צעצוע


אני הוא הגדול באויביי.


יכולתי את כל אויבי לנצח,


חוץ מעצמי, בעצמי.


הפסדתי לעצמי את עצמי.


לא בהימורים, לא בדיבורים,


בהיסח אי הדעת, מלקט שברים.


יכולתי את כל אויבי לנצח,


אבל רק מעצמי אני בורח.


עצמי שאינו מוכן לשלם שוב את המחיר,


לא עוד רעם. לא ביום לא בהיר.


חטאים פנימיים אינם כלל באשמתי,


זה הכול בגללו,


של העצמי הנוסף שאיתי.


תוצר לוואי של סיפור חיי. אולי.


אני ארצח את העצמי הזה במו ידיי.


אני אשלח בו את חופן אגרופיי,


אני אקבור אותו בתוך בור, יחד עם כל הסיוטים.


עם כל הפנים והשמות,


האכזבות האהבות,


שעוללתי לרוב.


לכל מקורביי, קרוביי, חבריי, אלו שחשבו שהם חבריי,


אלו שהתגאו או התביישו שהם חבריי,


קבורים עמוק עם כל הזעם.


שום דבר כבר לא יהיה פה כמו פעם.


שום דבר אינו יציב ביום רעוע,


בלילה עוד ישן בי געגוע.


בבוקר הוא נודד. בודד.


ינוע ינוע, כמו היה לך צעצוע.


כן, הייתי אני הגדול בכל אויביי,


עד שקמתי עליו והרגתי אותו עוד בחיי.


השארתי אחרי מספיק,


בשביל שאיזה מישהו עוד יגיד שנגעתי בפיק.


יגיד, יספיד, הכול כבר עבר. ניגמר.


ורק נישאר, שהעתיד יגיד.


והוא יגיד ששום דבר אינו יציב ביום רעוע,


בלילה עוד ישן בי געגוע.


בסוף יימצאו אותי באוטו כנראה.


בנאדם לא ככה סתם נעלם.


יימצאו את האוטו. ובאוטו בנאדם. חצי בנאדם. אולי פחות.


שום דבר אינו יציב ביום רעוע, בלילה עוד ישן בי געגוע.


בבוקר הוא נודד. בודד. ינוע ינוע, כמו היה לך צעצוע.


שלום לכעסים


שלום לכעסים ולא להתראות,


שלום לתקלות, לסופים ולהתחלות,


שלום לפוגעים בי, בידיעה או היסח הדעת,


הייתם בני חלוף נבערים מגעת.


שלום לרוע שהיה חלק מהטוב,


שלום לבית ההוא באותו הרחוב.


אתם כבר אינכם אשמים, מואשמים,


רק הולכים מעלי בצעדים מגושמים.


חיים או מתים זה אינו משנה,


העיקר שבלכתכם, זה אני שמשתנה.


כבר לא צעצוע איני, ואין בי געגוע גשמי או רוחני.


ראוני איך אני הולך מכם ונודד, לעולם כבר לא בודד.


שום דבר לא היה יציב ביום רעוע,


ובלילה כבר לא ישן בי געגוע.


הייתי אני הגדול בכל אויבי,


עד שקמתי עליו והרגתי אותו עוד בחיי.


השארתי אחרי בלכתכם כבר מספיק,


בשביל שתגידו שנגעתי בפיק.


שלום לכולכם לטוב ולרוע,


לתת המודע ולשאריות המידע.


אני חוזר הביתה, אני חוזר אל הכוכב שלי.


מזוודות


תודה על השנים, דירה במרכז, שני בנים וכלב.


תודה על החגים, על ההורים, תודה על האושר.


תודה על הביחד, תודה על הפחד


על האמת, שהיינו נושמים.


תודה שהיית, ותודה שהלכת


הלכת וחזרת, והלכת וחזרת.


אורזים במזוודות שנים אבודות


וכמה פרידות לשנים אחדות


אורזים את החיים נפרדים מהשגרה


איך היה לנו טוב איך היה לנו רע


אורזים במזוודות את השנים הכי יפות


היינו כמו בשבי, ועכשיו ההחלפות.


אורזים במזוודות, מוחקים מהמחר,


את כל מה שהתחיל, את כל מה שניגמר.


ני־ג-מ־ר.


תודה על גופך, היית מובחרת יחידה,


תודה על השקר, על הבל היופי, השלמות שבדופי.


תודה על הפרחים, שעישנו במרפסת,


איך היו לנו צחוקים, והיית מבאסת


תודה שבנית הכול, תודי שאת הורסת


אלו החיים, תודה שאת הולכת


תודה שאת הולכת, את הולכת


את הולכת.


תלכי תלכי, אבל אלו החיים, גם שלך וגם שלי.