בחדשות של שבע בבוקר הודיע שמוחמד עבד אל סרג'ון נרצח בקהיר, שום ארגון או מדינה לא לוקחת אחריות. זה היה הרצח החמישי השבוע של בכיר באיזה שהיא מדינה, היה נראה שאנחנו פה בישראל והעולם בכלל איבד את השפיות. שעתיים אחרי בפינת קפה שבעבודה, רונן הציע לי להצטרף אליו לטיול לאמסטרדם, שלושה ימים וחוזרים אמר, בקטנה, היה נראה לי שיכול להיות מגניב, אחרי הכל רונן הוא פריק של מוזיקה מגניבה מכל מיני מקומות שרק הוא מכיר, יש לו מעל עשרים קעקועים ושיער צבוע בכחול, ויותר מזה, הוא החבר הכי מגניב שלי בעבודה, מה כבר יכול להיות לא טוב שאלתי את עצמי וכמובן שלא הייתה לי תשובה כי רציתי לטוס, כמו שאני מכיר אותי אם לא הייתי רוצה לטוס הייתי מספר לעצמי שרונן שומע כל מיני מוזיקות שאף אחד לא מכיר רק בשביל להשוויץ והיה לו מלא קעקועים כי הוא עוד לא התבגר והשיער הכחול זה בכלל בגלל שהוא היה ילד מוכה, אבל לא ספרתי לעצמי את כל זה, כי רציתי לטוס לתפוס קצת שפיות.
המשך העלילה בסיפור המלא
