1


פלור אדמס מיהרה לתוך בית-הקפה, מנסה להחזיק תיק, מחשב נישא, מטריה ותיק יד בעודה מנערת מתלתליה את הגשם, מקללת את מזג האוויר ההפכפך של מלבורן, את מערכת התחבורה הציבורית הארורה וגברים, על פי הסדר הזה.
"הי, אשה יפה. כרגיל?" בילי קרץ אליה מאחורי הדלפק ובחן אותה בהערכה שאפיינה את יחסו ללקוחות ממין נקבה.
היא חייכה בהכרת תודה בזמן שריח הקפה המהביל והמאפינים שזה עתה נאפו אפף את חושיה. "אתה נהדר. אה, ותעשה לי קפה כפול היום, אני זקוקה לזה."
"יותר מדי קפאין יגרום לך להיות היפר. אז אם את צריכה לשרוף אנרגיה מיותרת..."
"אני ארשם למועדון-כושר!"
הרמזים של בילי הטרידו אותה בתחילה כאשר גילתה את בית-הקפה הזה, למרות שעד מהרה גילתה שהוא לא מזיק. חוץ מזה, הוא הכין את הקפה ההפוך ואת מאפיני השוקולד הטובים ביותר במלבורן, שתי סיבות טובות מאוד כדי לשאת את הפלירטוט הקליל שלו.
"נו, טוב, אי-אפשר להאשים בחור שמנסה." הוא משך בכתפיו והפעיל את מכונת האספרסו. "דרך אגב, ליב הגיעה."
"תודה." היא בחנה את קהל הצהרים המתעבה וראתה את חברתה ליד שולחן פינתי, אפה קבור בתוך הרומן שלה.
פלור נזהרה שלא למלוק ראש לאיש בדרכה אל חברתה, והתיישבה על הכסא הפנוי, מצמידה את המשא שלה אל הקיר הסמוך. "תני לי לנחש. הגיבור הגבוה, הכהה ויפה-התואר עומד לקרוע מעל הגיבורה את החולצה שלה ולתחוב את – "
"לא! רומנים רומנטיים אינם עוסקים בקריעת חולצות. מדובר בספרים עכשוויים. כמה פעמים אני צריכה להגיד לך את זה?" ליב הביטה בפלור מעל משקפיים נטולי מסגרת, סומק קל מכתים את לחייה.
פלור הצטחקה. "נראה שכל הספרים האלה דומים בעיני. המון פעילות רצינית, כשהגיבורים הראשיים הם גברים עם חזה רחב ועירום ו – "
"בסדר, הבהרת את הנקודה שלך." ליב סגרה את הספר והרימה את ידה כדי להשתיקה. "מספיק עם הביקורת הספרותית שלך. איך היתה המצגת?"
חיוכה של פלור גווע בזוכרה עוד כשלון. "אל תשאלי," הפטירה בזמן שמלצרית העמידה לפניה כוס ענקית ומאפין.
"עד כדי כך, הא?"
"גרוע מזה." פלור לגמה מהקפה והתענגה על מכת הקפאין, מצטערת שהתפטרה מעבודתה האמינה והרווחית למדי כדי לרדוף אחרי חלום. חלום שבקרוב יהפוך לסיוט אם היא לא תצליח להשיג לקוחות חדשים – ובקרוב מאוד.
"אין קונים לרואה-חשבון/מדריכת חיים שתפקידה להכניס חיים חדשים בעסק ולקחת אותם למאה העשרים-ואחת, הא?"
פלור נענעה בראשה. "אפילו לא אחד. נראה שמונחים כמו 'אינטליגנציה רגשית' ו'ציוות בעל אוריינטציה חיובית' מודרניים מדי למנכ"ל הממוצע. למרות שאחד המנהלים הבכירים שפגשתי הבוקר נתן לי כרטיס ביקור ועודד אותי להתקשר, למרות שאני בספק אם הוא מגלה עניין ברגשות או אינטליגנציה, אם לשפוט לפי המבטים ששלח לעבר הרגליים שלי."
"איכס! חזיר סקסיסטי."
"למעשה, הוא לא היה כל-כך נורא..."
עיניה של ליב התרחבו. "עכשיו אני יודעת שאת במצב רע, אם את נותנת לשרץ כזה להתחמק."
פלור נאנחה. "אני פשוט עייפה מהקטע של קידום המכירות בלי שיהיו תוצאות בכלל." היא נגסה במאפין שלה, תוהה אם בלעה יותר מכפי שתוכל לעכל בהצעה האחרונה שלה.
היא פנתה לאינספור חברות, רבות מהן באמצעות קשרים שעשתה לעצמה כרואת-חשבון, כדי להציג את הרעיון שלה בפניהן. לאחר שהשלימה תואר בפסיכולוגיה, שלקראתו למדה כדי לשבור את תבנית רואת-החשבון השמרנית, היא פיתחה תפיסה מבריקה שנועדה לשנות את החזון של רוב החברות, מתוך תקווה ששיפור הסיפוק בעבודה יוביל לשיפור שולי הרווח. כמה מהקשרים הראשוניים שלה קיבלו את הרעיון בחום; כלומר, עד שהיו צריכים להשקיע כסף בפרוייקט ולשכור את שירותיה.
ליב רכנה לפנים. "תראי לי את החומר של קידום המכירות בו את משתמשת. אולי אוכל לעזור."
"כמו שהדברים מתנהלים עכשיו, אני זקוקה לכל העזרה שאוכל לקבל." פלור פתחה את התיק והוציאה מתוכו דפי עבודה. עם זאת, כאשר הזדקפה, ראשה פגע במרפק והאדם לו הוא השתייך מעד לעברה והדפים התעופפו לכל עבר.
"לכל הרוחות!" הפטיר קול עמוק במקום כלשהו בסמיכות לאוזנה כאשר התכופפה לאסוף את הדפים הפזורים. "הנה, תני לי לעשות את זה."
פלור שפשפה את ראשה והזדקפה, מצטערת שהזר לא הלם בה חזק יותר. כך היתה יכולה לאבד את הכרתה ולהתעורר שעות מאוחר יותר, כאשר כל היום הנורא הזה יהיה מאחוריה.
"תעזוב!" התיזה, מביטה בגבר המסורבל שהצליח להחמיר את מצב רוחה, אם זה אפשרי.
"מממ... מעניין." במפתיע, הגבר לא התבונן בה כפי שציפתה למחצה. אחרי-הכל, היא ידעה שגברים חושבים שהיא מושכת, למרות שהיא לא הבינה עדיין למה. שיער חום מתולתל באורך הכתף, עיניים חומות, גזרה סבירה, גובה ממוצע – ככלל, לא חבילה מזהירה בעיניה, אבל היא ניצלה אותה לטובתה עד כמה שאפשר.
במקום, הוא הביט בעלונים שלה, עלעל בכל אחד מהם כשעל פניו הבעה משועשעת.
"גמרת?" היא הושיטה את ידה, יודעת שהיא נשמעת עצבנית, אבל זה לא עניין אותה במיוחד. זה כל מה שהיא צריכה, שאיזה גבר יתנשא עליה בגלל רעיון שהיה מבחינתה עולם ומלואו.
הוא הרים את עיניו לפתע ונעץ בה את מבטו החוקר. "את פלור אדמס המוזכרת בעלונים?"
ולפתע, סתם ככה, פלור חוותה תחושה מפרפרת ומוזרה שעליה דיברו הרומנים של ליב, אותה תגובה מהפכת בטן של פעם בחיים שמאותתת על קיומו של האחד. היא התבוננה בזר, תוהה בדבר התגובה המוזרה שלה, מפני שהיא לא יכלה להגיד שהוא עוצר נשימה או משהו מחמיא במידה זהה. היו לו שיער כהה, עיניים כחולות ולסת חזקה ומגולחת למשעי, עם שפתיים שהיו חשוקות לקו דק וקצר רוח.
כפי שחשבה במקור, לא היה שם שום-דבר יוצא דופן, מלבד ההילה המוזרה שהעידה על "עוצמה" ולכדה את תשומת לבה באופן שאף גבר לא הצליח לעשות זה זמן רב מאוד.
"ובכן?" הוא הרים גבה כאילו ציפה מהמפגרת לענות.
היא עמדה בפיתוי לנענע בראשה כדי לטהר את הערפל שאפף את מוחה והנהנה. "אני פלור אדמס. ואתה?"
"מישהו שמתעניין במה שיש לך להציע."
מבטו נע שוב אל העלונים לפני שחזר לבחון את פניה. "את בטוחה שאת מנוסה מספיק כדי להציע סוג כזה של שירות?"
אלוהים, כאשר מדובר בך, חתיך, יש לי הרבה מה להציע.
לרגע מחריד אחד היא חשבה שאמרה את המילים בקול, מפני שעיניו הכחולות זהרו במשהו שגילה עניין ולא רק בעסק שלה. עם זאת, הניצוץ גווע לפני שהצליחה לנתח אותו הלאה והיא מיהרה לחזק את הריכוז שלה בטרם תהרוס את ההזדמנות הזו לגמרי.
היא הרימה את כתפיה והביטה הישר בעיניו. "יש לי הכשרה מתאימה, כפי שכתוב במידע שזה עתה קראת. אם אתה מעוניין, אני אשמח מאוד להציג בפניך את הרעיונות שלי בצורה רשמית יותר, מר...?"
"דרסי הווארד." הוא הושיט את ידו אליה. "נעים מאוד."
פלור הביאה את לחיצת היד שלה לידי שלמות בעסקים, למרות שעדיין הרגישה מבוכה קלה כאשר רוב הגברים כמו רצו לסחוט כל טיפת לחות וכוח מתוכה כדי להוכיח את העליונות הגברית, בחדר הישיבות ומחוצה לו.
עם זאת, בשניה בה הניחה את ידה בידו של דרסי, קצות העצבים שלה עשו קצר מסוים שהעביר גלים חשמליים בזרועה. ואם להחמיר את המצב, דומה שגם הוא חש בזה, אם לשפוט לפי ההתרחבות הקלה של עיניו הכחולות.
היא עמדה בפיתוי למשוך את ידה ממנו מהר ככל האפשר והצליחה לחייך ברעד ולהוציא את ידה מאחיזתו. "אם תמסור לי את מספרי הטלפון שלך, מר הווארד, אני אתקשר אליך כדי לקבוע יום ושעה מתאימים לדיון בצרכי החברה שלך."
"תקראי לי דרסי." הוא חייך אליה ולשניה אחת מטורפת פלור הרגישה שהיא רוצה לקפוץ באוויר.
"הנה. תוכלי להשיג אותי בכל אחד מהמספרים האלה." הוא הושיט לה כרטיס ביקור והיא עמדה בפיתוי לבחון אותו ולשנן כל פרט הנוגע לגבר זה.
במקום, היא הכניסה את הכרטיס לתיק שלה כאילו יש לה המון עסקים בחודשים הקרובים. "תודה, אני אהיה בקשר."
הוא הנהן לפני שפנה אל הדלת, והשאיר אותה בוהה אחרי הדמות הגבוהה במעיל הגשם השחור.
"יפה מאוד." דבריה של ליב חדרו לתוך מוחה והיא התיישבה במהירות, מנסה להתנהג כאילו לא קרה שום-דבר יוצא דופן, שעה שהמפגש עם דרסי הווארד זעזע אותה יותר מכפי שרצתה להודות.
"הגיע הזמן שמזלי ישתנה. בואי נקווה שהוא יגלה עניין בהצעה שלי."
ליב הרימה את הספר שלה ונופפה בו על פניה. "וואו! מותק, אם הוא מעוניין!"
"על מה את מדברת?" פלור השימה עצמה נבערת מדעת וקיוותה שלא הסמיקה.
"אם לא שמת לב, הגבר הזה עוצר נשימה. ונראה שהוא מאוד מעוניין בך."
לבה של פלור עשה היפוך לאחור של תקווה – אולי לא דמיינה את הניצוץ בעינו? עם זאת, היא גנחה בינה לבינה ועמדה בדחף לסטור לעצמה – על מה היא חושבת? היא היתה צריכה להתרכז בהצגת דימוי מקצועי בפני גבר שזה עתה פגשה, לא להרהר בתקוות מגוחכות אודות עירוב עסקים בהנאה.
היא משכה בכתפיה. "עוצר נשימה? את קוראת יותר מדי רומנים רומנטיים. הוא נראה לי עתיק."
ליב חייכה, חיוך של שביעות רצון עצמית שאמר לפלור שחברתה יודעת בדיוק איך היא הגיבה לגבר. "חשבתי שאת אוהבת גברים מבוגרים."
פלור לגמה ארוכות מהכוס שלה וניסתה להסתיר את חיוך התשובה שלה. "כן, אבל אני לא אוספת עתיקות!"
"וואו, נראה שהוא באמת זכה בתשומת לבך. אז, מתי תתקשרי אליו?"
לפתע המשמעות של מצבה הציפה אותה ופלור ידעה שהיא זקוקה לעסק הזה, למרות שתגובתה אל דרסי הווארד הטרידה אותה. היא נזקקה לעסק שלו, אתמול.
"אני אעשה את זה מחר על הבוקר."
ליב הנהנה באישור. "נשמע לי מתאים. למרות שלא הייתי מחכה יותר מדי. הזדמנויות כמו דרסי הווארד לא מופיעות לעתים קרובות מדי." היא גלגלה עיניים. "תאמיני לי, אני יודעת."
ובדיוק ככה, תמונת עיניו הכחולות הננעצות בה חלפה במוחה של פלור, מותירה בה תחושה של צורך להיאחז בהזדמנות זו כאילו חייה תלויים בה.


דרסי נכנס למשרד וטרק את הדלת מאחוריו. כמה מתאים שביום בו הצליח לאכול מחוץ למשרד אחרי חודש של ארוחות בתוך המשרד, הוא חוזר להר של בעיות.
אז מה עוד חדש?
ממתי החיים שלו אינם אלא שורה של בעיות בלתי נגמרות – החל במות הוריו כאשר היה בן תשע-עשרה, לקיחת אחריות על אחיו בן האחת-עשרה, לקיחת אחריות על ערמת החובות שהותיר אחריו אביו, שהיה להוט אחר כל מיני עסקים מסוכנים, וניסיון להוציא את העסק המקרטע שלו משלב ההתחלה שלו?
עוד יום במשרד, חשב לפני שקרס על כסא העור שלו ובחן את ערמת הדו"חות האחרונה שהונחה על שולחנו.
למרות כישוריהם של אנשיו, שולי הרווח שחזה לחברה המשיכו להידרדר בקצב מפחיד, והוא מצא את עצמו בצרות. הוא ניסה תרגילים של בניית צוות, שיחות עידוד אישיות ותמריצים בצורת בונוסים, אבל שום-דבר לא עזר והעייפות המוזרה שאפפה את העובדים שלו החלה להביא להשלכות נוראות על השורה התחתונה של החברה.
הוא שפשף את מצחו, נשען לאחור ועצם את עיניו. דמותה של פלור אדמס הופיעה בתוך ראשו והוא תהה אם הוא עושה את הדבר הנכון בשוקלו לשכור את שירותיה כדי להציל את החברה שלו. הוא התרשם – לעזאזל, הוא עמד פעור פה – נוכח השירותים שפרסמה בעלונים שלה, כאילו קראה את מחשבותיו וידעה בדיוק למה הוא זקוק כדי שכל זה יעבוד.
בסדר, העלונים לא היו הדברים היחידים שהרשימו אותו. ברגע שהביט באשה שראשה נתקל במרפק שלו, הוא הופתע לטובה. זוג עיניים חומות גדולות הביטו בו, מבהילות כמעט בבהירות שלהן ביחס לגילה הצעיר. הוא שיער שהיא בשנות העשרים המוקדמות שלה, ולכן הוא פקפק ביכולתה לספק את כל מה שפרסמה בעלונים שלה. איך יכולה מישהי כל-כך צעירה להיות מנוסה כל-כך?
אתה היית.
הוא הזעיף פנים, מקווה שהצעירה המלבבת בה נתקל היום לא היתה צריכה ללמוד את הלקחים של החיים בדרך הקשה, כפי שנגזר עליו ללמוד. דעתו על העולם היתה מנוסה מדי יחסית לשלושים-ושמונה שנותיו, ולא היה דבר שיכול היה לעשות בנדון. התבגרות מהירה מדי עושה את זה לבנאדם.
הוא נענע בראשו וחזר לקרוא את הדו"חות שעל השולחן שלו, מקווה שפלור תתקשר. אם לא, הוא יצטרך למצוא רעיון מבריק חדש כדי להחזיר את החברה שלו לפסים רווחיים. ויקווה שייתקל באשה נוספת שתעורר בו עניין כפי שהיא הצליחה לעורר.


עקביה של פלור נקשו על רצפת הפרקט הממורקת בזמן שצעדה לעבר הדלפק הקדמי של חידוש-יבואנים, צעדיה עולים בקנה אחד עם פעימות לבה. היא עשתה עד כה יותר משלושים מצגות והיא היתה צריכה עכשיו להרגיש בטוחה יותר בעצמה. עם זאת, היא ידעה שעצבנותה קשורה יותר לאדם בפניו ערכה אותה מאשר לחומר עצמו.
מוזר, פקידת הקבלה בקושי הביטה בפלור כאשר זו התקרבה אל שולחנה. "סליחה, שמי פלור אדמס ואני נמצאת כאן כדי להיפגש עם דרסי הווארד."
הנערה הרימה את עיניה, נראית מוטרדת ומשועממת בעת ובעונה אחת, אם הדבר אפשרי. "שבי ואני אודיע לו שהגעת."
פלור חייכה בתודה וזכתה בניד ראש מנומס בתגובה לפני שפקידת הקבלה הסתובבה והקישה כמה ספרות על המקלדת שלה. התרשמות ראשונית. אם הנערה יכולה לשמש עדות לסוג האנשים שהחברה מעסיקה, אז אין ספק שתהיה לה כאן עבודה רבה. כלומר, אם דרסי הווארד ישכור אותה.
היא עוד לא התיישבה, והגבר עליו חשבה פתח דלת סמוכה והזמין אותה להתקרב. "תיכנסי, מיז אדמס. ציפיתי לך."
פלור קמה, הרימה את התיק שלה והלכה אחריו לתוך משרדו, מרגישה כמו ילדה רעה שזומנה למשרדו של מנהל בית-הספר. אם חשבה שדרסי הווארד נראה מפחיד בפגישה הראשונה שלהם, הרי שזה היה כאין וכאפס בהשוואה למה שהקרין עכשיו. לא פלא שפקידת הקבלה היתה נטולת ניצוץ; המסכנה ודאי פוחדת מכדי לגלות סימני חיים.
"אנא, שבי." הוא סימן לעבר כסא עור מרופד מדי שלא נראה נוח. "אני יכול להגיש לך משהו? קפה? תה?"
"לא, תודה. ואנא, קרא לי פלור." היא התיישבה על קצה הכסא; כצפוי, הוא איים להטיס מעליו את האדם היושב עליו עם העור המבריק והמרופד מדי במקום לעודד ישיבה מרגיעה. לעזאזל, היא לא היתה כאן יותר מחמש דקות וכבר היא יודעת שהגבר הזה זקוק לשירותיה כדי להכניס חיים לכל פניו של העסק שלו, מהרהיטים ועד העובדים.
הוא התיישב מאחורי שולחן מהגוני מפלצתי והניח את ידיו על חזהו, מזכיר לה שוב את מנהל בית-הספר הזקן שלה. עוד רגע הוא יגיד, "מיס אדמס, האם עישנת מאחורי הסככה?" או, "מיס אדמס, השמלה שלך קצרה מדי. תאריכי אותה מיד!"
"משהו מצחיק?"
היא ניסתה להשתלט על עיקול שפתיה, שאיימו להתרחב בחיוך מלא לשניה, ולבשה על פניה הבעה מקצועית. "כלל לא. עכשיו, איפה תרצה שאתחיל?"
הוא חייך, תנועה קטנה שעירבה את פיו בלבד, בלי לגעת בפניו. "אני רוצה לשמוע מה את יכולה לעשות למען החברה שלי."
"זה תלוי בך."
"כן?"
איך הצליח להכניס כל-כך הרבה מורת רוח בהברה קטנה זו, היא בחיים לא תבין. עם זאת, היא פצחה בשפיל שלה בלי להיבהל, מקווה שהוא יקנה אותו.
"מר הווארד, אני צריכה לדעת איפה נקודות החוזק של החברה שלך, נקודות החולשה, איפה ההזדמנויות והאיומים לפני שאוכל לתת לך ניתוח מעמיק של הדברים שאוכל להציע לך. בוא נתחיל בנקודות החוזק ובאזורים הנותנים תוצאות – "
"בואי לא," שיסע אותה, מתיישב קדימה, נועץ בה מבט חוקר.
"סליחה?"
הוא קם והתחיל להלך במשרד, מושך את תשומת לבה לחליפת המעצבים שעטפה גוף שרירי. אין ספק שהוא מצא זמן לאימוני כושר, למרות היותו איש עסקים עסוק. חבל שלא הצליח לשפר את האישיות שלו יחד עם הגוף.
"אני לא זקוק לדברים כלליים אודות מה שאת יכולה לעשות למען העסק שלי. כבר קראתי את הכל בעלון שלך וזה בדיוק מה שאני צריך." הוא עצר לרגע והתיישב על קצה השולחן, מביט בה. "ספרי לי עלייך."
מופתעת על ששינה נושא, פלור ניסתה להתרכז במתן תקציר מקצועי וקצר של כישוריה. עם זאת, ככל שהתקשתה להתרכז, כך תשומת לבה נדדה אל הגבר שישב לפניה, מפשעתו בגובה עיניה.
היא קרעה את מבטה מהמקום והרימה אותו אליו, רק כדי לגלות שהוא מתבונן בה בעיניים רואות-כל, יודעות-כל. ואם לא היתה יודעת טוב יותר, היא היתה מוכנה להישבע שראתה עמוק בתוכן שעשוע.
היא כחכחה בגרונה ומסרה לו גרסה מקוצרת של מה ששיערה שהוא רוצה לדעת. "אני רואת-חשבון במקצועי, אבל גיליתי שהמקצוע מגביל מדי. השלמתי תואר בפסיכולוגיה רק בשביל הכיף, העיקר כדי לשבור את שגרת העבודה. ואני כאן, מנסה לשלב בין השניים."
הוא נעץ בה מבט חודר נוסף. "אז מה היה כל-כך מגביל?"
"הכל," ענתה מהר מדי, לפני שהצליחה לחשוב. "כלומר, יש אנשים שפשוט לא מתאימים לסוג העבודה הזה ואני אחת מהם."
הוא הרים גבה. "למה?"
"אני אוהבת לחיות מחוץ לקופסה. אני אנסה כל דבר פעם אחת, ולהיות רואת-חשבון, מוקפת על ידי טיפוסים שמרנים שעושים הכל כדי להישאר בתוך הקופסה – טוב, זה לא התאים לי." הראיון הזה קיבל תפנית אישית מדי, אבל במקום להיפגע, פלור הוחמאה מהצורך שלו לדעת מה מפעיל אותה.
"כל דבר, הא?" הוא רכן לפנים ולשניה מטורפת אחת היא חשבה שהוא עלול לנשקה.
היא הנהנה, תוהה אם יצאה מדעתה וקיללה את ליב על שמילאה את ראשה במחשבות רומנטיות מהספרים שקראה.
הוא קם והושיט את ידו. "טוב מאוד. במקרה זה, אני מעוניין בשירותייך."
פלור הצליחה לחייך כאשר הניחה את ידה בידו, מוכנה הפעם יותר לרטט החשמל שחלף בזרועה. "תודה על ההזדמנות. אני לא אכזיב אותך."
היא לא ידעה אם החזיק בידה שניה אחת יותר מהמקובל לפני ששמט אותה. "מתי תוכלי להתחיל?"
"מתי שתרצה."
"הערב?" ופתאום האוויר סביבם התמלא חשמל בעוצמה בלתי ניתנת להגדרה, מותיר את פלור בתחושה של צורך עז לבחון את הגבולות עם הבוס החדש שלה.
אז מה אם הוא מתנהג כאילו הרגע ירד מתיבת נוח? אולי היא תצליח לעזור לו להשתחרר קצת ולעשות חיים תוך-כך.
אבל הוא הבוס שלך.
המחשבה קלקלה את מצב רוחה המרומם לרגע. על מה היא חושבת? הרגע היא זכתה בעבודה מעולה בחברה גדולה שעשויה לעזור לה לקומם את העסק שלה ומה היא מתכננת? לפתות את הבוס! היא חייבת להתחיל לחיות. מהר.
"הערב יהיה בסדר. על מה חשבת?"
הוא הסתובב ממנה וחזר אל מקדש המכתבה שלו. "למה שלא נסעד יחד ואני אעדכן אותך בכל הנוגע לחברה?" כמה ניירות הורמו והונחו שוב, כאילו התשובה שלה אינה מעניינת אותו.
לבה של פלור זינק כאשר חשבה על בילוי ערב בחברת הגבר הזה, שהיה בכוחו לטלטל אותה בלי לנסות אפילו. "בסדר. מקום ושעה."
הוא הרים את עיניו, הבעה של הקלה מרככת את תוויו הקשים. "פוטר-לאונג'. שמונה?"
פלור קיוותה שההפתעה לא ניכרה בפניה. הוא הזכיר זה עתה את אחת המסעדות היומרניות והמעונבות ביותר במלבורן, שבדרך כלל סעדו בה אורחים קבועים או אלה שביקשו לעשות רושם על אחרים.
"לבוש רשמי או בגדי קוקטייל?"
"מה שתרצי." מבטו תעה לאורך גופה, משאיר מאחוריו נתיב של צמרמורות. "למרות שאני בטוח שתיראי נפלא בכל דבר."
להט שטף את לחייה, למרות שבטרם מצאה תשובה הולמת הוא כבר חצה את החדר ופתח את הדלת בשבילה, אות לכך שהפגישה הסתיימה. "נתראה הערב?"
היא אחזה בתיק שלה וחלפה על פניו. "להתראות. ותודה על ההזדמנות, מר הווארד."
"דרסי, זוכרת?"
היא הצליחה לחייך בנימוס ונדה בראשה לפני שסגר את הדלת.
דרסי, זוכרת?
קולו העמוק הדהד במוחה יחד עם כל מילה שאמר במהלך הראיון המוזר שלה. אחרי הרושם שזה עתה עשה עליה, כיצד תצליח לשכוח?