מִתְקָרֵב אֵלֶיךָ אֱלהַֹי.מִתְקָרֵב אָמַרְתִּי. לאֹ קָרובֹ מִדַּי.אֲנִי אֵשׁ דְּהוּיָהעַל אֵשׁ כְּבוּיָה.ואְתַּהָ.וְגַם אִם לאֹ תִּשְׁלַח אֶצְבָּעֲךָלָגַעַת בְּשֶׁלִּיוְלאֹ לָגַעַת,וְגַם אִם לאֹ תִּהְיֶהאֲשֶׁר לאֹ תִּהְיֶה,אֶצְבָּעִי תַּמְשִׁיךְ לָעַד לִהְיותֹשְׁלוּחָה זְקוּרָה וּמְהֻסֶּסֶת אֶל אִי-היֱותְֹךָכְּמו יונָֹה הַמִּשְׁתּוקֶֹקֶת לְמַבּוּל.
היונה משתוקקת למבול הוא ספר השירים השמיני של גד קינר קיסינגר, והבשל שבהם. במרחב של השירה העברית בת זמננו, שירתו מצטיינת בפואטיקה מרתקת, רבת רבדים ומרגשת. "היונה משתוקקת למבול" הוא קובץ של שירה כמו-אוטוביוגרפית מצועפת, המוסבת על עצמה ועל האופנים רוויי הסתירות בהם משתקפים נושאי יסוד אישיים, קיומיים, חברתיים, ופוליטיים דרך פריזמה הגותית וקודרת, ובה בעת מעמדה אירונית ואף משועשעת של היוצר. שירתו של קינר קיסינגר מתייחדת בעולם עשיר במטאפורות ודימויים מפתיעים, שמהדהדים באופן מורכב מסורות שיריות עתיקות וחדשות כאחד: דימויים מיתיים מהמקרא, התפילה, והמדרש; אלוזיות למיתולוגיה היוונית, האצטקית, הנוצרית ועוד; התכתבות עם שירה עברית, יהודית, ואוניברסלית; וכן מסכת של הרמזים תרבותיים לציור, למוזיקה, לסרטים, ומכוח עיסוקו של המשורר בתיאטרון, גם אלוזיות שייקספיריות ודימויים תיאטרוניים.
מעבר לנושאי הקבע האישיים וההגותיים, קינר קיסינגר ער וקשוב לדופק החיים המתרחשים כאן ועכשיו. ערב ירידתו של הקובץ לדפוס נוספו לקובץ שלושה שירים שנכתבו בהשראת ההלם שפקד את החברה הישראלית בעקבות הטבח, שביצע החמאס ביישובי העוטף ב-7.10.2023 (פרופ' זהבה כספי, חוקרת ספרות)
גד קינר-קיסינגר מוכרח לכתוב שירה. אצבעותיו נעות על הקלידים ומנגנות עליהם מנגינה אישית שיש בה הצלפה מתמדת על עצמו – אבל מרעיפת אהבה על זולתו, אשה, אם, ילד, אדם החולף על פניו, דמויות היסטוריות וספרותיות עם היגדים שונים ומנוגדים. השירה שלו אינה נותנת לקורא מנוח. מעבר להנאה הצרופה שבקריאה, אתגר הפיענוח של קונוטציות המתייחסות לעולם רחב-ידע ושפע של פרטים, מעשיר את חווית הקריאה ומרחיב אותה מעבר לגבולות שאנו מורגלים בהם בקריאת שירה.
"היונה משתוקקת למבול" הוא ספר שירים שכולו השתוקקות. עם מבט פנימה להשתוקקות הנפש, ומבט החוצה להשתוקקות העולם שלעיתים הורס את עצמו בעצמו, ולעיתים מוסיף נדבך על כל מה שהיה עד כה, עם מבט על העכשיו ומה שעוד יבוא מכאן והלאה.
"גד קינר הוא משורר עם ניצוץ של חיוך תמידי וממזרי, עם ראייה מפוכחת שהיא מעין אנטיתיזה לאותו חיוך. אבל ביחד הם שלמות אחת שאין לעמוד בפניה. ואמרתי רק מעט שבמעט." (מיכל סנונית, משוררת)