חוּטֵי זֶהוּת


זֶהוּת בְּדוּיָה יָצַרְתִּי לִי,


זֶהוּת תְּלוּיָה עַל חוּט —


זֶהוּת שֶׁל פַּחַד מִגָּלוּת.


הִיא מְרַחֶפֶת שָׁם מֵעַל רֹאשִׁי,


עָנָן חִוֵּר וַחֲרִישִׁי,


צֵל נַעֲרָה שֶׁפַּעַם הָיְתָה


אֲנִי.


אַלְיָה וְקוֹץ בָּהּ


נַעֲרָה עִם מִכְחוֹל מְצַיֶּרֶת צַבָּר,


מְעַרְבֶּבֶת צָהֹב וְכָחֹל,


וּמְעַגֶּלֶת קַוִּים עַל הַדַּף.


לִבּוֹ הַיָּרֹק פּוֹעֵם בִּתְשׁוּקָה,


אַךְ כְּשֶׁמַּגִּיעַ תּוֹר הַקּוֹצִים


הַזִּיפִים הַדּוֹקְרִים חוֹדְרִים


וּמִזְדַּקְּרִים אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת.


הֵם מְנַקְּבִים אֶת בְּשָׂרָהּ


הַשּׁוֹצֵף לְנַהֲרוֹת שָׁנִי


וּבְשָׂמִים אַף לֹא עָנָן אֶחָד.


שְׂפָתֶיהָ יָבְשׁוּ וְעֵינֶיהָ תָּרוֹת אַחֲרָיו,


אַךְ הַצַּבָּר אֵינֶנּוּ, וְרַק קוֹצִים


מְכַסִּים אֶת גּוּפָהּ הָעֵירֹם,


וְגוֹן חָקִי מִתְפַּשֵּׁט בּוֹ


לְתִפְאֶרֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.


בַּחֲזָרָה לַיַּלְדוּת


חִזְרִי לְבֵית יַלְדוּתֵךְ שֶׁבְּאַסְיָה הַתִּיכוֹנָה,


רוּצִי יְחֵפָה עַל בֵּטוֹן לוֹהֵט


הַיְשֵׁר אֶל בִּרְזִיַּת הֶחָצֵר הָאֲסוּרָה.


שִׁטְפִי עָסִיס מִשְׁמֵשׁ, בַּקְּעִי אֶת הַפְּרִי


וְהָנִיחִי לְנֵטֶף מְתַקְתַּק לִזְלֹג.


פַּזְּרִי אֶת שְׂעָרֵךְ לְרַעֲמָה שׁוֹאֶגֶת,


כִּבְשִׁי אֶת הָעוֹלָם —


אַתְּ רְאוּיָה לְכָל הֶשֵּׂג, וְאַתְּ


נִלְחֶמֶת בַּסָּפֵק הַנֶּאֱלָם.


אֶל מוּל עֻזֵּךְ וְעָצְמָתֵךְ


אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה,


וְאַתְּ רוֹקֶדֶת יְחֵפָה:


אֵינֵךְ חוֹשֶׁשֶׁת לַבָּאוֹת,


אַתְּ מַרְגִּישָׁה בַּבַּיִת.


אַתְּ רָצָה עַל הַחוֹל


פְּסוּקַת רַגְלַיִם.


כָּאן אֵין סָפֵק, חֲשָׁשׁ אוֹ רֹעַ —


הַרְפִּי וְנוּחִי.


מִצְאִי מַרְגּוֹעַ.