דבר העורכת
אסנת זינגר
אסופת המאמרים שאר רוח נוגעת בעולמות שונים וביצירות שונות, למן מדיאה ועד בטהובן, למן סיפורי המקרא ועד ויקטור הוגו, והיא נותנת ביטוי ל"רוח" במופעיה השונים בתרבות.
הצירוף הלשוני "שאר רוח" מציין מרחב של כשרים רוחניים נעלים, סקרנות אינטלקטואלית, הרחבת הדעת וראייה מקיפה וכוללת, ומעל הכול "נשמה יתרה" ורוחניות, המתעלות מעל שגרת היום־יום.1 הכתרת אסופת המאמרים שלפנינו בצירוף זה - "שאר רוח" - על שלל הוראותיו וגוני הוראותיו, מבטאת את היעוד ואת המהות של התוכנית להוראת מדעי הרוח בגישה רב־תחומית לתואר שני במכללת סמינר הקיבוצים2 ושל קבוצת המחקר שלה, שהיו המסד לצמיחתה של האסופה הזו. הרוח, הכוונה למדעי הרוח, שהוא המונח העברי השגור ל-humanities, מתווכת מסורת וידע ומפרשת אותם, מקרבת בין הנשגב לבין הארצי;3 היא מרחפת חרישית מעל פני האסופה שלפנינו.
במבחר אקלקטי זה כלולים מחקרים במגוון רחב של נושאים במדעי הרוח והאמנויות, בדגש על רב־תחומיות, והם מסווגים לשערים שונים. חלק מן המאמרים הוצגו לראשונה לפני פורום קבוצת המחקר "מדעי הרוח והוראתם בגישה רב־תחומית", אשר פעלה בחסות היחידה הבין־תחומית להגות, מחקר ומדיניות במכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים; את חלקם כתבו חוקרים אשר לימדו או מלמדים בתוכנית האמורה, ואת חלקם האחר כתבו חוקרים ידידי התוכנית, הקרובים אליה בגישתם המחקרית.
שער הרוח
האסופה נפתחת בריאיון שקיים פרופ' שי פרוגל ב-2015 עם פרופ' מנחם ברינקר ז"ל, בשליחות קבוצת המחקר. הריאיון, שנפרש על פני שתי פגישות, נערך בעקבות שיחותיו המרתקות של ברינקר עם חברי הקבוצה על מדעי הרוח ורב־תחומיות. ביקשנו שירחיב ויחדד את תובנותיו. שתי השיחות שקיים שי עם פרופ' ברינקר נועדו לנסות לפענח את מהותם של מדעי הרוח עם אדם וחוקר שביטא בדבריו ובכתביו תשוקה עזה להבנת הרוח האנושית. השיחות נעות מתהיות על יצירה לשאלות על חקר מדעי הרוח והוראתם. הן מנסות לעמוד על אופיים הרב־תחומי של מדעי הרוח בהשוואה לאופי המתודולוגי והדיסציפלינרי של מדעי הטבע, וחשוב מכול, הן מביאות לנו מרוח מחשבתו הייחודית של פרופ' ברינקר. למיטב ידיעתנו, הריאיון עם פרופ' ברינקר הוא "הדבר האחרון בכתובים" שנותר מאיש הרוח הדגול, אשר הלך לעולמו ב-11.8.2016. בשיחה פרטית סיפר לנו מנחם ברינקר שבצעירותו לימד ספרות בסמינר הקיבוצים, והביע משאלה שתוקם פינת זיכרון על שמו בקמפוס המוריק של הסמינר. במקום אנדרטה מאבן, החליטה קבוצת המחקר להקדיש את האסופה שאר רוח לזכרו.
בשער הרוח כלול גם מאמרו של שי פרוגל "'המדע החלש': הרוח והמדעים". פרוגל דן על עיקריו עם חברי קבוצת המחקר הנ"ל והוא פורסם לראשונה בכתב העת גילוי דעת;4 הטענה המרכזית במאמר היא שרק הבנה של נבדלות מדעי הרוח ממדעי הטבע עשויה לשקם את מעמדם ה"חלש", או ליתר דיוק ה"מוחלש" של הראשונים. הבנה זו צריכה להיות מיוסדת על ההכרה שמדעי הרוח, בניגוד למדעי הטבע, הם מדעים שלעולם מערבים שאלות של משמעות ושאלות אתיות, הם נועדו מטבעם להיות מושתתים על תהייה מוסרית, ולכן אינם יכולים להיות כפופים למתודות הוכחה אובייקטיביות כמדעי הטבע. הכרה זו מחייבת את מדעי הרוח לפתח גישות פרשניות רב־תחומיות שתכליתן פיתוח אופקי המחשבה והקיום של האדם ושלעולם מערבות שאלות אתיות לצד שאלות אפיסטמולוגיות.
שער הספרות הקלאסית והמקרא
שער זה נפתח במאמרו של מעין מזור "דמותה רבת־הפנים של מדיאה" שבו הוא מציג את דמותה של מדיאה כפי שעולָה מן המקורות העתיקים, מצביע על מרכיבים במיתוס שעוררו עניין והשראה ביוצרים מתחומי אמנות שונים - ספרות, תיאטרון, ציור, קולנוע ושירה - החל מהעת העתיקה ועד ימינו, ומסביר את הסיבות לכך שהמיתוס אינו מרפה מאיתנו. בהיותה דמות קוטבית, הנעה בין אלימות קיצונית ומסוכנת לבין אהבה עזה ודחף להושיע, עוזרת לנו מדיאה לחשוב על קונפליקטים בין כוחות מנוגדים וסותרים בחיי הנפש, כגון קנאה, זעם, עלבון ורצון בנקמה לעומת מרכיבים חיוביים יותר ובהם אהבת אם. באמצעות מדיאה אנחנו יכולים להבין טוב יותר איך קורה שאנחנו יודעים את הטוב ובוחרים ברע.
שחם גבע מתחקה במאמרו "אות קין - מושג נע ונד" אחר גלגוליו של המושג אות קין על ציר הזמן. הוא מוכיח כי צירוף זה, השגור על לשוננו בהוראה של אות קלון ובושה, סוטה מן הכוונה המקורית של הסיפור המקראי בבראשית פרק ד - סימן הגנה והרתעה מפני נטילת נקם מרוצח (בשוגג). שאלת החקר העומדת לנגד עיניו היא מדוע אירעה סטייה זו ואימתי וכיצד התרחשה. הוא מוכיח כי העמימות סביב מהותו של אות ההגנה, שניתן לקין מידי האל בסיפור המקראי, פתחה פתח לתפישות שונות של המושג בקרב חז"ל ופרשני ימי הביניים, עד כדי רידוד שלו מאות הגנה לאות קלון וחרפה בפרשנות הטיפולוגית של הנצרות את המקרא, פרשנות עוינת שעל פיה קין מייצג את היהודי שיש לסמנו בתווית מיוחדת; ומכאן מתחוור הקשר המאוחר יותר אל הטלאי הצהוב לסימון היהודי ולהשפלתו עד כדי התרת דמו. המסע הפרשני על פני ציר הזמן מלמד שגם בספרות העברית המאוחרת נתפש אות קין כאות קלון וחרפה, וזו ראיה להשתרשות הביאור השגוי של אות קין בתרבות, שהנצרות הקדומה אחראית לו במידה לא מבוטלת.
נאום יהודה (בראשית מד 34-18) הוא נקודת השיא בדרמה הגדולה של עלילות יוסף ואחיו (בראשית לז־נ); את הנאום נושא יהודה בעקבות האשמתו הכוזבת של בנימין, צעיר האחים, בגניבת הגביע של המשנה למלך מצרים, והוא נועד להביא לשחרורו המידי של בנימין ולאפשר את שובו לכנען, לבית יעקב. על פני השטח (וזו העמדה המקובלת בפרשנות ובמחקר לדורותיהם), האחים אינם מעלים על דעתם שהמשנה למלך מצרים, הטופל על בנימין עלילה כה זדונית, הוא אחיהם יוסף, שאותו מכרו לעבדות לפני 22 שנים. ברם, אסנת זינגר טוענת במאמרה "'צפנת פענח' - נאום יהודה (בראשית מד 34-18) מנקודת מבט מפתיעה הנתמכת בספרות המדרש וביצירתו של תומאס מאן יוסף ואחיו", ובניגוד למקובל בפרשנות ובמחקר, שמתחת לפני השטח יהודה (ורק הוא) הבין גם הבין שזהו יוסף, וכי את נאומו יש לנתח מנקודת המוצא הזו. בהמשך המאמר מראה הכותבת שכבר בספרות המדרש השכילו הדרשנים לחדור לנבכי הטקסט המקראי ולהעריך נכונה את הזרמים התת־קרקעיים שבו, אלא שהם ייחסו לבנימין בלבד את הידיעה המוקדמת שהשר המצרי הבכיר הוא אחיו יוסף. לימים, גם הסופר הדגול תומאס מאן, שנחשף למקורות המדרשיים על אודות סיפורי יוסף ואחיו בתיווך ספרו הגרמני של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (בן־גוריון) אגדות היהודים, ייחס לבנימין הבנה אינטואיטיבית כי המשביר המצרי אינו אלא אחיו האובד יוסף.
חיים חיון במאמרו "אלישע והגרזן בירדן (מלכים ב ו 7-1): מקרא ומדרש בו" מתמקד בניתוח ספרותי־רעיוני של אחד מסיפורי הניסים של אלישע - הצפת הגרזן השאול בירדן - סיפור שלא זכה להתייחסות מספקת ולא לפרשנות מקיפה. המאמר מהווה נדבך נוסף לפרשנות סיפורי אלישע ולחקר המדרש הפנים־מקראי.
שער הספרות המודרנית
אמנון יובל מציע במאמר "הגיבור הספרותי כאנתרופולוג: בדיון, היסטוריה ומדע בבוג ז'רגל לוויקטור הוגו" ניתוח של רומאן מוקדם של הוגו העוסק במרד העבדים שהתרחש במושבה הצרפתית סן דומנג (כיום האיטי) ב-1790. הדיון מדגיש את ההטמעה של צורת חשיבה מדעית, במיוחד מתחום האנתרופולוגיה, בכתיבה הבדיונית של הרומאן; מיזוג זה בא לידי ביטוי באופנים שונים, אך במיוחד - כך נטען - בעיצובה של דמות המספר ברומאן, קצין־מתנחל צרפתי בשם ד'אוברנה, בארבעה אופנים שמבנים אותו כצופה־משתתף באירועים הדרמטיים. הטמעת האתוס האנתרופולוגי בתוך הרומאן ההיסטורי של הוגו מעידה על היטשטשות הגבולות בין מדע לספרות בפתח המאה ה-19 ועל המוניטין הגובר של המחקר האתנולוגי והאנתרופולוגי בעידן זה.
בספר מקהלה הונגרית בוחן המחבר יגאל שוורץ במבט עמוק ונוקב את משפחתו ואת ילדותו בצל השואה; במיצג פואטי רב־תחומי מטלטל ונועז הוא חושף תמהיל של זיכרונות אישיים והיסטוריים, רגעים טראומטיים, פרוורסיות, משקעי ילדות ומאבקים כוחניים בתוך משפחה שבה שני ההורים הם ניצולי שואה, וילדיהם, בני הדור השני, מתמודדים כל אחד בדרכו עם קשיים גדולים בצל הטראומה. אסנת בר־און מקדישה את המאמר "זיכרון ופואטיקה במקהלה הונגרית מאת יגאל שוורץ" לעיון ביצירה מיוחדת זו בדגש על זיקתה לסיפור של רות אלמוג "גמדים על הפיג'מה", הכלול בקובץ סיפוריה תיקון אמנותי.
שער ההיסטוריה והוראתה וחינוך לשוני
איתן גינזברג במאמר "עבודת הכפייה האינדיאנית בראי דיוני הוועידה הפרובינציאלית השלישית של הכנסייה המקסיקנית (1585)" עוסק באחד מן המכניזמים האכזריים ביותר שפיתחו הספרדים, כובשי אמריקה, לשם גיוס הילידים לעבודה בעסקי הכרייה, היצור התעשייתי, החקלאות והבנייה בשכר עבודה נמוך, נמוך עד כדי כך שיאפשר הותרת עודפים מספיקים למימון הוצאות אחזקת הקולוניה האמריקנית, מסעות גילוייה וכיבושה ועלויות קיום האינטרסים של הכתר הספרדי באירופה. הקושי הגדול בעבודה זו, כפי שהדבר נחשף ללא כחל ושרק בוועידה הפרובינציאלית השלישית של הכנסייה המקסיקנית, עלה בחייהם של עשרות ומאות אלפי ילידים שגוועו במהלכה, כמו נטבחו בידי עדת זאבים שהמתינו להם במערותיהם; "מערות" שאליהן הובלו כצאן לטבח, לאמור, כעובדי כפייה. פליפה השני, מלך ספרד, קרא את ממצאי הוועידה ואישר אותם, אך הניחם בצד כאבן שאין לה הופכין. עבודת הכפייה נמשכה הלאה ועימה המחיר הגבוה בנפש.
הקורס "כתיבה דרמתית ותופעות פרפורמטיביות בקהילות יהודיות לאורך הדורות" בהוראתה של שרית קופמן־שמחון דן בפעילות תיאטרונית בהיסטוריה היהודית והוא משלב שתי דיסציפלינות: תולדות התיאטרון ותולדות עם ישראל. במאמרה "לשאלת ההיררכיה בקורס רב־תחומי" מבקשת המחברת שרית קופמן־שמחון לדון בשאלה: האם במסגרת הקורס מתקיימת היררכיה בין שתי הדיסציפלינות, ותחום אחד משמש משענת ורקע עבור השני, או שלמעשה הבנת הדברים משתכללת בשני הכיוונים במידה שווה?
דפנה יצחקי, בלשנית חברתית, מבקשת לבחון במאמר "מי מפחד מרב־לשוניות? הצעה לבחינתה של מערכת חינוכית" את האופן שבו מערכת החינוך מתייחסת לסוגיות של שפה בתחומה, או במילים אחרות - את המודל הרב־לשוני שהיא מציגה. התייחסות לרב־לשוניותה של מערכת חינוכית משמעה בחינת התחומים השונים שבהם נפגש התלמיד עם שפות שונות וכן האופן שבו מקבלת המערכת את עובדת הימצאותן של שפות השונות משפת הרוב. הטענות המרכזיות העולות במאמר הן שתיים: ראשית, על מנת להעריך את מידת רב־לשוניותה של מערכת חינוכית יש צורך בהסתכלות רחבה על כמה וכמה אלמנטים, תחומים וקהילות יעד; שנית, אידיאולוגיה רב־לשונית מוצהרת אינה בהכרח אינדיקציה לקידומן של עמדות המטפחות גיוון לשוני אמיתי ומהותי, ומדיניות רב־לשונית לכאורה יכולה לעיתים קרובות לפעול לדחיקה של שפות שהפוטנציאל שלהן לבסס את מקומן על בסיס כוחן ב"שוק השפות החופשי" הוא נמוך. החלק הראשון של המאמר מציג את המונח רב־לשוניות תוך פירוקו לשלושה מרכיבים: התחומים הלשוניים־חינוכיים, אוכלוסיית היעד והאוריינטציות האידיאולוגיות; בחלקו השני המאמר מדגים שני קשיים המאפיינים מערכות המתמודדות עם הצורך לתכנן עבור אוכלוסיות גדולות - חוסר התבססות על עקרונות ברורים וקושי להתמודד עם פער בין מדיניות לבין פרקטיקה.
שער המוזיקה והאמנות החזותית
המאמר של זכריה פלווין "ה'ארואיקה': האמנם מפנה בחיבור המוזיקה של בטהובן?" עוסק בתוכן הרעיוני והמוזיקלי של ה"ארואיקה" של בטהובן, ומראה כי תקופתו הראשונה כקומפוזיטור בווינה (1800-1795) לא היתה שלב ראשון בהתפתחותו המוזיקלית אלא תפנית אמנותית זמנית בעקבות לימודיו אצל פרנץ יוזף היידן, שלאחריה חזר בטהובן למסלול הרואי־ציבורי שנרקם והתהווה בעיר הולדתו בון בטרם עבר לבירת אוסטריה.
המאמר "האחד הנתחם בשניים, תבנית סימטרית בילטראלית: בחינת מהותה בייצוגים קדומים ועתיקים ושאלת זיקתה לערכים בסיסיים בתרבות המערב" מאת מלכה בן־פשט בוחן בסקירה פרשנית את מהותה והתפתחותה של תבנית הייצוג הסימטרי הבילטראלי כפי שהופיעה כחוליות קשר בין תרבויות המערב לאורך התקופות. על בסיס המשכיותה של תבנית סימטרית זו נבדק באילו אופנים היא מגלמת את כוח הנהגתם והפצתם של ערכים בסיסיים, תפישות וזרמי מחשבה שהתפתחו כמורשת הרעיונית המיוחסת לתרבות המערב, כגון מונותיאיזם, סימבוליזם ורציונליזם.
שלמי תודה
חובה נעימה היא לי להודות לחברי קבוצת המחקר "מדעי הרוח והוראתם בגישה רב־תחומית" על תרומתם למפגשים מרתקים לאורך השנים ועל הסיוע החומרי בהוצאה לאור של אסופת המאמרים שאר רוח. תודה לאורחי הקבוצה על דיונים פוריים ועל הרצאות מאלפות ומאירות עיניים. תקצר היריעה מלפרט את שמותיהם ואת כותרות הרצאותיהם של החברים ושל המרצים האורחים.
תודה מקרב לב לפרופ' נמרוד אלוני, ראש המכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים, וליעל אוחיון מזכירת המכון, שאפשרו את פעילותה המיטבית של קבוצת המחקר ואת הפקת הספר.
תודה להנהלת מכללת סמינר הקיבוצים בראשות הנשיאה פרופ' ציפי ליבמן, הרקטורית פרופ' יהודית ויינברגר ודקנית הפקולטה למדעי הרוח והחברה פרופ' סמדר דוניצה שמידט על מימון חלק הארי של ההוצאה לאור.
ולבסוף, תודות שלוחות לצוות הוצאת הספרים רסלינג: לעורכי ההוצאה ד"ר יצחק בנימיני ועידן צבעוני, לעורכת הלשון אלה גולן ולמופקדים על ההפקה - על מסירותם.
