בשתי מסות קצרות אלו, מבקש סנקה לדון בשאלת המנוחה, ליתר דיוק "מנוחת הנפש", במונח זה אין כוונתו לבטלה או להשתרעות המותשת בסופו של יום, אלא על הבאת הנפש למצב מנוחה, על האושר הנובע מהיות אדם שלם במקומו ושליו בהליכתו. 
בין אם אדם מאבד את מנוחתו בגלל חוסר שביעות רצונו בהתנהלותו ענייני הציבור והנהגת המדינה, או שהוא דואג על ששלו, כאן וכאן מלמד אותנו סנקה את ערכה של ההסתפקות. ייתכן שאין ביכולתי לשנות דבר מענייני הציבור, אני יכול למצוא דרך להועיל לעולם מחוצה לעניינים אלה, בשקידה בחינוך ובתיקון המידות.