פתח דבר
הנזירה הְיִין נְיִים (מסירות-אמת)
תיך נאת האן (או כמו שאנו נוהגים לקרוא לו – "תאי", כינוי חיבה וייטנאמי למורה) הוא משורר, מלומד, פעיל שלום, מורה זֵן – ואיש מעשה. הוא מגלם עשייה מעוררת השראה, החלטית, חומלת ונעדרת-פחד, הנובעת ממקום של שלווה ותובנה.1 תאי מלמד כי תרגול מדיטציה הוא "התבוננות עמוקה בלבה של המציאות, כדי לראות דברים שאחרים אינם יכולים לראות". הוא מוסיף ואומר כי "מרגע שישנה ראייה, חייבת להיות עשייה. אחרת, מה הטעם בראייה?"
בנזירותו, שנמשכה כמעט שמונים שנה, תאי מצא דרכים מופלאות לשלב את תרגול המדיטציה ותשומת הלב2 שלו עם פעילות יוצאת דופן למען שלום וצדק חברתי. כול כוחו ומרצו הושקעו בהכשרת הדור הבא של בודהיזם מעורב חברתית, ובבניית קהילות תרגול משגשגות, שיוכלו להמשיך להיות זרז לשינוי בעולם.
בשנות השישים, לפני שעזב למערב כדי לקרוא לשלום, תאי הקים בוייטנאם תנועה בת אלפי פעילים חברתיים צעירים. כקול מוביל לשינוי חברתי לא-אלים, הוא שיתף פעולה עם ד"ר מרטין לותר קינג, שאיתו חלק חזון לבניית "קהילה אהובה" אשר תוכל להתעלות מעל פילוג, אפליה ושנאה – קהילה שבה יתאפשר פיוס אמיתי בין כל בני האדם וכל העמים. בשנות השבעים, יחד עם חברים ועמיתים, תאי חילץ מלב ים בקרבת סינגפור פליטים שנמלטו בסירות ויזם את אחת מוועידות הסביבה הבינלאומיות הראשונות באירופה. במהלך העשורים הבאים, תאי יצר דרך ללמד וליישם תרגול מיינדפולנס בחיי היומיום, כדי להנגישו למיליוני אנשים. הוא חלק את חזונו למנהיגות חומלת עם פוליטיקאים, אנשי עסקים, פעילים חברתיים ובהמשך גם עם מנהלי חברות הייטק בעמק הסיליקון. מתוך ניסיונו האישי – ולא אחת הכואב – הוא פיתח קוד אתי אוניברסלי פשוט אך רב עוצמה, המציע מצפן בהיר לניווט דרכנו קדימה, בתקופות של חוסר יציבות וקיטוב.
ברגע זה ממש אנחנו עומדים מול צומת משמעותי של משברים: הרס אקולוגי, התמוטטות אקלימית, אי-שוויון במגמת עלייה, ניצול ועוול גזעי, כל זאת בנוסף להשפעותיה המתמשכות של מגיפה עולמית קטלנית. המצב דוחק, בלשון המעטה. כדי להתמודד עם האתגרים האלה כמיטב יכולתנו, עלינו למצוא דרכים לחזק את הצלילות, החמלה והאומץ שבתוכנו. טיפוח תרגול יציב של מדיטציה ושל תשומת לב אינו סם הרגעה שנועד לאפשר בריחה, אלא דרך להשקיט באמת את התודעה ולהתבונן לעומק, כדי לראות את עצמנו ואת העולם בבהירות. מתוך הבסיס הזה של צלילות ותובנה, נוכל לפנות לעשייה ההולמת והיעילה ביותר כדי לחולל שינוי, וליצור תרבות מתחדשת ומשתקמת שבה כל חי זוכה לכבוד.
תאי אומר לנו ש"העולם אינו זקוק לעוד אידאולוגיה או דוקטרינה, אלא לסוג ההתעוררות שתוכל להשיב את כוחנו הרוחני". ספר זה, שנערך בידי תלמידיו, מציע את משנתו מעוררת ההשראה והעדכנית ביותר לדור הבא, דרכה הוא מדריך אותנו כיצד נוכל באמת להמשיך ולקיים את מאמצינו לעזור לחברה ולכדור הארץ מבלי להישחק. כמעט עשור עבר מאז שתאי ביקש מאיתנו לעבוד על ספר זה בפעם הראשונה, ולשמחתנו הרבה סוף סוף איגדנו בכרך אחד את משנת הזֵן העוצמתית שלו בנושאי אקולוגיה עמוקה, פעילות חברתית, בניית-קהילה והתעוררות קולקטיבית. הספר מאגד קטעי כתיבה שלו, הרצאות, ראיונות ומפגשי שאלות ותשובות. תאי נותן ביטוי לאתיקה מאוד מעשית, יומיומית, שיכולה לכוון את החלטותינו ומעשינו, לחולל שינוי בהרגלים יומיומיים המעכבים אותנו, ולעזור לנו לגעת בשמחה ובמשמעות בלב לבו של כל רגע. תאי מסביר שללא אתיקה כזו – ללא ממד רוחני המנחה את חיי היומיום שלנו – נאבד הכול.
עד שנת 2014, כאשר תאי עבר שבץ, אלה מאיתנו שלמדו ממנו ותרגלו איתו זכו לקבל את הדרכתו הישירה. הוא הזין ואתגר אותנו, עודד אותנו ולפעמים נזף בנו. הוא היה רך כסב, נועז כלוחם. לעתים הוא הניע אותנו לשמש בתור כמה מזרועותיו הרבות הפועלות בעולם. תהיה המשימה אשר תהיה, עשייתה דרשה תמיד מיידיות (למדתי שאל לה לתלמידה צעירה לשאול את המורה שלה "אתה בטוח?"). ברוח זֵן אמיתית, היו רגעים שבהם תאי הכריז "אל תעשו סתם, שבו רגע!" ורגעים אחרים שבהם הוא קרא בשמנו ושלף אותנו מכריות הישיבה אל מחוץ לאולם המדיטציה, כדי לעבוד על משהו דחוף שטרם סיימנו. היו ימים שבהם הפעולה הייתה כה דוחקת שהוא הזכיר לנו, בחיוך עדין וניצוץ בעיניו, ש"אין צורך לאכול ארוחת צהריים. הגוף האנושי יכול לשרוד כמה ימים ללא מזון". ובימים אחרים, כשראה שאנחנו עובדים כל כך קשה עד ששכחנו לאכול, הוא הלך בעצמו למטבח, בשקט, והכין לנו מרק חם לארוחת הערב.
קשה לבטא במילים את החמלה והאור של תאי ואת מבטו הבהיר והחודר. קשה לבטא את עדינותו וחומו. קשה להסביר כמה אהבה ואמון הוא מציע ללא תנאי לכל הרואים עצמם תלמידיו. תאי מעודד אותנו לשוב ולדמיין דרך חדשה לגמרי של חיים ועשייה, על כל האומץ שנדרש לכך, ולעולם לא לפחד לחלום. והוא מזכיר לנו, יהיה אשר יהיה, לעבוד תמיד יחד, אף פעם לא לבד. כחברים וחברות לדרך אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו למסע אל לב משנתו על "זֵן ואמנות הצלת הפלנטה".
***
1. הערת המערכת: אותיות מודגשות מעידות על מונח שמפורש ומבואר במילון המונחים שבנספח בסוף הספר.
2. בספר הנוכחי השארנו את המילה מיינדפולנס בתעתיק לועזי היכן שהכתוב מתייחס למיינדפולנס כתופעה או כתנועה, ותרגמנו לתשומת לב במקומות שבהם הכוונה היא למצב התודעתי. קיימים תרגומים נוספים למילה, כמו קשב או קשיבות, אך בחרנו בתשומת לב כיוון שזהו ביטוי שגור יותר בעברית, ומכיל בתוכו את המילה לב, שהיא משמעותית במסורת התרגול של תיך נאת האן.
יופיו של כדור הארץ הוא פעמון של תשומת לב. אם אינכם יכולים לראות אותו, עליכם לשאול את עצמכם למה. אולי משהו חוסם את הדרך. או שאולי אתם כל כך עסוקים בחיפוש אחר דבר אחר, עד שאינכם יכולים לשמוע את קריאתו של כדור הארץ.
אמא אדמה אומרת, “ילדי, אני כאן בשבילך; אני מציעה כל זאת למענך”. זה נכון: קרני השמש, שירת הציפורים, נחלים צלולים, פריחת הדובדבן באביב ויופיין של ארבע העונות – הכול כאן בשבילכם. ואם אינכם יכולים לראות או לשמוע את כל זה, הרי זה מפני שתודעתכם מלאה מדי.
האדמה אומרת לכם שהיא כאן ושהיא אוהבת אתכם. כל פרח הוא חיוך של האדמה. היא מחייכת אליכם ואילו אתם אינכם רוצים להחזיר חיוך. הפרי שבידיכם – אולי זה תפוז או קיווי – הוא מתנת האדמה. אבל אם אינכם מכירים תודה, הרי זה מפני שאתם אינכם נוכחים בשביל האדמה, בשביל החיים.
כדי לשמוע את קריאתה של האדמה ולהיענות לה, שקט הוא תנאי הכרחי. אם אין בכם שקט לא תוכלו לשמוע את הקריאה שלה: קריאת החיים. לבכם קורא לכם, אבל אינכם שומעים. אין לכם זמן להקשיב ללבכם.
תשומת לב עוזרת לנו לעצור את היסח הדעת ולחזור לנשימה שלנו. כשאנחנו שמים לב רק לנשימה פנימה ולנשיפה החוצה, אנחנו עוצרים את מחשבותינו ובתוך מספר שניות אנחנו מתעוררים לעובדה שאנחנו בחיים, שאנחנו נושמים פנימה, שאנחנו כאן. אנחנו קיימים. אנחנו לא בלתי-קיימים. “אההה”, מתבהר לנו, “אני כאן, בחיים”. אנחנו מפסיקים לחשוב על העבר, אנחנו מפסיקים לדאוג לעתיד, אנחנו ממקדים את כל תשומת לבנו בעובדה שאנחנו נושמים. הודות לנשימה המודעת שלנו אנחנו משלחים את עצמנו לחופשי. אנחנו חופשיים להיות כאן: חופשיים מחשיבה, מחרדה, מפחד ומהישגיות יתר.
כשאנחנו חופשיות, אנחנו יכולות להיענות לקריאתה של האדמה: “אני כאן. אני ילדתך”. אנחנו מזהות שאנחנו חלק מהפלא. ואנחנו יכולות לומר “אני חופשיה: חופשיה מכל מה שמונע ממני להיות לגמרי בחיים. ואת יכולה לסמוך עלי.”
ברגע שאתם מתעוררים ורואים שכדור הארץ אינו רק הסביבה, שכדור הארץ הוא אנחנו, אתם נוגעים בטבע הקיום ההדדי. ובו ברגע יכולה להיות לכם תקשורת אמיתית עם כדור הארץ. זו הצורה הנעלה ביותר של תפילה. ביחסים מסוג זה, יהיו לכם האהבה, הכוח והעירוּת הנדרשים כדי לשנות את חייכם.
למען האמת, רבים מאיתנו הפכו מנוכרים מכדור הארץ. אנחנו שוכחים שאנחנו בחיים, כאן, על כוכב לכת יפהפה, ושגופנו הוא פלא שניתן לנו על ידי האדמה ועל ידי היקום כולו. אם כדור הארץ יכול להעניק חיים, הרי זה מפני שגם בו יש יסודות שאינם כדור הארץ, כולל השמש והכוכבים. האנושות עשויה מכוכבים. כדור הארץ אינו רק כדור הארץ, אלא היקום כולו.
רק כשתהיה לכם ההשקפה הנכונה הזו, התובנה הזו, לא תהיה עוד אפליה, ותהיה התייחדות עמוקה, תקשורת עמוקה ביניכם לבין כדור הארץ. דברים טובים רבים יצמחו מזה. אתם תתעלו מעל נקודת המבט הדואליסטית: הרעיון שכדור הארץ הוא רק הסביבה, ושאתם המרכז; ושאתם רוצים לפעול למען כדור הארץ רק כדי שאתם תוכלו לשרוד.
כשאתם נושמים פנימה והופכים מודעים לגופכם, כשאתם מתבוננים לעומק אל תוך גופכם, ומבינים שאתם כדור הארץ, שהתודעה שלכם היא גם התודעה של כדור הארץ, תודעה שיכולה להפוך לתודעה משוחררת, חופשיה מכל אפליה ודעות שגויות, אתם עושים את מה שאמא אדמה מצפה מכם לעשות: להתעורר, להפוך לבודהא, כדי שתוכלו לעזור לכל היצורים החיים, לא רק על פני כדור הארץ, אלא, בסופו של דבר, גם על כוכבי לכת אחרים.
הדור שלי עשה טעויות רבות. שאלנו את כוכב הלכת הזה מכם, וגרמנו לו נזק והרס עצומים. עכשיו, כשאנחנו מעבירים אותו לידיכם, אנחנו מלאי בושה. לא כך רצינו שיהיה. אתם מקבלים כוכב לכת יפהפה, ניזוק ופצוע. אנחנו מתנצלים. כמי ששייך לדור המבוגר יותר, אני מקווה שהדור הצעיר יוכל לתפוס את מקומו מוקדם ככל האפשר. כוכב הלכת הזה שייך לכם, לדורות הבאים. גורלכם וגורל כדור הארץ נמצאים בידיכם.
הציוויליזציה שלנו היא ציוויליזציה של שאילה. בכל פעם שאנחנו רוצים משהו שאיננו יכולים להרשות לעצמנו, כמו בית או מכונית, אנחנו נסמכים על גופנו ועל עבודתנו העתידיים כדי להחזיר את החוב. אנחנו לווים ולווים מבלי לדעת אם אי פעם נוכל להחזיר את החוב. באופן זה, לווינו מעצמנו, מבריאותנו ומכדור הארץ. אבל הוא אינו עומד בזה עוד. ולווינו יותר מדי מכם, ילדינו ונכדינו. כדור הארץ והדורות הבאים גם הם אנחנו; אנחנו לא נפרדים זה מזה. כדור הארץ הוא אנחנו, וגם אתם אנחנו. ולמען האמת, לא נותר עוד הרבה מאיתנו.
חשוב מאוד להתעורר ולראות שאנחנו לא צריכים ללוות יותר. די במה שכבר יש כאן ועכשיו כדי להזין אותנו, כדי להסב לנו אושר. וזה הנס של תשומת לב, ריכוז ותובנה: ההבנה שאנחנו יכולים להיות מאושרים כבר בנסיבות הקיימות, שאנחנו לא חייבים לשאוף להשיג עוד, ותוך כך לנצל את כדור הארץ. אנחנו לא חייבים “ללוות” שום דבר. רק התעוררות מהסוג הזה יכולה לשים קץ להרס.
זה לא משהו שניתן לעשות כיחידים. עלינו להתעורר יחד. רק אם נתעורר יחד יהיה לנו סיכוי. הדרך שבה חיינו והאופן שבו תכננו את העתיד הובילו אותנו למצב הנוכחי. ועכשיו עלינו להתבונן לעומק כדי למצוא מוצא, לא רק כיחידים אלא כקהילה וכמין. אתם כבר אינכם יכולים לסמוך רק על הדור המבוגר. לא פעם אמרתי שאין די בבודהא אחד; אנחנו זקוקים להתעוררות קולקטיבית. כולנו צריכים להפוך לבודהות כדי שלכדור הארץ שלנו יהיה סיכוי.
