אֶתְמוֹל אִמָּא וְאַבָּא הָיוּ בַּגִּנָּה הַחֲדָשָׁה,


שָׁם הֵם קִבְּלוּ חֲתִיכַת אֲדָמָה.


מֵעַתָּה נוּכַל לָבוֹא בְּכָל יוֹם שְׁלִישִׁי


לַעֲדֹר, לִשְׁתֹּל וְלִקְטֹף חָפְשִׁי...


כֵּן... לֹא צָרִיךְ יְרָקוֹת מֵהַסּוּפֶּר לִקְנוֹת,


נִזְרַע וְנַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת


וְהַיְּרָקוֹת יִגְדְּלוּ עוֹד וָעוֹד.


אַבָּא נָסַע לִקְנוֹת מַעְדֵּר בַּמִּשְׁתָּלָה


בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּנוּ מִהַרְנוּ לָרֶדֶת לַגִּנָּה.


חִכּוּ שָׁם שְׁלוֹמִית וְעִדִּית


וְעוֹד כַּמָּה שְׁכֵנוֹת,


וְגַם הִכַּרְתִּי שְׁתֵּי יְלָדוֹת.


כֻּלָּם שָׂמְחוּ עַל הַהִזְדַּמְּנוּת


לְקַבֵּל עֲרוּגָה,


אָכֵן הָיְתָה הֵעָנוּת!


"לֹא בְּכָל יוֹם תְּקַבֵּל אֲדָמָה."


אָמַר אַבָּא, וְאִמָּא הִנְהֲנָה.


נִפְלָא כְּשֶׁלֹּא צָרִיךְ עוֹד יְרָקוֹת לִקְנוֹת


וּמֻתָּר לֶאֱכֹל יָשָׁר מִן הַגִּנָּה בְּלִי בְּעָיוֹת


וְאֵין פַּחַד מֵחָמְרֵי רִסּוּס מְסֻכָּנִים


כִּי אֲנַחְנוּ לֹא נְרַסֵּס תַּ'גִּדּוּלִים...


בַּגִּנָּה עָמַד לוֹ מֹשֶׁה הָרַכָּז


וְהִבְטִיחַ שֶׁזּוֹ אֲדָמָה פּוֹרִיָּה וִיקָרָה מִפָּז.


"הַכֹּל יִגְדַּל כָּאן נֶהֱדָר,


"רַק אַל תִּשְׁכְּחוּ לָבוֹא וּלְטַפֵּל כְּבָר מִמָּחָר."


אַבָּא שִׁלֵּם עֲבוּר זְרָעִים וּשְׁתִילִים,


וּמֹשֶׁה הִבְטִיחַ לְהָבִיא מָחָר אֶת שְׁאַר הַדְּבָרִים.


כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לְמָחֳרָת,


קִבַּלְנוּ לֹא רַק עֲרוּגָה,


אֶלָּא גַּם צִנּוֹרוֹת וְטַפְטָפוֹת לְהַשְׁקָיָה.


עָדַרְנוּ וְהִרְכַּבְנוּ צַנֶּרֶת עִם טַפְטָפוֹת


וּבַשָּׁבוּעַ הַבָּא נַתְחִיל בַּשְּׁתִילוֹת.


אֶל הַגִּנָּה יָרַד גַּם הַיֶּלֶד יָאִיר,


שֶׁהֵבִיא אִתּוֹ עוֹד יֶלֶד שֶׁהִכִּיר.


יַחַד הֵם עָדְרוּ מַמָּשׁ קָשֶׁה


בַּמַּעְדֵּר שֶׁנָּתַן לָהֶם מֹשֶׁה.


מָחָר יַגִּיעוּ שׁוּב, הֵם בְּטוּחִים,


לִבְנוֹת עִם כֻּלָּם


אֶת הַשְּׁטָחִים הַמְּשֻׁתָּפִים.