ספרו של ראם דאס דן בדמות העצמי העליון ובאישיות האלוהות כפי שאלו משתקפות בטקסטים קדומים של מחשבת הודו. הספר פותח במבוא תמציתי ליסודות הפילוסופיה ההודית; המתעניינים בפילוסופיה הודית יפגשו בספר זה את ההגות הפרסונלית המדגישה את קיומו של ה"אני". המעמיקים בהגות זו יוכלו לקרוא בהרחבה על מגוון היבטי תפיסת ה"אני" הטרנסצנדנטי של ההוגה התיאיסטי קרשנה צ'איטניה (1534-1486), כמתואר בהגיוגרפיה הראשית העוסקת בחייו ובפועלו, "הצ'איטניה-צ'ריטאמרטה" ("מעשי הנקטר של צ'איטניה"), ובמקורות נוספים.
בפילוסופיה מוכרים היטב המתחים בין פרסונליזם לבין אימפרסונליזם, וכן אלו שבין הטרנסצנדנטיות לאימננטיות. הפרסונה היא לרוב ביטוי לאימננטיות, ועם הפיכתה של הפרסונה לטרנסצנדנטית היא כמו מאבדת את הפן הפרסונלי שלה ונטמעת באימפרסונלי: "אין אני". לחלופין, יש המזהים זיהוי מלא בין האדם לגופו העכשווי. חידושה של ההגות ההודית, שמכילה אף היא צירופים כגון אלו, הוא בצירוף הפרסונליות עם הטרנסצנדנטיות. כלומר, הפרסונליות לא אובדת במעמד הטרנסצנדנטי אלא מתגלה בו במלוא הדרה, לאחר שהשילה מעליה את מעטה האימננטיות הארעי. יש אני – טרנסצנדנטי.
"האדון היה שקוע בטעם האהבה לאל, גופו היפה מכוסה באבק ובעפר. הוא בכה וקרא בקול […], אותו אדון, שהיה קודם לכן מעמיק ביותר, הפך כעת לנסער ביותר, בשל אהבה. הוא התגלגל על הארץ, בכה וזעק, שעה שהיה שרוי בים רגשות געגועיו. לאחר זמן מה תלמידיו הגיעו והשיבוהו לעשתונותיו. הוא אמר: אין בכוונתי לשוב. עליי להגיע אל מטהורא, שם אפגוש את קרשנה, אדון חיי".
                                                                  מן המקור המוקדם "צ'איטניה-בהאגוטה"

שם הספר
להיות כאן ועכשיו