אחר הצהרים 30.9.1973


מוח של אדם פשוט


כאשר הגעתי לחדרו של אבא הוא היה שקוע בעיתון הערב וכולו רוח קרב.
"זיבלה, הנה ימים טובים באים עלינו... גולדה מאיר אומרת כי מעולם לא היה לעם ישראל ביטחון גדול מזה שיש לנו כיום, והנה מופיע, תניא דמסייע, לא פחות ולא יותר, בדמותו של סאדאת ה'מאשש' את דבריה..."
"הַסכֵּת ושמע בני מהו הסקוּפּ הגדול שמביא העיתון היום! 'בכנס זיכרון לנאצר שנערך אתמול שכח סאדאת, באופן תמוה, זאת הפעם הראשונה בנאומיו, להזכיר את הסיסמה 'מה שנלקח בכוח יוּחזר בכוח'."
"למזלנו, העיתונאי החרוץ טרח גם להביא את מלוא תוכן דבריו של סאדאת. תקשיב מילה במילה לדברים שאמר: 'ישנו נושא אחד שנמנעתי מלדבר עליו וזה נושא המערכה. נמנעתי מכך במתכוון. אני מבקש לבל ירַע הדבר בעיניכם. ושתסלחו על כך. אינני רוצה להיכנס לפרטים. אומר רק דבר אחד, אני יודע מהי המטרה, ואני פועל למען השגתה'."
"ומהי מסקנת העיתונאי המכובד? נאום יוצא דופן של נשיא מצרים שיקף כנראה החלטה שהתקבלה בקהיר להימנע ממלחמה." (הציטוט מתוך "ידיעות אחרונות" מיום 30/9/73).
אני אדם מהיישוב, אדם עם מוח פשוט. לי אין את המקורות הסודיים של המודיעין שלך ולא את יכולת הכתיבה של העיתונאי המלומד. כל מה שאני יודע הוא שכאשר נחש מאיים עלי בלשונו וחושף מולי את שיני הארס, אינני מתרגש כי יש בידי עדיין שתי אפשרויות טובות: האחת לברוח, והשנייה למצוא נבּוּט לרוצץ לו את הראש. לעומת זאת, כאשר הנחש הארסי שותק בפתאומיות בלתי מוסברת כדג ומנסה להסתיר את שיניו כנגן מפוחית פה, אני, כפחדן ידוע, מתחיל להזיע. כבר מזמן איבדתי את תמימותי. אינני מאמין כי הנחש החל פתאום לחבב את ההולכים על שתיים ולהעריץ את באך, אלא כי הנחש החליט לשנות את שיטותיו."
"אבא", אמרתי, "אל תתרגש כל כך מהר. אתה יודע כמה מהידיעות המופיעות בעיתון מופרכות לגמרי? לפעמים אני קורא ידיעה בעיתון שאני מכיר היטב מתוך המערכת – ובדרך כלל מגלה שאין קשר בין השניים."
אבא הנהן, אך ניכר בו שלא השתכנע.
הוא הביט בי. "אני במיוחד נלחץ כשאומרים לי כי אין מקום לדאגה, עוד לפני שהיטלר עלה לשלטון קראתי ב'מיין קאמפף' על חזונו ועל תוכניותיו לכיבושן של המדינות הבלטיות, והזדעזעתי. כשנעשה קנצלר בשנת 1933 התחלתי בהכנות לקבלת סרטיפיקט לפלשתינה .אמרו לי ש'אין מקום לדאגה' וכי אני מוג לב כי היטלר עלה לשלטון בגרמניה ואני ממהר לברוח מליטא ואני הסכמתי לכל מילה שנאמרה בגנותי, ואף הצעתי כי יוסיפו לרשימה המפוארת של מידותי הנאות גם את התואר 'היסטֵרי'. אבל מהמלחמה הנוראה יצאתי חי. התברר שאפילו אני, ה'היסטרי', לא יכולתי לשער כי לא רק שהיטלר יימח שמו ירצח שישה מיליונים, אלא שחלק גדול מהטבח של יהודי כפרי ייעשה על ידי שכנינו, הליטאים הארורים, הגרועים מהגרמנים. דווקא למשפחתי נעשה חסד – אותם חיסלו הנאצים בשיטות שלהם במיידנק."