בני נוער


לא מוצאים את מקומם, אך גם לא מחפשים את מקומם.


כשאתה בן נוער, אתה ניחן ביכולת ההשתלבות בשלל דורות ודעות אשר בסופו של דבר מעצבות אותך. אך ליתרון זה ישנו גם חיסרון, כי כמובן, חייב להיות משהו שיאזן וישמור על סטטוס קוו. בעודך מחזיק ביכולת להיות בשני עולמות שונים הינך בוחן את גופך עד למקסימום, אט אט אתה מאבד את אחיזתך בשני העולמות עד שאתה מאבד את שניהם כליל.


מצב זה של חוסר הידיעה, אי מציאת הבית, יכול לשגע אדם, לא פלא שהמבוגרים תמיד נמנעים ממפגש מתקרב עם בני נוער. "הדור של היום הרוס, משוגע על כל הראש" הם אומרים, אך הם גם היו ככה, אמנם בצורה מוחשית וויזואלית שונה, אך עם הרגשה דומה.


אט אט, המסע אל עבר עולם שישמש כביתך נראה כמגיע אל סופו המתוק ומלא השלווה ואתה מבין שלעולם לא תוכל לטעום עוד את טעמם של שני העולמות יחדיו.


אמנם הינך חי בעולם אחד, אך אתה אף פעם לא שוכח את העולם האחר.


הוא משמש כמושא תקוותך, כזיכרון עמום ומחמם לב, או כדרבון להמשיך הלאה.


אך לא משנה מה, לעולם לא תאבד אותו, כי הוא בעצם נמצא איתך והולך איתך לכל מקום.


הוא חלק ממך.