה את האקדח מתחת לזרוע אחת. "אני אלמד את החבר'ה האלה לקח!"
אף עובד מעולם לא התעלם מהפקודות של ארי. אין ספק שהקסדה והמסכה היו תחפושת טובה מכפי שחשב. ארי הקפיד תמיד על החוקים, ובעוד שהבין את הרצון הבוער שלה לנקמה, הוא לא היה יכול להסכים לזה. הוא התמתח למעלה וסגר את ידיו סביב מותניה הקטנים, ומזווית זו, הוא באמת לא היה יכול שלא להבחין שבמכנסיים הצמודים האלה, הישבן שלה בלט החוצה כמו אפרסק בשל ועסיסי במיוחד. הוא הרגיש מבולבל מהזקפה המתקשה שלו מתחת לרוכסן, משך אותה מהעץ והוריד אותה בזהירות אל הקרקע. מובן שהוא ידע מי היא. קליאו הייתה ייחודית בקרב עובדי הקומה העליונה. היא הייתה קטנטנה מכדי שהוא יחשוב שהיא מישהו אחר.
"מה אתה עושה?" היא התנשפה בחוסר אמון.
כשהיא מעדה, הוא התכופף כדי לייצב אותה וניחוח קלוש של תותים עלה מהשיער הזהוב והמתולתל שלה מתחת לקסדה. הוא היה קרוב מדי. ארי לקח צעד חד וזהיר לאחור, כשהוא סובב אותה אליו. הגוון הכחול בעיניה שייחד אותה בלט. הוא נדרך וגער בעצמו על תגובתו הפיזית הגלויה.
"אני מוציא אותך מכאן," אמר לה ארי בבוטות. "לפני שאאבד את הסבלנות שלי."
"העובדה שיש לך תפיסה אחרת איך משחקים – "
"הפרת החוקים עלולה להוביל להפסקת המשחק לכולם," הזהיר אותה ארי בנימה קצרה ובוטה. "יש כאן עניין של בטיחות. בבקשה..."
וזה היה המבטא שלו, שגרם להברות להישמע כמו נהמה והיא הגניבה אליו מבט ארוך יותר. בשנייה אחת, היא הצליחה להתגבר על זעמה מספיק כדי לזהות את הבגדים שלבש ואת העיניים הזהובות והכהות שנדלקו כמו מטר של ניצוצות מתחת למסכה. אוי. אלוהים. היא רבה עם הבוס, התומך הנלהב בחוקים!
המשך הפרק בספר המלא
