שיריו של שחף ארז – פסיכולוג במקצועו וסטודנט לספרות ולפילוסופיה – מתכתבים עם העולמות הללו, ועל אף שכתובים בשפה גבוהה הם מצליחים לעורר חיבור והזדהות, ומעניקים מילים ושמות לחוויות אוניברסאליות. במרכז הספר ניצבים תהליכים של התמודדות עם משבר, שינוי והתפתחות של המשורר, שמבקש להסתכל על החיים מתוך ראייה סקרנית ומקבלת – הן את האור והן את החושך שבחייו.
עִם פְּרֹשׂ עוֹנַת הָרַחֲצָהמֶזֶג הָאֲוִיר הַשּׂוֹרֵףקוֹרֵא לִי לָרוּץ אֶל הַיָּם.
לוּ רַק שַׂמְתִּי לֵב לַנְּקֻדָּהשֶׁבָּהּ נִשְׁמָטוֹת הָרַגְלַיִםבְּמַעֲמַקֵּי הַהֶבֶלוּלְקוֹל הַמַּצִּיל שֶׁמַּכְרִיז:"תַּעֲצֹר אֲדוֹנִי, הִתְרַחַקְתָּ,תַּחֲזֹר בְּבַקָּשָׁהאֵל גַּרְגִּירֵי הַחוֹל".