פרולוג
צעדנו במסדרון, לא הבנתי איך אני לא מתרגשת. רק אחר כך חשבתי על זה שהאדרנלין התגבר על ההתרגשות.
לובשי החליפות שליוו אותנו הקיפו אותנו מכל כיוון במבנה יהלום. עמדנו מול הדלת של המשרד המפורסם בעולם
"פאקינג נשיא ארצות הברית." אמרתי
"פאקינג נשיא ארצות הברית." הסכים רענן.
חלק ראשון
חלומות בהקיץ
(שירי)
1
וושינגטון. חודש לפני כן.
לאחר מכן, כשיותר מעשר סוכנויות ביון מקומיות ניסו לשחזר את צעדיו של המרגל, הצליחו לזהות שהפרשה כולה התחילה בערב שישי רגיל לחלוטין. המרגל נראה באנדרטת לינקולן ונטמע בין מספר תיירים בודדים שעוד פקדו את האתר בשעה זו. החלפת המסמכים הייתה מהירה ואיש לא שם לב אליה, למרות שמאוחר יותר ידווח עיתונאי בלגי שנכח במקום במהלך חופשה כי הרגיש, בחושים שהושחזו בעשרים שנות עיתונות חוקרת, שמשהו מוזר מתרחש באתר.
המרגל יצא מהאנדרטה, נכנס למכוניתו ונסע לכיוון מרכז העיר. הוא נכנס למסעדה ויצא כעבור מספר דקות עם שקית חומה. ארוחת ערב בבית, אמרו לעצמם האנליסטים שעברו על המקרה. ואכן, המצלמות הרבות הפזורות בבירה הראו כי האיש אכן נסע לכיוון דירתו. דירה קטנה בבניין מגורים בשכונה שרוב דייריה היו פקידי ממשל בדרג זה או אחר.
"בקרוב אוכל לעבור מקום נוח יותר וחם יותר." חשב לעצמו המרגל. התשלום הראשון תמורת העברת המסמכים לא עמד להפוך אותו לאיש עשיר אבל אם יצליח להוכיח לצד השני כי יש לו גישה למסמכים רבים הוא יוכל למכור להם מידע תמורת כסף גדול. סכום משנה חיים הוא קרא לזה בינו לבינו.
הוא אכל את ארוחת הערב מול הטלוויזיה, צפה בתוכנית אירוח כלשהי והלך לישון מוקדם. מחר מחכה לו יום ארוך ואסור שהבוס לא יהיה מרוצה.
2
האיש הגבוה ישב על הספה. הוא החזיק מסמך מסוים ועיניו רצו לאורך הטקסט, בולעות בחרדה את מה שמוחו סירב לקבל. הוא ידע שהוא בבעיה וכשהוא בבעיה רוב העולם החופשי בבעיה. הוא הרים את הטלפון וחייג אל אדם שוינפלד. לפני קצת יותר משלושים שנה היה אדם שותפו לחדר בהרווארד ומאז היה קשה להפריד בניהם.
אדם היה 'האיש למשימות מיוחדות'. זה ששידל ושיחד שאיים והסביר וסלל את דרכו של חברו הטוב כל הדרך אל הבית הלבן.
"ערב טוב, אדוני הנשיא."
"אני צריך אותך."
"מתי?"
"עכשיו."
"אני בדרך."
לאחר ארבעים דקות נכנס אדם לחדר הסגלגל. שיערו השחור והשופע היה מסורק לאחור וזקן צרפתי מלא עיטר את פניו.
כרגיל הוא לבש את אחת מהחליפות החומות שלו וכמו ברוב המקרים גם הפעם העדיף לוותר על עניבה.
הוא היה בשנות החמישים המאוחרות שלו. חכם, חד ובלתי מתפשר. מעולם לא נישא ולא הביא ילדים. הוא עבד שמונה עשרה שעות ביום והיה לו רק בוס אחד, החבר הכי טוב שלו. מימיו כחבר מועצת עיר צעיר בשיקגו ועד למשרה הנחשקת בה החזיק היום.
הנשיא הגיש לו את הדו"ח ללא גינונים מיותרים. אדם קרא בעמידה ולאחר חצי דקה הניח את הדו"ח על השולחן והתיישב.
"זה אמיתי?"
"במאה אחוז." ענה הנשיא שנשאר לעמוד.
"אתה מכיר מישהו שיכול לטפל בזה? אני צריך מישהו מחוץ למערכת. פרטי, שקט ומקצועי."
"אני לא מכיר." ענה אדם "אבל אני מכיר מישהו שמכיר."
"אני סומך עליך."
"כן, אדוני הנשיא." אמר אדם ויצא מהחדר.
3
ישראל היא לא מדינה, היא חברת האבטחה הגדולה ביותר בעולם. רוב בני הנוער בארץ מתגייסים לצבא, הרבה מהם מחזיקים נשק ולאחר השחרור פונים לעבוד בתחום האבטחה. מתוכם נבחרים בכל מחזור מספר מצומצם של יחידי סגולה שמתגייסים לשירותי הביון השונים של מדינת ישראל.
זה מה שקרה לי, התחלתי את המסלול הביטחוני שלי בחיל המודיעין ומשם גויסתי למוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים או אם נבחר להיות רשמיים פחות למשרד. הכרתי שם קבוצה איכותית של אנשים והתחברנו הרבה מעבר למה שאפשר היה לחשוב. הפכנו לקבוצה סגורה שהחליטה שהיא מעל לכל חוק או נוהל ולאחר עשור וקצת החלטנו לעזוב את המשרד ולהפוך לחברת אבטחה פרטית. קיבלנו אישור מהמדינה לעבוד בחו"ל ויצאנו לדרך.
כבר חצי שנה שאנחנו עצמאיים. תחושת החופש השתלטה עלינו. אנחנו מתאמנים הרבה באחד המטווחים שבמרכז הארץ. הספקנו לבצע מספר עבודות בשוק הפרטי בעיקר מול גורמים בחו"ל. הרווחנו כמו שלא חלמנו שנוכל.
בערב שבו הטלפון צלצל ושינה הכל ישבתי עם רענן, מי שהיה ראש הצוות שלנו במשרד ובעצם ניהל את הצוות גם עכשיו, אצלו בדירה ועבדנו על תוכנית אימונים לצוות.
"כן, בבקשה." ענה רענן באנגלית לטלפון כמו תמיד כשזיהה שיחה נכנסת מחו"ל
"שלום, קיבלתי את הטלפון שלך מחבר משותף שלנו. יש לי הצעת עבודה." אמר הקול מהצד השני שנשמע בעל מבטא אמריקאי כבד.
"אני לא מדבר על פרטים בטלפון."
"גם אני לא. תוכל לפגוש אותי בלונדון בעוד יומיים?"
"כן אבל אני לא מגיע לבד."
"עוד יומיים עשר בבוקר, כיכר פיקדילי. תהיה עם הטלפון. אני אתקשר אליך".
רענן ניתק את השיחה והתקשר לשחר שהיה אחראי על הלוגיסטיקה בצוות שלנו. שחר הזמין לרענן ולי שני כרטיסי טיסה למחר, חדרים במלון סוהו ששכן במרחק של כעשר דקות הליכה ברגל מכיכר פיקדילי ושכר לנו רכב שיחכה לנו בשדה התעופה.
תיאמתי עם רענן את המפגש שלנו בנתב"ג לפני הטיסה מחר ונסעתי הביתה.
רענן, כך ידעתי, יישב כל הלילה ער מול החלון וינסה לחשוב למה מישהו עם מבטא אמריקאי כבד רוצה להיפגש איתו דווקא בלונדון.
4
טיסה L352 מנתב"ג להית'רו נחתה בזמן ובשעה חמש בערב שעון לונדון רענן ואני יצאנו מהטרמינל וקיבלנו את הרכב שהושכר לנו.
רענן שכבר הכיר את לונדון לא היה צריך להפעיל וויז כדי להגיע למלון. התמקמנו בחדרים וקבענו בעוד שעה בלובי.
כשירדתי שעה אחר כך ללובי רענן כבר היה שם והחליף כמה מילים עם פקיד הקבלה.
"הולכים לשתות." אמר
"ערב לפני מבצע?"
"אין שום מבצע, יש פגישה. אחר כך נראה אם אנחנו לוקחים את העבודה."
יצאנו מהמלון והלכנו לכיוון כיכר פיקדילי חצינו את פסלו של לורד שפטסברי שנחשב לפסל הראשון בעולם שנוצר מאלומיניום והמשכנו לכיוון פאב קרוב.
הזמנו גיניס ופיש אנד צ'יפס כי לא היה לנו כוח למשהו אחר ושתקנו.
זה אחד הדברים שאני אוהבת ברענן. אפשר פשוט לשתוק איתו. אפילו עם אפרת, הבחורה היחידה מלבדי בצוות והחברה הכי טובה שלי, קשה לי לשתוק כל כך הרבה.
לאחר ארבעים דקות שבהן לא עשינו כלום חוץ מלאכול ולשתות יצאנו החוצה.
"אני לא מבין את זה." אמר
"מה?"
"בחור עם מבטא אמריקאי מובהק, מתקרב לגיל שישים לפי הקול שלו. סמכותי, עוצמתי מאוד. מישהו שרגיל שדברים נעשים כמו שהוא רוצה. למה הוא גורר אותנו לפגישה בלונדון?"
"אולי הוא לא גר בארצות הברית."
"אין מצב. אני מרגיש את זה. הבחור אמריקאי."
"השערות?"
"לא משהו שהייתי מהמר עליו. אבל זה לא מרגיש לי כמו משהו פרטי. בטח שלא משימת אבטחה. בן אדם כזה...יש לו את כל האבטחה שהוא צריך. הוא חלק ממערכת והוא צריך לפעול בלי שהמערכת תדע. אם כבר להמר על משהו אז על זה. מה איתך?"
"אני מהמרת על כל מה שאתה מהמר. אתה כבר יודע את זה."
"זה אחד הדברים שמפחידים אותי."
"מפחידים אותך?" חזרתי על דבריו כדי לוודא ששמעתי נכון. רענן פיקד על מבצעים בכל רחבי העולם, קצין ביחידה מסווגת בצבא וכוכב עולה בתקופה שהיה באגף המבצעים במשרד. ראיתי אותו שומר על קור רוח במבצעים שהיו גורמים לכוכבי אקשן משנות התשעים להרטיב במכנסיים.
"כן, מפחיד אותי. במשרד היינו בתוך מערכת. הייתה שרשרת פיקוד ברורה והיה למי לתת תשובות ולמי לבוא כשיש ספקות. עכשיו אין. אני אמור לתת תשובות ולפזר ספקות ולא יודע מה עוד ואתם הולכים אחרי ובטוחים שיהיה בסדר."
"אנחנו הולכים אחריך כי אנחנו יודעים על מי אפשר לסמוך. ועובדה שזה עובד."
"כן, בינתיים. אני מקווה שזה ימשיך ככה."
אחר כך שוב שתקנו עד שהגענו למלון. קבענו לאכול יחד ארוחת בוקר בשמונה בבוקר כדי להגיע מוכנים לפגישה.
עליתי לחדר ועשיתי אמבטיה חמה. בפלאפון חיכתה לי הודעה מאפרת ששאלה מה קורה והודעה מרוני שאומרת שהיא לא תופסת את רענן אז אם אפשר למסור לחבר שלה שהיא מחפשת אותו היא תשמח.
סימסתי חזרה לאפרת שאדבר איתה מחר. לרוני לא עניתי. אני בטוחה שרענן כבר דיבר איתה.
הנחתי למים החמים לטהר אותי, אחר כך נכנסתי למיטה.
נרדמתי עוד לפני שעצמתי עיניים.
