מבוא
כחמש מאות שנים עברו מאז תקופת לאונרדו, הגאון האוניברסלי הבולט ביותר בתולדות התרבות האנושית. אינספור ספרים, מאמרים, לימודי מחקר ורומנים נכתבו עליו, על חייו ועל יצירותיו. עם זאת, למרות כל המחקרים על לאונרדו, עובדות רבות מחייו נותרו לא ברורות. זהותה של אמו, למשל, הייתה עניין של דיון בקרב חוקרים רבים של לאונרדו, אין הצהרה מדויקת על שמה ומוצאה של אימו.
חוקרים ניסו לפתור את התעלומה הזו, אך ההסברים שלהם לא הספיקו. היה צריך להיות משהו עמוק יותר, משהו בבסיס כל מה שלאונרדו יצר במהלך חייו. לפיכך החלטנו לעשות את מה שצריך לעשות לכל מחקר: עקבנו אחרי נהר חייו של לאונרדו למקורו ומצאנו את כוחו הכפול. ליתר דיוק, מצאנו שילוב של שני מקורות משותפים ושזורים זה בזה.
הכל מתחיל עם קתרינה, אמו של לאונרדו: מחקרים נערכו עליה, אך כל החוקרים החמיצו את המפתח לזהותה, ובכן, היא הייתה יהודיה. אמונתו היהודית הנסתרת של לאונרדו קשורה בחוזקה לאהבתו לאמו, קתרינה, שבאה לידי ביטוי לאורך כל דרכו האמנותית.
ספר זה נועד גם, לחשוף את הקשר בין לאונרדו, היהדות והקבלה.
קישור זה נחשף על ידי ניתוח: מה יכול להיחשב למחקרי הגיאומטריה שלו (מודגמים באדם הויטרובי), הטכניקות האמנותיות של לאונרדו הכרוכות בשימוש באור, ומה שאנו מאמינים שהוא חתימתו הנסתרת: השימוש בטפטים הדקורטיביים רווי קשרים, ובהם "קשר שלמה" בפרט.
יחד עם אינספור הציטוטים העבריים שהוסתרו בציוריו, ברישומיו ובספרי התווים שלו, כלים אלה שולבו לראשונה כדי לחשוף את הקוד האמיתי של לאונרדו דא וינצ'י. ככלל, כתיבת ספר על לאונרדו דא וינצ'י היא משימה קשה ומספר סיבות לה.
ראשית, בשנים האחרונות, ספרים רבים ניסו לחשוף משהו חדש בגאון הרנסנסי הזה. הביוגרפיה המוערכת של לאונרדו דא וינצ'י על ידי וולטר אייזקסון פורסמה בשנת 2017, כמו גם "לאונרדו הצעיר" על ידי ז'אן-פייר איסבוט וכריסטופר הית'בראון. לא קל להופיע בענף הוצאה לאור כה צפוף, אבל המשכנו לעבוד עם רעיון דומיננטי אחד: הספר שלנו מבטא משהו חדש לחלוטין ובלתי צפוי.
האתגר השני שמציב מפעל זה הוא העובדה שהמקורות הכתובים שיש לנו מתקופת לאונרדו לעתים קרובות, סותרים זה את זה. מתיאו באנדלו, היה עד לאמן שעבד על "הסעודה האחרונה" בשנת 1497 ותיאר במפורסם את שיטתו ב"נובלה LVIII". אחרים, כמו ג'ורג'יו וסארי, כתבו על לאונרדו לאחר מותו, על ידי איסוף אנקדוטות ודיווחים על חייו. עם זאת, המהדורות השונות של VASARI VATE מציגות אי התאמות מדהימות.
כמובן, יש לנו רשומות מארכיונים עירוניים ופקידותיים, כמו החזרת המס היקרה של סר פיירו דא וינצ'י, מה שמאפשר לנו לגלות את גילו ומענו של לאונרדו. החלטנו לשלב ולהשוות בין העדים השונים כדי לאפשר לאמת לצאת מקולם. נקודה ביקורתית נוספת ביצירת ספר זה הייתה שבאופן בלתי נמנע נצטרך להתעמת עם הנפח העצום של חיפוש מחדש בעבר. חוקרים עובדים על לאונרדו דא וינצ'י בחמש המאות האחרונות. בספר זה אנו מכירים במאמצים יוצאי הדופן שנעשו בעבר, אך עם הבהרה הכרחית: לדעתנו, המחקר, עד עתה, החמיץ את האמת של לאונרדו. זה יכול היה להתרחש במודע או באופן לא מודע, וספר זה נועד לתקן את הטעות של חמש המאות האחרונות.
האתגר העיקרי ביצירת ספר זה היה לאונרדו עצמו. זו אינה משימה קלה, לרדת לעומק מוחו של גאון, שהצטיין בכל כך הרבה תחומים של ידע אנושי. החלטנו לנקוט בגישה לא קונבנציונאלית לבעיה זו: לנסות לחשוב כמו לאונרדו. בדומה לרישומים הגיאומטריים שלו, מחקריו היו תחומים רב-גוניים ומלאי המצאות במה שנראה כמו אופנה אקראית. המסע שלו אחר הידע המשיך בקפיצות מנושא לנושא, בניית תיאוריות חדשות על אלה שפיתח רגע קודם לכן.
בניסיון לחקות את גאונות הרנסנס, החלטנו לכסות את המסע המופלא בתחומים מרובים, מתוך אמונה שבסופו של דבר הכל יסכין להציג את "הקוד האמיתי של דא וינצ'י" המסתתר ברבות מיצירותיו. במחקר זה אנו מבצעים התבוננות מקרוב בציוריו ורישומיו של לאונרדו, כולל ה"מונה ליזה", "הסעודה האחרונה", קישוט הקיר של הסלה דלה אסזה בקסטלו ספורסקו במילאנו, "האדם הויטרובי", רישומי "פרח החיים" מ'קודקס אטלנטיקוס', והדמות הבסיסית של סנט ג'ון המטביל.
מתחילת עבודת המחקר שלנו ולאורך כתיבת ספר זה, שאלה אחת הטרידה את דעתנו כיצד התעלמו מכל החוקרים והמומחים לחלוטין במשך חמש מאות שנה, כל כך הרבה פרטים חיוניים על חייו של לאונרדו ורמזים רבים-לאין ספור, ביצירותיו? יתרה מזאת, חלק מיצירותיו המפורסמות קיבלו שמות ופרשנויות שגויות, שהתקבלו כאמת ומסורת לאורך השנים. בספר זה, נקווה לסתור את העוולות ההיסטוריות שנעשו לזכרו של לאונרדו דא וינצ'י ולפתח את הבנת עבודותיו של "הגאונות האוניברסלית הבולטת בתולדות התרבות האנושית".
חמש מאות שנים עברו מאז תקופת לאונרדו, הגאון האוניברסלי. אינספור ספרים, מאמרים, לימודי מחקר ורומנים נכתבו עליו, חייו ועל יצירותיו. עם זאת, סודות חיוניים רבים בחייו ועבודתו האדירה טרם נתגלו. למרות כל המחקר על לאונרדו, עובדות רבות על חייו נותרו לא ברורות.
א. קתרינה: פתרון תעלומת אמו של לאונרדו הקושרת אותו ליהדות.
"1452: נולד לי נכד, בנו של סר פיירו בני, ביום ה -15 באפריל, יום שבת, בשעה השלישית של הלילה [בערך בשעה 22:00]. הוא נושא את השם לאונרדו. "[1]
עם כניסה כה פשוטה ברשומות משפחת דא וינצ'י, מהלך ההיסטוריה המערבית השתנה לנצח. אביו, סר פיירו, היה נוטריון ציבורי בן 24, ואילו אמו, קתרינה, נותרה תעלומה. לאונרדו נולד מחוץ לנישואין, ושמה של אמו מופיע רק פעם אחת בהחזר המס של 1457 על ידי סבו של לאונרדו, אנטוניו.[2]
"לאונרדו, בנו הבלתי לגיטימי של סר פיירו שהוזכר לעיל, יליד ממנו ומקתרין, כי כרגע אשתו של אצ'טבריגה, בנו של פיירו דא וינצ'י, היא בת 5."[3]
מי הייתה אמו של לאונרדו? ומדוע אין עדות אחרת לקיומה?
התיאוריה הראשונה היא של מרטין קמפ, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת אוקספורד. קמפ מזהה את אמו של לאונרדו עם קתרינה די מאו ליפי, קתרינה נולדה בשנת 1436 לחקלאי עני, נשארה יתומה ופגשה את פיירו כשהייתה בת חמש עשרה.
עם זאת, חוקרים אחרים טוענים כי קתרינה עשויה להיות משרתת או אפילו אמה. רנזו סיאנצ'י, המנהל לשעבר של הביבלוייתיקה לאונרדיאנה, בעיירה וינצ'י, היה הראשון שהציג את התיאוריה המהפכנית הזו.[4] בספר שכתב בנו פרנצ'סקו, יש עדויות תומכות בטענה, כי קתרינה אכן הייתה שפחה מזרחית.[5] יתר על כן, ההיסטוריון אנג'לו פאראטיקו טען, כי אמו של לאונרדו הייתה אמה מזרחית וכי מקורותיה היוו השראה לתארה של המונה ליזה.[6] פרנקו בונטמפי[7] העלה השערה כי קתרינה היא שפחה יהודיה שהיגרה לאיטליה מרוסיה ואימצה לעצמה שם רוסי/נוצרי מאוד, קתרינה. לדברי בונטמפי, היא נולדה למשפחה עשירה שאיבדה את הונה בפוגרומים ברוסיה. המשפחה ברחה והגיעה לעיירה וינצ'י, באיטליה, שם הועסקה קתרינה כמשרתת בביתו של פיירו דא וינצ'י. תיאוריה זו נתמכת על ידי ההיסטוריון מריו ברוצ'י, כפי שנאמר במאמר שפורסם בעיתון האיטלקי "איל טירנו". בעוד שהמחשבה. שאימו של לאונרדו הייתה אשת מדינה טוסקנית נותרה בעינה, עדויות חדשות מציעות את האפשרות הנוספת שאימו של לאונרדו הייתה, למעשה, שפחה יהודיה.
מריו ברוצ'י ציין כי שמה של אמו של לאונרדו, קתרינה או אקתרינה,. עשה רושם של אשה פשוטה או ביתית, אם לא מעין שפחה, "ככל הנראה יהודית", של מקור רוסי, כפי שהיה נפוץ במחוזות הכפריים באותה תקופה. ידוע שלאונרדו נולד חודשיים לאחר שפיירו דא וינצ'י לקח כלה טוסקנית ראויה וכי הוא העניק לקתרינה את שמו וביתו.
מה שמסביר את הגילויים של פרופסור ברושי שאימו של לאונרדו הייתה ככל הנראה יהודיה, ו"למעשה מעין שפחה". הנחות אחרות לגבי נסיבות לידתו של לאונרדו מבוססות על התייחסות שנעשתה על ידי אנונימו גאדיאנו בקודקס מגליבצ'יאנו: "לאונרדו דא וינצ'י, אזרח פלורנטין, למרות שהיה (לא) בנו הלגיטימי של סר פיירו דא וינצ'י ונולד מאם בעלת דם טוב." המילים האחרונות במסמך האיטלקי המקורי, "די בון סנגו" ("של דם טוב")[8] שימשו במנהג היהודי בספרד ובאיטליה כדי להגדיר אנשים ממוצא יהודי, בניגוד ל"טורבו סנגרה", המייעדים אתניות אחרת. אינדיקציה נוספת למוצא של קתרינה עשויה להיות תיעוד הטבילה של לאונרדו. הילד נולד במוצאי שבת (15 באפריל 1452), והוא הוטבל למחרת בכנסייה המקומית של וינצ'י. מתוך תיאור הטבילה שכתב סבו של לאונרדו, אנטוניו, אנו לומדים שזה היה אירוע ציבורי די משמעותי, עם חמש סנדקיות וחמישה אבות, כולל פיירו די מלבווטו, והשתתפו בהם הגברים המקומיים הבולטים.[9] מה שבולט הוא המרכז הנעדר: קתרינה. ההסבר של וולטר אייזקסון הוא שמשפחתו של סר פיירו דא וינצ'י לא שקלה אותה כראויה להזכיר, ולמעשה, היא לא מופיעה ברשומות של אנטוניו עד חמש שנים לאחר מכן כאשר הגיש את מסמכי המס.[10] עם זאת, ניתן להבין טוב יותר את היעדרותה של קתרינה מהטקס, לאור מוצאה היהודי. אולי משפחתה של פיירו לא רצתה שיהודייה תשתתף בסקרמנט נוצרי, או אולי היא עצמה החליטה לא להיות נוכחת ברגע בו נטבל ילדה היקר ונכלל רשמית בחברת הנוצרית. אביו של לאונרדו גם הוא לא השתתף בטבילה, מכיוון שהתכונן לחתונתו עם אלביירה.[11]
לאחר לידתו של לאונרדו, קתרינה התחתנה עם החקלאי אנטוניו בטי, המכונה אצ'טבריגה, אדם מהימן עבור פיירו ואביו אנטוניו. הזוג התגורר בקמפו צפי, גבעה קטנה ליד וינצ'י, ובשנים 1454 עד 1463 ילדה קתרינה חמישה ילדים: ארבע בנות וילד אחד.[12] אין ספק שקתרינה גידלה את לאונרדו, והיא הניקה אותו במשך שלוש שנים.[13] הוא גדל מוקף בדמויות נשיות: אמו, ואמו החורגת אלביירה וסבתו לוסיה.[14] במסמך בכתב יד על ידי אנטוניו דא וינצ'י והוצג בפני משרד רישום הנדל"ן בפירנצה בשנת 1458, לאונרדו (בן חמש) רשום כאחד מבני משק הבית.[15] למעשה, לאונרדו אומץ על ידי אביו ואשתו חסרת הילדים אלביירה, בגיל ארבע.[16]אביו ואשתו אלביירה היו רשומים כמתגוררים באותו בית כמו לאונרדו כשהיה בן חמש, אך הרישומים מראים כי אחרי אותו רגע, מקום מגוריהם העיקרי היה פירנצה. בשנת 1464 נפטרה אלביירה בעת לידה; סבו של לאונרדו אנטוניו, נפטר. ומכיוון שלאונרדו הגיע לגיל לימוד, אביו החליט להביא אותו לפירנצה, שם החל את החניכה שלו בסדנה של ורוקיו.[17]
דיוקנה של קתרינה, ברבות מיצירותיו של לאונרדו
לאונרדו נפרד מאמו בגיל צעיר מאוד. על פי הפרשנות המיושנת של פרויד כיום, זו הסיבה שבגללה, כל חייו, לאונרדו נמשך לבנים יפים, שהזכירו לו את עצמו כמושא אהבת אמו.[18] מה שבטוח הוא שלאונרדו בילה את חייו בחיפוש אחר קתרינה. מסע זה ניכר בציוריו ובציוריו, בהם הדמויות המוצגות חולקות את אותם תווי פנים ואותו ביטוי אמהי אוהב. ניתן לראות לנוכח "בל פרונייר" ו"לה סקפיליאטה", אך גם בדמויות הגבריות של סנט ג'ון המטביל וסנט ג'ון ב"סעודה האחרונה" ובפני המלאך בגרסת לונדון של "הבתולה של הסלעים". יתרה מזאת, הציור 428E בגלריית אופיצי, המכונה גם "ראש אישה", מציג את אותם תווי פנים שמזוהים בפורטרטים האחרים של נשים וגברים, וזה זיכרון של פניה של קתרינה.
בקטלוג Uffizi, הרישום זוהה כמחקר עבור מריה מגדלנה, כדיוקן של נסיכה, או כעותק מתוך הבשורה של ורוקיו. פניה של האישה ברישום עט זה דומים לשאר האחרים שהוצגו לעיל, אך פרט הרעלה, התסרוקת המורחבת והטיארה היקרה מרמזים שללאונרדו הייתה אשת אציל בראש. זה לא צירוף מקרים גרידא שלאונרדו והסדנה שלו מתמחים במדונאס.[19]
למעשה, את התכונות של קתרינה ניתן למצוא בייצוגיה של מרים הבתולה, הדמות האימהית האייקונית ביותר בתולדות האמנות המערבית. אחת הדוגמאות המפורשות ביותר לקסם של לאונרדו מהייצוג של מרי כאמו היא מדונה ליטה, שנמצאת במוזיאון ההרמיטאז'. מרי מפנה את מבטה המתוק על ילדה, שמביט ישירות לעבר הצופה. ציור נוסף בהרמיטאז' מתייחס למערכת היחסים בין קתרינה ללאונרדו: המדונה והילד (הבנואה מדונה). זה נראה כמו ייצוג קונבנציונלי של מדונה וילד, אך התכונות הריאליסטיות של התיאור מבדילות אותה מהמסורת הקודמת. חשוב מכך, מרי נראית צעירה מאוד: היא כנראה באותו גיל כמו קתרינה כאשר לאונרדו היה תינוק. הרגישות בביטוי שלה ובדרך החיבה בה היא מתקשרת עם הילד מראה שבראשו של לאונרדו, הייתה ילדותו.
[1] “Nacque un mio nipote, figliolo di ser Piero mio figliolo a dì 15 aprile in sabato a ore 3 di notte. Ebbe nome Lionardo. Battizzollo prete Piero di Bartolomeo da Vinci, in presenza di Papino di Nanni, Meo di Tonino, Pier di Malvolto, Nanni di Venzo, Arigo di Giovanni Tedesco, monna Lisa di Domenico di Brettone, monna Antonia di Giuliano, monna Niccolosa del Barna, monna Maria, figlia di Nanni di Venzo, monna Pippa di Previcone”. Firenze, Archivio di Stato, Notarile P 389 c, 105 t.
[2] Denise M. Budd, Leonardo da Vinci, and Problems of Paternity, in "Notes in the History of Art", Vol. 25, No. 1 (Fall 2005), The University of Chicago Press, p. 15.
[3] Translation by the editor. Original text: “Lionardo figluolo di detto ser Piero non legiptimo, nato di lui et della Chaterina che al presente è donna d’Achattabrigha di Piero del Vaccha da Vinci d’anni 5”. Ente Raccolta Vinciana, Leonardo da Vinci. I documenti e le testimonianze contemporanee, curated by Edoardo Villata, Raccolta Vinciana, Milano, Castello Sforzesco, 1999, p.6.
[4] Arte: La madre di Leonardo da Vinci era una schiava orientale, in "ADS Kronos", 04-09-2008, retrieved on June 22, 2017.
[5] Francesco Cianchi, La madre di Leonardo era una schiava? Ipotesi di studio di Renzo Cianchi, Strumenti Memoria Territorio, 2008.
[6] Monna Lisa? Era cinese ed è la madre di Leonardo da Vinci, in "RaiNews", 12-01-2014, retrieved on June 23, 2017.
[7] Samuel Kurinsky and Father Franco Bontempi, Leonardo da Vinci. Artist, Humanist, Scientist, Jew[?], Fact Paper 35, in "Hebrew History Federation", http://www.hebrewhistory.info/factpapers/fp035_davinci.htm#ch1, retrieved on June 23, 2017.
[8] Translation by the editor. Florence, Biblioteca Nazionale, Cod. magliabechiano XVII, 17. Written between 1542 and 1548, it begins on fol. 88r: "Lionardo da Vincj, cittadino Fiorentino, quantunche (non) fussj legittimo figluolo di ser Piero da Vincj, era per madre nato di bon sangue." Carl Frey, ed., II Codice Magliabechiano, cl.21 XVII. 17, Berlin, G. Grote, 1892, p. 110.
[9] Isaacson, Walter, Leonardo da Vinci, Simon and Schuster, 2017, Chapter 1, page 3.
[10] Isaacson, Walter, Leonardo da Vinci, Simon and Schuster, 2017, Chapter 1, page 2.
[11] Alberto Angela, Gli occhi della Gioconda. Il genio di Leonardo raccontato da Monna Lisa, Rizzoli, 2016, p. 135.
[12] Alberto Angela, Gli occhi della Gioconda. Il genio di Leonardo raccontato da Monna Lisa, Rizzoli, 2016, p. 138.
[13] Michael Ann Holly, Writing Leonardo Backwards, in “New Literary History”, Vol. 23, No. 1, Versions of Otherness (Winter, 1992), p.188.
[14] Alberto Angela, Gli occhi della Gioconda. Il genio di Leonardo raccontato da Monna Lisa, Rizzoli, 2016, p. 138-139.
[15] Alberto Angela, Gli occhi della Gioconda. Il genio di Leonardo raccontato da Monna Lisa, Rizzoli, 2016, p. 138.
[16] Michael Ann Holly, Writing Leonardo Backwards, in “New Literary History”, Vol. 23, No. 1, Versions of Otherness (Winter, 1992), p.188.
[17] Isaacson, Walter, Leonardo da Vinci, Simon, and Schuster, 2017, Chapter 2.
[18] Michael Ann Holly, Writing Leonardo Backwards, in “New Literary History,” Vol. 23, No. 1, Versions of Otherness (Winter, 1992), p.188.
[19] Alberto Angela, Gli occhi della Gioconda. Il genio di Leonardo raccontato da Monna Lisa, Riz- zoli, 2016, p. 148.
