ספרי זיכרונות של אנשי העלייה הראשונה והשנייה הינם מקור חשוב לחקר התקופה. מרביתם נכתבו כעבור שנים רבות לאחר האירועים ואינם מסתמכים על תיעוד. לכן, השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי הייתה: מה המיוחד בזיכרונותיו של סבי אפרים חרל”פ, העושים אותם ראויים למחקר ולפרסום? הגעתי למסקנה, כי יש בהם פרטים רבים על עשייתו כמנהיג פועלים בעלייה הראשונה, שאינם מאפיינים ספרי זיכרונות אחרים. ייחודם בכך, שהם דווח ענייני, הכולל פרטי-פרטים על ארגון העבודה, שכר הפועלים, התשלום עבור שמירה, עלות האוכל שהוכן לפועלים וחיי היומיום, אבל לחלוטין נטולי התייחסות לחייו האישיים של הכותב. בנוסף, הוא אינו מפרט את שיקוליו אלא מסתפק בציון האירועים עצמם ואיך פתר בעיות שנוצרו. לכן אני סבור, שפירסום זיכרונותיו מוסיף נדבך לחקר התקופה. השאלה השנייה שליוותה אותי במהלך כל העבודה הייתה: האם בשל קירבתי לגיבור המרכזי אינני מפרש את הדברים בצורה סובייקטיבית? לכן שבתי ובחנתי את עצמי במהלך כל העבודה, בכדי להתנתק ככל האפשר ולשמור על מירב האובייקטיביות.
לפני כחמש שנים קראתי שוב את פיענוח הזיכרונות, שנרשמו מפיו בכתב-יד, על-ידי בת-דודתי יעל פסח (חרל”פ), בשנת 1995. ככל שקראתי, כן נעשה לי ברור כי הם מכילים מסמך מקורי חשוב לתולדות העלייה הראשונה בכלל ורחובות בפרט.
הגעתי למסקנה, שמחקר התקופה מחייב פירסום המסמך, כי יש צורך לערוך גירסה קריאה יותר של המקור ולהוסיף הערות.
לשם כך צולמו דפי המקור מחדש על-ידי יעל ועברו תהליך של שימור לדפים קריאים ונקיים על-ידי איתי בחור וחדווה רוקח, אותם תרמתי לארכיון הציוני המרכזי. סבי הכתיב את זיכרונותיו למזכירו בחברה קדישא, אשר רשם מפיו את הדברים כפי ששמע אותם, אבל שיבש מילים בכתיבתו. הדבר נעשה רק בשנים האחרונות של חיי סבי ואני זוכר את השניים יושבים במרפסת הגדולה בבית סבא, כשהוא מכתיב את זיכרונותיו. אף כי הדברים נכתבו מפיו כ-50 שנה ויותר לאחר קרות האירועים עצמם, הם כוללים פירוט רב. דבר זה חׅיֵּיב בדיקה ואימות הנאמר במקורות אחרים. בדיקותי הראו, כי דייק בפרטים למרות שלא התבסס על יומנים אישיים. לכן הגעתי למסקנה, כי יש חשיבות בעצם הבאתם כמקור לחקר התקופה. בשעתו, כאשר קראתי את הזיכרונות לראשונה, הפתיעה אותי השקפת עולמו הסוציאליסטית ופרשנותו לתורת אחד-העם.
ככל שנפרסים הזיכרונות, הולך ומתבהר איזה שינויים רעיוניים עבר האיש, תוך לא מעט אירועים קשים בחייו אישיים, ולאיזה מחוזות הגיע בתפיסת עולמו. למרות שנולד בעולם המסורתי והכין עצמו לרבנות, כנכדו של אפרים צבי אליעזר חרל”פ, הגאון ממזריץ’, כבר בגיל 24 התאלמן בלידת בתו השנייה, נישא בשנית והפך לסוחר טבק. במהלך 8 השנים הבאות הקים סניף של "חובבי-ציון" בעיר ניזי’ין ובגיל 32 כבר עלה עם אשתו
וארבעת ילדיו להיות פועל בארץ. מה הביא אדם כזה לאמץ לו תפיסת-עולם ציונית ופועלית, המבוססת אך ורק על לימוד עצמי והתמודדות רעיונית? מה השפיע עליו לעבור תהליך זה? מה הביאו לתפיסת-עולם סוציאליסטית? לדאבוני, אפשר רק לשער השערות, היות והוא בחר לשתף אותנו רק באירועים ומעשים ולא בשיקולים, שהובילו אותו לבחור בדרך מסויימת ולא באחרת.
עלי להדגיש, כי עד להתמודדות עם זיכרונותיו של סבי לא עסקתי במחקר תקופת העלייה הראשונה. בעקבות העיסוק בזיכרונותיו נחשפתי לקיומה של ספרות מחקר עניפה, המחייבת התבססות על מקורות ומחקרים. עימתתי את המקור עם מידע וניתוחים של חוקרים אחרים. יחד עם זאת, חשוב להדגיש, כי אנשי העלייה הראשונה הותירו רק מעט יומנים או ספרי זיכרונות המתמקדים באירועים ללא התייחסות אישית; במיוחד נכון הדבר לנושא התארגנות הפועלים, שהוא מרכזי בספר זה, ומתייחס לתקופת העלייה הראשונה והשנייה. המחקרים מתמקדים בניתוח התקופה כולה מזוויות שונות. כמו-כן עיינתי בגליונות רבים של עיתונות התקופה. סיפרו של מ. ברסלבסקי, “פועלים וארגוניהם בעלייה הראשונה”, הוא היחיד המתמקד בארגוני הפועלים בתקופה זו. יש בו התייחסויות רבות לדברים ששמע מסבי, אפרים חרל”פ, וכן התייחסויות לאירגון הפועלים ול”עשרות”. למיטב הבנתי, עבודתי משלימה את סיפרו של ברסלבסקי ומבססת את מעורבותה של תנועת פועלים כבר בעלייה זו. זהו נושא המחייב ניתוח יסודי ולכך התייחסתי בפרק הסיכום. אין כאן מחקר מקיף על העלייה הראשונה ואף לא על רחובות, אלא מחקר על סבי אפרים חרל”פ כאחד ממייסדיה. יחד עם זאת, המחקרים על התקופה הם חשובים בהבנת ההתרחשויות ואני מפנה את הקוראים למחקרים אלה. פרק הסיכום והמסקנות מתמקד בניתוח המקורות ומסקנותי כחוקר.
נראה לי חשוב לציין, כי התקופה בה עוסקים הזיכרונות היא קצרה: בסך הכל בין 1890 ל-1914 . יש התייחסות קצרה להפסקת זרם העולים של העלייה הראשונה אבל לא על התפתחויות בתנועה הציונית ואף לא על מאבקים בין זרמים שונים בין אנשי העלייה הראשונה ובינם לבין אנשי העלייה השנייה.
בזיכרונות ישנה התייחסות של אנשי העלייה השנייה לארגון הפועלים שהקים סבי ברחובות והפך לארגון וועדים מקומיים של פועלים והקמת “ועד הוועדים של פועלי ארץ-ישראל”. השם המקורי של התארגנות הפועלים היה “אגודת אחים” והוא הושפע מפרשנותו את תורת אחד-העם וארגון “בני משה” שהקים. דבר זה תומך, לדעתי, בהיות זיכרונותיו מקור מחקר ראשוני של התקופה, הממוקד באירועים. הגירסה שלי של הזיכרונות כוללת הערות שוליים רבות ומעט הסברי מילים, לצד הפיכת קיצורי מילים וראשי-תיבות במקור לכתיב מלא. התוספות מיועדות לסייע להמשך המחקר של התקופה בקורות העלייה הראשונה וברחובות.
העיסוק בזיכרונות היה חוויה יחידה במינה. ככל שהעמקתי כן גדלה הערכתי לסבי כמנהיג פועלים וכבעל ראייה אסטרטגית בפתרון בעיות. לצערי, לא הורישו לנו הורינו את עומק ורוחב פעילותו של סבא ולא את השקפת עולמו הפועלית-חברתית. אני סבור, כי הוא מימש במעשיו את תורתו של אחד-העם באספקטים הרעיוניים של תחיית מרכז יהודי בארץ האבות, אבל תוך דגש על יישוב הארץ; גירסה מוקדמת של ‘ציונות סינתטית’. פעמים רבות חזר והדגיש באוזני בגאווה, כי היה מנהיג הפועלים, בעוד שמשה סמילנסקי ייצג את האיכרים. כאמור, ככל שקראתי יותר, כן גברה הערכתי לאיש, שעד כה ‘רק’ אהבתי. צר לי, כי אנו, הנכדים, לא למדנו מהורינו להעריך נכונה את מלוא תרומותיו כמנהיג ציוני, איש העלייה הראשונה, וכאדם הפועל כל העת למימוש תפיסותיו הלאומיות והחברתיות; לדעתי, בשבילו הן היו שתי פנים של אותה מטבע. בהחלט אפשר להתגאות בו ובפועלו.
נקודת-המוצא שלי היא של היסטוריה חברתית. אני סבור, כי לא ניתן להבין התרחשויות ותהליכים היסטוריים ללא הבנת הרקע החברתי-תרבותי-כלכלי של התקופה הנחקרת. לידתה של התנועה הציונית על גווניה משקף את התהליכים והאירועים שקרו באותה תקופה באירופה ובאימפריה העותמנית.
