הָאַחֶרֶת


הָאַחֶרֶת מַפְצִיעָה מִתּוֹכִי


וְשׂוֹרֶפֶת חֲלוֹמוֹתַי בְּלַבַּת הַבּוּשָׁה.


הִיא תְּאוֹמָתִי! חוֹמֶדֶת אֶת אָשְׁרִי


וּמַצְלִיפָה בִּי זִכְרוֹנוֹת לְלֹא רַחֲמִים.


בַּחֲלוֹף הַזְּמַן


אֲמוֹסֵס אוֹתָהּ בְּדִמְעוֹתַי,


עַד שֶׁתָּטִיחַ בְּפָנַי, "אֵינֵךְ רְאוּיָה".


וְתֵלֵךְ.


*
הַלַּיְלָה


הִיא שׁוּב בָּאָה אֶל מִטָּתִי.


הָאַחֶרֶת.


אֲנִי מִתְחַנֶּנֶת אֵלֶיהָ שֶׁתֵּלֵךְ


אֲבָל הִיא גּוֹנֶבֶת אֶת הַכַּר


מִמְּרַאֲשׁוֹתַי


וּמַבְרִיחָה אֶת שְׁנָתִי


אֶל תּוֹךְ פְּחָדַי וְדַאֲגוֹתַי


הַמַּמְתִּינִים לְכִבּוּי הַמַּחְשָׁבוֹת.


*
הַבֹּקֶר


הִיא סֵרְבָה לָצֵאת מִבֵּיתִי


וְנוֹתַרְתִּי עִמָּהּ


לִטְעֹם מִמֵּי הַבְּאֵר הָרְעִילִים


וְלִגְרֹס בְּשִׁנֵּינוּ


אֶת סַלְעֵי הֶעָבָר


וּלְהִוָּלֵד מֵחָדָשׁ


נְטוּלוֹת אַשְׁמָה.


*
הִיא שׂוֹרֶטֶת בְּמַחְשְׁבוֹתַי


וְעוֹצֶרֶת אֶת מְחוֹגֵי הַזְּמַן


כְּשֶׁאֲנִי לֵאָה וּכְנוּעָה,


הִיא רַעֲנָנָה וַחֲזָקָה.


בְּאֵין אוֹנִים אֲנִי מְנִיחָה לָהּ


לִזְרֹעַ בִּי כִּשָּׁלוֹן.


יוֹם אֶחָד


לֹא אוּכַל עוֹד לָשֵׂאת


אֶת הַכְּאֵב


וְאֶתְפָּרֵץ אֶל תּוֹךְ הַחֹפֶשׁ.