פרק ראשון
צמדים
1
המחשבה קודמת לכל הדברים,
המחשבה היא ראש להם, כולם מעשה מחשבה.
אם אדם מדבר או פועל עם מחשבה מקולקלת,
סבל בא אחריו כגלגלי עגלה אחר השור.
2
המחשבה קודמת לכל הדברים,
המחשבה היא ראש להם, כולם מעשה מחשבה.
אם אדם מדבר או פועל עם מחשבה צלולה,
אושר בא אחריו צמוד כמו צל.
3
"הוא פגע בי, הוא היכה אותי, הוא הביס אותי, הוא שדד אותי."
שנאתם של מי שמטפחים מחשבות כאלה אינה שוככת.
4
"הוא פגע בי, הוא היכה אותי, הוא הביס אותי, הוא שדד אותי."
שנאתם של מי שאינם מטפחים מחשבות כאלה שוככת.
5
שנאה לעולם לא שוככת באמצעות שנאה!
באמצעות אי־שנאה בלבד השנאה שוככת: זוהי אמת נצחית.
6
אבל אחרים לא מבינים שכולנו כאן בהישג ידו של יָאמַה;15
אלו שמבינים זאת, מיישבים את מריבותיהם.
7
כשם שרוח מכניעה עץ חלש,
כך מארה מכניע אדם
אשר מתבונן במה שמענג,
אינו מרסן את חושיו, לא מתון באכילה, נרפה ובעל כוח רצון חלש.
8
כשם שסופה אינה מכניעה הר יציב,
כך מארה אינו מכניע אדם
אשר מתבונן בדוחה,
מרסן את חושיו, מתון באכילה, בוטח ובעל כוח רצון חזק.
9
מי שיעטה את הגלימה הכתומה בעוד אינו נקי מכתמים,
חסר שליטה עצמית או אמת, לבטח אינו ראוי לה.
10
אך מי שנקי מכתמים, מבוסס במוסר,
בעל שליטה עצמית ואמת,
הוא אכן ראוי לכתומה.
11
אלו שמחפשים עיקר בטפל
ורואים טפל בַעיקר,
לא מגיעים אל העיקר.
הם ניזונים מחשיבה שגויה.
12
אלו שיודעים את העיקר כעיקר
ואת הטפל כטפל,
מגיעים אל העיקר.
הם ניזונים מחשיבה נכונה.
13
כגשם שחודר לבית שאינו מסוכך היטב,
תאווה חודרת לתודעה בלתי מפותחת.
14
כגשם שאינו חודר לבית מסוכך היטב,
תאווה לא חודרת לתודעה מפותחת.
15
העושה רע מצטער עכשיו ומצטער אחר כך;
הוא מצטער בשני המקרים.
הוא מצטער ומתייסר בראותו את מעשיו המזוהמים.
16
העושה טוב שמח עכשיו ושמח אחר כך,
הוא שמח בשני המקרים.
הוא שמח ומאושר בראותו את מעשיו הטהורים.
17
העושה רע מתענה עכשיו ומתענה אחר כך.
הוא מתענה בשני המקרים.
הוא מתענה: "רע נעשה על ידי"
ומתענה עוד יותר בהגיעו אל עולמות היגון.
18
העושה חסד נהנה כאן ונהנה אחר כך,
הוא נהנה בשני העולמות.
הוא נהנה: "חסד נעשה על ידי"
ונהנה עוד יותר בהגיעו אל עולמות השמחה.
19
על אף שהוא משנן כתבים רבים,
אדם רשלן שאינו פועל בהתאם
דומה לרועה הסופר בקר של אחרים -
הוא אינו שותף בחיי הפרישות.
20
על אף שהוא משנן כתבים מעטים,
איש אמת, החי על פי האמת,
שזנח תאווה, שנאה ובלבול,
בעל חוכמה נכונה ותודעה משוחררת,
אשר אינו נקשר לדבר בעולם הזה או בכל עולם אחר -
הוא שותף בחיי הפרישות.
הסברים
[1] כצפוי הבית הראשון והשני מייצגים היבט מרכזי ביותר בתפיסת העולם הבודהיסטית: התודעה היא מקור הסבל והאושר. כיוון שכל פעולה או מחשבה מתחילים בתודעה, מי שתודעתו טהורה נעשה באופן טבעי מאושר. המילה ״דברים״ כאן היא ״דְהַמָּה״ במקור. זו אותה מילה המופיעה גם בשם הספר - דהמה־פדה. במקרה הזה פירושה: כל התופעות הפיזיות והמנטאליות. למשמעויות נוספות ראו מבוא, עמ' 23-22.
[6] יאמה הוא שר המוות במיתולוגיה הבודהיסטית. אפשר גם לתרגם את המשפט הזה ״אחרים אינם מבינים שעלינו כאן להיות מרוסנים״. הפרשנים חלוקים על המשמעות.
[7] מָארָה הוא ראש לשדים המזיקים במיתולוגיה הבודהיסטית. משמעות שמו היא ״מוות״, והוא משמש כפרסוניפיקציה של פיתוי לדרך הרע. הבודהה פגש אותו במלוא כוחו בליל ההארה שלו, אך עמד בפיתוי וזכה להתעוררות. בהמשך חייו הוא פגש אותו עוד מספר פעמים, אלא שמאותו לילה מפורסם למארה לא הייתה עוד השפעה עליו.
[8] ״מארה אינו מכניע את מי שמתבונן בדוחה״: באופן מילולי ״שוהה בהתבוננות בדוחה״. לעתים קרובות המילה ״לשהות״ מציינת שהייה במצב תודעה מסוים, באופן דומה למילה ״מדיטציה״ במקור הלטיני שלה. במקרה הזה מדובר בתרגול מדיטטיבי שכולל התבוננות והרהור על הדוחה בגוף האדם, על הרקמות והליחות, ועל שלבי הריקבון אחרי המוות. התרגול נעשה באופן מסורתי תוך התבוננות בגופה, והוא עדיין רווח במקומות מסוימים באסיה. לאחרונה, בגלל ההסדרה של הקבורה המודרנית במדינות אסיה, הוא נעשה תוך התבוננות באיורים או צילומים מתאימים. התרגול הזה עוזר למתרגל לעקור את ההיאחזות בגוף החי ולהתגבר על פיתויי החושים הגלומים בו. לכן, מי שחושב על הגוף באופן כזה לא נופל עוד לרשתו של מארה.
[9] הנזירים הבודהיסטים בדרום מזרח אסיה עוטים גלימת נזירים בצבע כתום והצבע הכתום היה ועודנו צבע בגדיהם של הפרושים בהודו. מסורות בודהיסטיות שונות שומרות על גוונים מעט שונים שנעים בין כתום בהיר (תאילנד) לאדום (טיבט). באופן יוצא מגדר הרגיל משחק המילים בפאלי ניתן לתרגום מילולי לעברית: המילים כתמים וכתום מציינות כאן מצד אחד את הזיהומים שמכתימים את התודעה, ומצד שני את צבע גלימת הנזירים. משחק המילים במקור הפאלי: nikkasāva & kāsāva.
[12] ״חשיבה נכונה״ היא האיבר השני בדרך בעלת שמונת האיברים עליה המליץ הבודהה (sammāsaṃkappa). אפשר להבין זאת גם כ״כוונה נכונה״. הביטוי כאן הוא אנטונימי ל״חשיבה שגויה״ (micchāsaṃkappa) שמופיע בבית הקודם. ״ניזונים״, כלומר, נמצאים בשדה מרעה (gocaro) של חשיבה נאותה או חשיבה שגויה. אפשר להבין זאת גם כאילו הם תחומים או מוגבלים על ידי גבולות המרעה.
[17] על פי האמונה הבודהיסטית אחרי מותו של האדם, עם התפרקות הגוף, מתרחשת ״הופעה מחדש״. המוות, אם כן, אינו סוף אלא תחנה בשרשרת ארוכה של לידות ומיתות. בקוסמולוגיה הבודהיסטית יש יעדים רבים להופעה מחדש וביניהם עולמות טובים ועולמות רעים (״לידה מחדש״ היא רק אחת מהם - לידה אנושית. בעולמות האלים לא נולדים אלא פשוט מופיעים).
[19] הפרשנות מסבירה שהמילה ״כתבים״ מתייחסת לשלושת הסלים של הקנון הבודהיסטי. אולם המילה sahita, או בכתבי יד אחרים saṃhita, היא אותה מילה בסנסקריט, המציינת גם את הדרכים השונות להגיית ההמנונות הוודיים.
[20] ״תאווה, שנאה ובלבול״ נקראים גם השורשים של הסבל. המילה ״בלבול״ כאן היא תרגום של ״מוהה״, שאפשר להבינה גם כמתארת מצב של חוסר החלטיות או תעייה. הפרשנות מהמאה החמישית מזהה את המושג הזה עם בורות. הפרשן בודהגהוסה מסביר: ״'מוהה' מאופיינת בעיוורון או חוסר ידיעה. תפקידה הוא חוסר תפיסה או הסתרה של מהות האובייקט. היא מתגלה כהיעדר של דיעה נכונה או כחשכה״ (ויסודהימגה 468).
