בספרה גחליליות מבקשת טובה בריל "בְּהִירוּת בְּטִשְׁטוּשׁ הַדְּיוֹ הַנּוֹזֵל עַל הַדַּף". במילים טובות ונדיבות היא כותבת את דרכה להחלמה מגעגוע: החל בטעמים שאפשר להריח וכלה בצמיחת נפשה, נפש ילדה-אישה הבאה לידי ביטוי בשיריה. וכל אותה העת היא מחכה ל"חִבּוּק וְלוּ אֶחָד", נשענת על כתפי אביה האהוב ונצמדת למלאכת הכתיבה.