זאת באמת הייתה אהבה ממבט ראשון. בפעם הראשונה שראיתי סרט של דיסני התאהבתי. בדמויות, בעלילה, בחיבור עם הטבע... ומאז ועד היום לא מפסיקה להתרגש כשסרט חדש של דיסני יוצא לאקרנים. הבעיה באנשים שגדלו בצל דיסני היא שגדלנו לערכים שלא ממש תואמים את המציאות, אני מדברת בעיקר על אהבה. בכל הסרטים של דיסני, ואני מתכוונת לרוב הסרטים הקלאסיים כי דיסני לאחרונה התחילו להתעורר על החיים שלהם והתחילו לייצר נסיכות ממש מגניבות וחזקות שתואמות את התקופה שלנו היום, יש עניין עם אהבה ממבט ראשון, שהיא כמובן תוצר של פגישה מקרית בין הנסיכה לנסיך. הנסיכה היא הדמות המרכזית בסרטי דיסני, הכול סובב סביבן. יש תקן דיסני קלאסי שעל פיו הן אמורות להיראות: שמלה מנופחת בצורה מוגזמת, שיער שמסודר לרוב עם סרט או איזה פרח כתוספת, עור מושלם, מסתדרות עם הטבע מצוין ושרות יפה לכל בעלי החיים מסביב. הן מחכות לנסיך שיציל אותן ויזכה בלב שלהן. ותמיד הן נופלות קורבן למכשפה הקנאית שרק חולמת בעצמה להיות נסיכה ולא הולך לה. גם לדמות הנסיך יש להם כללים ברורים. המילה הראשונה בתיאור שלהם היא "ג'נטלמנים". לרוב יפים, לרוב מושלמים, לרוב עם סוס, ומזהים אותם במבט ראשון. וזה כל מה שצריך לפי חוקי דיסני, מבט אחד וזהו, אהבה. ובדיסני אהבה זה לנצח, זוכרים? והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה. וזאת הסיבה שאני לא מורידה טינדר, אין נסיכות שמחפשות נסיך בטינדר, אם דיסני יוציאו סרט על נסיכה שחיה לה בפלורנטין ומוצאת את הנסיך שלה דרך טינדר, אז אולי, אולי אני אנסה לשקול את האופציה, אבל עד שזה לא קורה אני נשארת קורבן האשליה שמכרו לי, ואני מחפשת נסיך באולד פאשן ווי. כלומר, מחכה שהוא ימצא אותי. היו רגעים שניסיתי לחשוב, אולי אקח דוגמה מהנסיכות הקצת יותר אקטיביות בסיפורים. בת הים הקטנה הצילה מטביעה את הנסיך שלה, פוקהונטס הלכה לאן שהרוח מובילה אותה, והרוח הובילה אותה לאנגליה, מולאן נלחמה בשביל להציל את אביה, אזמרלדה נלחמה על הגיבן )אבל בסוף התחתנה עם האביר, אז אולי היא לא דוגמה ממש טובה(. ופה פחות או יותר זה נגמר. כל השאר נרדמו, אכלו תפוחים מקוללים, הסתגרו בארמון עם הנמר שלהן, שרו לציפורים, ניקו את הבית כמו שפחות... ואני, ילדה נאיבית שמסרבת להתבגר, השתדלתי לנסות לחקות את השיטות שלהן. אלא שבמציאות זה הרבה פחות חינני. ניקיתי את הבית, נרדמתי, שרתי ליונה שבורת כנף שנפלה אצלי במרפסת, אכלתי תפוח מקולקל, הסתגרתי בחדר, יצאתי עם גיבן ג'ינג'י והלכתי לאן שהרוח הובילה אותי ומצאתי את עצמי במאחורה של סופרמרקט, איפה שהצחנה של כל הירקות והדגים המקולקלים. זה הכי אקטיבי שהצלחתי להוציא מעצמי וכתוצאה מכך אני לא באנגליה ואהבה, עדיין אין.
