מהי מחלה?
מחלה היא פעולה של תדר האיזון, המבקש להחזיר את האיזון על כנו.
שני ערוצים משפיעים על פוטנציאל היציאה מאיזון:
היבטים רגשיים שיצאו מאיזון. (כשרגש איננו מאוזן נוצרת בגוף הפיזי ריאקציה, היינו מחלה).
מצב התודעה של הנשמה, עוד טרם כניסתה לגוף חומר.
הערוץ הראשון קשור להתנערות של בן האדם בגוף חומר מן התכנית עליה חתם עם נשמתו, בטרם התממשה בגוף הפיזי, כשסיבות רגשיות פסיכולוגיות, מביאות למצבי חרדה, פחד, אשם, בקורת עצמית וחוסר אונים. כשהדחף הבסיסי, ההכרתי או הבלתי הכרתי, איננו מתממש ואינו בא על סיפוקו, נגרמת "התקבצות אנרגטית" באותו מקום שהאדם רגיש אליו או כלפיו. זה יכול להיות באיבר מסוים, או במערכת מייצגת, ולגרום במקרה אחד להיות ב"עודף אנרגטי" ובמקרה אחר להימצא ב"חוסר אנרגיה".
אנו תופסים פגיעה ופציעה כהרס עצמי, כמחלה. אך מנקודת מבט קוסמית, המחלה לא באה על–מנת להרוס את האדם, אלא כדי לממש את אחת מאין סוף האופציות המזומנות לנשמה בגוף הפיזי. כלומר תדר האיזון משתמש במחלה לשם אמירה, יוצר זעזוע כלשהו, המבקש לטלטל תפישה של מחשבה ואמונה, על–מנת להוביל לאפשרויות נוספות.
הערוץ השני קשור בבחירות של הנשמה, בחירות הקשורות לצורת העזיבה של הגוף הפיזי את כדור הארץ, את דרך ניתוק הנשמה מהגוף הפיזי. לשם כך מסתייעת הנשמה בערוץ הגנטי. עצם הבחירה בגנים משפחתיים, מבטיחה לעצמה מראש את האפשרות של סוג המוות הפיזי. אנו נולדים למשפחות המשתייכות למעגל בחירה מסוים על–מנת לשרת את הבחירות, לממש חוויה דרך התנסות.
בחירה בפיגור כזה או אחר, או גאונות כזו או אחרת, נעזרת אף היא בגנים משפחתיים. כלומר בגנטיקה המשפחתית ישנה תשתית למחלות לב, פרקים וכו', ואיברים שעלולים להיפגע הם אלו המכילים את הפוטנציאל ברפרטואר הגנטי. נושא הבחירה הנו מורכב מאוד, לכן לא ניתן לעשות הכללות, ואולי כך עלינו לתפוס ולהכיל את נפלאות הבריאה:
אין נשמה הדומה לרעותה, אצל כל אחת מהנשמות באה הבחירה לידי ביטוי בצורה שונה.
ישנם נתיבים דומים, אפשרויות דומות, אך בכל רגע יכולה נשמה מודעת ומתפתחת לשנות את הבחירה, להחליט אחרת, ואז הקארמה אינה רלוונטית.
אי אפשר לחיות בגוף חומר ולהתעלם מן הגוף, מבלי שתהיינה לכך תוצאות הכרוכות בסבל ובכאב.
אי אפשר לחיות בגוף פיזי ולהתעלם מרגשות מבלי שתהיינה לכך השלכות על הגוף, על המחשבה, ועל תפקוד הרוח בגוף זה.
הזנת הגוף הפיזי מתייחסת לארבעה רבדים:
רובד פיזי
רובד רגשי
רובד מנטאלי
רובד רוחני
כל רובד הוא כמו מיכל דלק שיש למלא אותו, ואחריות המילוי רובצת על כל פרט לגבי עצמו.
אין נשמה היכולה למלא מיכלי דלק של נשמה אחרת. אלא אם נשמה מזינה את עצמה כיאות, כי אז ממילא היא ניזונה ומזינה את הכול.
כל נשמה אמורה לבטא את עצמה דרך הגילוי של עצמה. חווית הנשמה את עצמה בכל ארבעת הרבדים, תוכל להזין את הכלל. כך, כל אינדיבידואל מזין וניזון מהכלל.
מחלה היא יצירה
כשמתייחסים בני האדם אל מחלות, מתייחסים הם אל תופעה, ואין הם מתייחסים אל מחלות כאל יצירה.
ירימו בני האדם גבה וישאלו במה דברים אמורים, האם לא חרגנו מגבול הטעם הטוב? ונשיב אנו כי אין אנו חורגים מגבול הטעם הטוב.
מחלה הינה יצירה.
ועל בני האדם להבין מדוע זה יוצרים הם יצירה הקרויה בפיהם מחלה, בנאמנות, בנחישות ובהתמדה. הרי חיים בני האדם בעולם החומר. הווה אומר כי מלכתחילה עושה נשמה מסע אשר אין הוא קל.
בין ידיה של הנשמה כלי רב עוצמה - מחשבה.
כשהחומר נוטל הנהגה בלעדית על התנהלות האדם, מבלי להכיר בנחיצות השילוב עם הנשמה למען כינון "מחשבה יוצרת", עלול להיווצר קונפליקט שמהותו מחלה.
ונבקש אנו כי יעשו בני האדם הבדל גדול וניכר בין חשיבה לבין מחשבה. החשיבה הינה כלי המצוי בשכלכם. זוהי הלוגיקה, זהו ההיגיון, זוהי ההבנה, ואילו מחשבה הינה כלי יוצר רב עוצמה, בעל המהירות הגבוהה ביותר ברחבי הקוסמוס. "מחשבה יוצרת", מהירה אף יותר ממהירות האור, ובגוף חומר אמורים לחיות תחת קורת גג אחת מחשבה וחשיבה גם יחד. אם כך תשאלו - מדוע זה על נשמה, על רב יכולותיה, כוחותיה ועוצמותיה, לחבור אל חומר? מכיוון שללא החומר לא תתקיים החוויה.
ללא החומר אין הנשמה חווה אהבה, כעס, עצב, צער, שמחה, אושר, נינוחות, שלווה, תסכול, אכזבה, ניצחון והצלחה. לכן חוברת נשמה אל גוף חומר, על–מנת לחוות רגשותיה יחד עם היותה חווה מחשבותיה.
מתוך כך הרי משרגשות נחווים, אין הם נחווים אך ורק על– ידי נשמה, אלא מקבלים הם פרשנות על–ידי שכל וחשיבה - היבטים הגיוניים ולוגיים הבאים לפרש משמעויות רגשיות כאלה ואחרות. הקשר בין שכל לבין רגש, מהווה במהותו את השילוב אותו חיים בני האדם, בכללותם.
הרגש אומר כך והשכל אומר אחרת.
הרגש רוצה, והשכל מסרב. השכל דורש והרגש מעכב. ובשל קונפליקט זה, בשל דרכו של בן האדם לנתח הגיונית את כל המתקיים בקרבו, נוצר פער בין הרגשה ובין הבנה, ומתוך פער זה נולדות מחלות.
השכל מנתח ונעזר בלוגיקה ובהסברים דקדקניים ומחושבים, ואילו הרגש זקוק למרחב, לפריצה, להתלהבות, לזרימה ולרצף. משהשכל מתעקש שוב ושוב על עקרונותיו ובעיקר על חוקיו, נוצרת מחלה. המחלה מסמלת את מהותו של קונפליקט בין שתי ממלכות: ממלכת החומר - השכל, וממלכת הנשמה - הרגש.
עליכם לזכור כי מחלות הינן אופציה למימוש בעבור נשמה עוד בטרם ירדה אל גוף חומר. יחד עם זאת, אלה הם נתיבים, אשר הוכתבו מלכתחילה כתזכורת בעבור בני האדם, על– מנת יבינו כי אין הם צועדים בנתיבים אותם שרטטה נשמה בדייקנות רבה, אל הווייתם. לכן נאמר אנו, מחלות הינן יצירה.
כל מחלה - יצירה רבת הוד, מוקפדת. מכיוון שבוחרים בני האדם, ליצור מחלות על–מנת להאיר (ולהעיר) את עיניהם בעבור דרכם.
והנה אוחזים בני האדם בין ידיהם אבסורד. על–פי ראייתם, יוצרים בני האדם מחלות "לא במתכוון", "לא ברצון", לא "בחדוות יצירה". על–פי ראייתנו, משקיעים בני האדם ביצירת מחלות, חשיבה ויצירה כבמלאכת מחשבת. אין הם מבינים כי את זה, הכוח היוצר, יש להשקיע ביצירת חיים מלאים ומספקים. לכן נאמר אנו שוב ושוב: היצירה הגדולה ביותר בעבור בני האדם הינה יצירת חיים מספקים ואהובים.
לכן על בני האדם לתת דעתם על כל המתרחש ומתחולל ברגשותיהם. מכיוון שבאמצעות רגשותיהם, בין אם הם מתייחסים אליהם ובין אם מתעלמים מהם, יוצרים הם את עולמם הפנימי הניבט אליהם במראה. והנה, בשל מראה, הניבטת אל מול פניהם של בני האדם בגוף חומר בעבור רגשותיהם, חווים בני האדם את אשר מגדירים הם כנורא מכל - פחד.
הפחד להיחשף. הפחד להרגיש. הפחד לחוות. הפחד לכאוב. הפחד להתעצב. הפחד להיפגע. הפחד להינטש. הפחד למות. ובעיקר - הפחד לחיות. מכיוון שהחיים בתפישׂתם של בני האדם - סכנה הם. והשכל שם ידו בקלחת ובוחש. בשל תפישׂותיו, הווה אומר הבנותיו, ראייתו ופרשנותו הלוגית את הרגשות, מאדיר הוא את הפחד לכדי אמנות. בכך חווים בני האדם חוסר אמונה, חוסר אמון, חשדנות. בכך מעדיפים הם לאחוז בין ידיהם כוחנות, בכך חווים בני האדם את חייהם תחת איום. איום על קיומם. איום על עצמאותם. איום על דרכם. איום על בחירותיהם. והנה הפער עליו דיברתי אשר ממנו צומחות, גדלות, ומתפתחות מחלות.
הנה מחלה כיצירה.
בשל זאת, נאמר שמחלות בגוף הפיזי נוצרות בשל חוסר איזון בין רגש למחשבה.
אלה הבוחרים לשתות כל יום לשוכרה, עושים זאת בשל נטייתם אל צד הרגש ובכך מסכנים את כבדם. אדם המנהל בליבו פנקס חשבונאות ומטה את הכף אל צד החשיבה, יכול להוביל את ליבו להתקף.
אדם המשתמש בשכלו על–מנת לנטרל רגשותיו, על–מנת לאחוז ידיעה בוטחת בחיים, הווה אומר:"נגעתי, ראיתי, קיימתי, האמנתי," יכול להוביל עצמו לאירוע מוחי.
בשל זאת דוברים אנו על איזון.
על בני האדם ללמוד לאזן בין רגשותיהם לחשיבתם.
על בני האדם ללמוד להשתחרר מתחושת עליונות, משתלטנות, מכוחנות, מחוקים הגורמים לצייקנות, על–מנת לחיות ברוחב לב, באהבה, בקבלה ונתינה לעצמם, מבלי לעשות השוואות עם זולתם. כל אדם הינו אינדיבידואל אשר לו דרכו הייחודית.
אם כן, מדוע זה מקנאים בני האדם בזולתם?
בידיו של כל בן אדם מצויה יצירתיות, מצויה אמונה. מצוי כוח. מצויה עוצמה. ועל בני האדם להשתמש במהויות אלה, על–מנת ליצור את עולמם הפנימי, הרגשי, החווייתי והשכלי.
זוהי נקודת המוצא אותה מבקשים אנו להציג בפני בני האדם על–מנת יבינו הם כי כל מחלה הינה יצירה אותה יצרו הם במו ידיהם. לא יד אלוהים נשלחת על–מנת להעניש, לא שליחיה של האלוהות הבוחנים את בני האדם תחת זכוכית מגדלת. בוודאי לא גיהינום או גן עדן. זוהי יצירה פרטית אישית ואינטימית אשר בחרה להתממש באמצעות מחלה, במקום להתממש באמצעות יצירת חיים מספקים ואהובים. כשיבינו בני האדם כי פועלים הם בניגוד לעצמם, כשיבינו כי חיים הם תחת עקרונות, מגבלות והתניות, יוכלו הם לשנות דרכם, ולהפוך חייהם, כמו הופכים הם שממה לגן פורח. על בני האדם לזכור כי לא באו לעולם כדי לחיות משוואות והשוואות, אלא את עצמם בלבד. ועל–כן, על כל אחד לטפח ייחודו ודרכו בעולם החומר, על–מנת יוכלו בני האדם לחבור אל זו העת, בה מחלות אינן מתקיימות יותר, מכיוון שחיים בני האדם בעולם של שלום, של אחווה. של רעות, של אחדות ושל אהבה.
מסר זה מבקשים אנו להעביר לכל אלה המיושבים בכדור ארץ זה.
המערכת כוללת: לב
כלי דם: עורקים, ורידים, נימים
מערכת משלימה: מערכת הלימפה
תפקיד מערכת הדם בגוף: הובלה.
זוהי מערכת חד כיוונית, מחזורית מהלב, דרך העורקים לכל
הגוף, וחוזרת דרך הוורידים ללב דרך הווריד הנבוב (Vena cava).
החזרה וורידית.
הדם החוזר ללב דרך הוורידים, ללא לחץ דם ובניגוד לכוח הכובד, נעזר במנגנונים המאפשרים זרימת הדם כלפי מעלה (לכיוון הלב).
מערכת הדם, בשילוב עם מערכת הלימפה, מקיימות את החיים בכל תא, רקמה ואיבר בגוף.
אילנה רוגל, קטע קצר מתוך שיעור על הלב האנושי
הלב - גודלו כשל אגרוף. הוא שוכן מאחורי עצם החזה (הסטרנום), שאליה מתחברות הצלעות.
הלב בעל מבנה שריר חלול: מכיל 2 עליות ו–2 חדרים.
הדם זורם לעליות, ללא צורך בכיווץ, בכוח הפרשי הלחץ.
עליה ימנית - מתמלאת בדם מהוורידים המחזירים את הדם ללב (דם עתיר CO2, פחמן דו–חמצני).
עליה שמאלית - מתמלאת בדם המגיע מהריאות (דם עתיר
חמצן, O2). בריאות מתרחש השיחלוף בין CO2 ל-O2.מהעליות יורד הדם אל החדרים:
החדרים - הנמצאים בחלק התחתון של הלב, הם למעשה משאבות, המזרימות את הדם שנכנס אליהן מהעליות, אל העורקים:
החדר השמאלי - מזרים דם לאבי העורקים (אאורטה) ומשם לשאר חלקי הגוף.
החדר הימני - מזרים דם לעורק הריאות.
החדר השמאלי מזרים דם בעוצמה רבה יותר, מפני שהוא מזרים דם לכל הגוף (מחזור הדם הגדול), לעומת החדר הימני המזרים דם רק לריאות (מחזור הדם הריאתי), לכן דופן החדר השמאלי עבה יותר מדופן החדר הימני.
הלב עטוף במעטפת דמוית כיס, הקרויה - פריקרדיום. זוהי מעטפת הלב, העשויה מרקמת חיבור, בינה ובין הלב יש שכבת נוזלים המשמשת כבולם זעזועים להגנת הלב.
ללב ארבעה מסתמים הבנויים אף הם מרקמת חיבור, ללא שרירים. כלומר, פתיחתם וסגירתם תלויה בלחץ משני צידי המסתם, ולא במערכת העצבים.
עיצבוב הלב: נעשה על–ידי מערכת עצבים אוטונומית. בנוסף, בפינה הימנית של החדר הימני מצוי מרכז עצבים עצמי, ממנו מובילים סיבי עצב את ההולכה החשמלית בלב.
שריר הלב: מורכב משריר חלק ומשריר משורטט. רוב האנרגיה הדרושה לפעילות שריר הלב מופקת בתהליכים אירוביים, דורשי חמצן (בניגוד לשרירי השלד, בהם מופקת אנרגיה בעת מאמץ, בתהליך גליקוליזה אנאירובי - שאינו דורש חמצן). לפיכך שריר הלב מכיל מספר עצום של מיטוכונדריות, בהן מופקת האנרגיה.
תאי שריר הלב מסוגלים לנצל חומצה לקטית, חומצות שומן וגופי קטו (מטבוליטים של חומצות שומן) לצורך הפקת אנרגיה ולא רק גלוקוז.
חוסר בחמצן, ולו לזמן קצר, עלול לגרום לדום לב.
תפקיד מערכת ההובלה הקרדיו–וסקולרית
אספקת חמצן (O2) ומזון לתאים.
הוצאת פסולת מטבולית: דרך כליות (שתן), זיעה, הפרשות ופסולת נשימתית (CO2) דרך הריאות.
שמירת ההומיאוסטזיס בגוף: טמפרטורת גוף קבועה,
pH (רמת חומציות/בסיסיות) קבוע ויחסים מאוזנים בין האלקטרוליטים בדם.
הובלת הורמונים מבלוטות הפרשה לאיברי המטרה. כל ההורמונים נישאים עם הדם לאיברי יעד ספציפיים.
הובלת מרכיבי חיסון לתיפקוד נאות של התאים.
מערכת ההובלה - היא מערכת צינורות סגורה, הדם זורם בה, כאמור, במחזוריות חד סטרית. פעולת הזרימה נעשית מכוח עבודת השרירים, בעיקר - שריר הלב.
בכל דקה פועם הלב בין 06-08 פעימות, קצב זה גובר עד ל–002 פעימות בדקה, במאמץ גופני מירבי.
התקף לב (MI)
כשנגרמת חסימה מלאה של כלי דם המזין איזור מסוים בלב. החסימה מתחילה כטרשת (שגורמת להיצרות חלקית) ועקב קריש דם נגרמת חסימה מלאה.
ניתוח מעקפים
ניתוח בו מחליפים כלי דם אחד, או מספר כלי דם בלב, בכלי דם אחר שהוצא מחלק אחר בגופו של החולה (למניעת דחייה).
אנגינה פקטוריס
מצב כרוני של תעוקת לב. אספקת חמצן לא מספיקה לשריר הלב, מורגשת בעיקר בעת מאמץ או סטרס גבוה.
אי ספיקת לב
מצב כרוני בו שריר הלב לא מתפקד כהלכה ואינו מספק די דם ללב ולגוף. סיבות: התקף לב שהותיר צלקת, בעיה במסתמי הלב או מחלת לב אחרת.
אי ספיקת לב שמאלי - תגרום להצטברות דם ולבצקת בריאות.
אי ספיקת לב ימני - הדם לא יעבור לריאות כנדרש ויצטבר בכלי דם בגוף, ותיגרם נפיחות ובצקת.
המשמעות של אי ספיקת לב
אין מספיק דם נושא חמצן לרקמות.
הובלת מזון, חומרי חיסון והורמונים נפגמת.
אין פינוי מספק של פחמן דו–חמצני.
אין פינוי מספק של חומרי פסולת.
פעימת לב
התהליך המתרחש מרגע של כיווץ הלב עד לכיווץ הבא. מספר פעימות הלב בדקה הוא דינמי ומשתנה, בהתאם למצב נפשי ופיזי, ברוגע או במאמץ. במצב נורמלי, כאמור: 80-60 פעימות בדקה. במאמץ מירבי: עד 200 פעימות בדקה.
