אחֵינו האזרחים,
אנו מתייצבים לפניכם כגוף הדוגל בעקרונות הסוציאליזם הבינלאומי המהפכני; לאמור, אנו חותרים לשינוי בבסיס החברה — שינוי שיבטל לעד את ההבחנות בין מעמדות ובין לאומים.
נכון להיום, העולם המתורבת מורכב משני מעמדות חברתיים - האחד מחזיק בהון ובאמצעים לייצורו, האחר מייצר הון באמצעים האלה, אך רק ברְשות המעמדות המחזיקים בו, ולתועלתם.
שני המעמדות בהכרח עומדים ביריבות זה מול זה. המעמדות בעלי האמצעים, הלא יצרניים, יכולים להחזיק במעמדם הודות לעמלם ללא שכר של המעמדות היצרניים — ככל שיעלה בידם לסחוט מהם עמל רב יותר ללא שכר כך יתעשרו יותר; ואילו המעמדות היצרניים — הפועלים — נזעקים לשפר את מצבם על חשבון המעמדות בעלי ההון, והעימות אינו חדל. פעמים הוא לובש צורה של מרד גלוי, פעמים של שביתות, פעמים אינו אלא קבצנות או פשע נרחבים; לא פעם הוא נסתר מעין המתבונן חסר המחשבה, אך תמיד הוא נמשך בצורה זו או אחרת.
דיברנו על עמל ללא שכר: מן ההכרח להסביר מה פירוש הדבר. הנכס היחידי הנמצא בבעלות אנשי המעמד היצרני הוא כוח העבודה הטמון בגופם; אך מאחר שהמעמדות העשירים יותר מחזיקים, כפי שכבר אמרנו, בכל שאר אמצעי העבודה — הקרקע, ההון והמכונות — היצרנים, הפועלים, אנוסים למכור את הנכס היחידי שברשותם, הוא כוח העבודה שלהם, בתנאים שיקבעו בעבורם בעלי האמצעים.
ועל פי התנאים האלה, לאחר שייצרו די הצורך להבטחת כשירותם לעבודה, ולאחר שהולידו ילדים שיתפסו את מקומם כאשר ייתש כוחם, תהא התוצרת העודפת שייכת לבעלי הנכסים; לאלה מובטחת עסקה משתלמת מכיוון שכל אדם עובד בקהילה מתורבתת מסוגל לייצר יותר משדרוש לו לצורך מחייתו.
*המשך הפרק בספר המלא*
