רוית אליעז: "הלוואי שידעתי לבזבז זמן. אני מקנאה באלו שיודעים איך לבזבז זמן. אין הנאה גדולה בחיים לאדם מאשר להתנסות במה שאינו יכול." 
הִיאהָיִיתִי בּוֹחֶרֶת לִהְיוֹת שֶׁכְּמוֹתִי.בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁאַתֶּם מְסַפְּרִים,הַהִיא שֶׁאַתֶּם מְהַלְּלִיםזוֹ הַמּוֹשִׁיטָה לָכֶם יָד עֲנֻגָּהמוֹבִילָה לִרְעִידַת אֲדָמָה בְּטוּחָה.
הָיִיתִי בּוֹחֶרֶת לְסַלֵּק אוֹתָהּשֶׁכְּמוֹתָהּ,הִיא, שֶׁעוֹלָה מִן הַיָּםלְקוֹל שִׁירַת הַסִּירֵנוֹתוְלוֹקַחַת אוֹתִי אִתָּהּלַמַּעֲמַקִּים.
רוית אליעז, ששימשה בעבר כעורכת דין וחשבונאית לקחה מהתחומים האנליטיים שחוותה בשנותיה כעובדת במקצועות אלה את חדות הזווית, הדיוק, החיסכון במילים, והביאה אותם אל השירה. רוצה לומר, השיר אצלה הוא בבחינת ייקוב הדין את ההר. אין ניסוחים פתלתולים, לא תטעה בה. יש לה באמתחתה שירים פמיניניים-פמיניסטיים נדירים ביופיים הכוללים גם לא מעט מחאה חכמה וגם שירים קיומיים גרידא; שירים שיש בהם מן הסימטריות הגיאומטרית, הגם שהם תמיד מקוריים מאוד מבחינת המבע, כמו מכונת התפירה של סבתא שתופרת, דרך הפריזמה של השואה, שמלה מכוננת לדורות הבאים. רן יגיל, מבקר, עורך וסופר