מה עושים כשיש משבר כלכלי עולמי?
אנו בעיצומו של מצב פיננסי מעניין מאוד – זמן של פחד, אבלוּת ופאניקה. אולם היינו במצב כזה בעבר. קריסה ופאניקה כלכלית קרו במהלך 150 השנים האחרונות. למשל, כאשר שוק המניות צנח, הממשלה קרסה ואנשים התרוצצו אחוזי תזזית.
בעבר, בתקופת משבר כזו בארצות הברית, התאספו הפילנתרופ ג’ פ’ מורגן וכמה מחבריו המיליונרים כדי לדון כיצד לעשות סדר במצב הפיננסי. מורגן כתב צ’ק של חמישה מיליון דולרים, סכום שבשנת 1907 היה אגדי, כדי לחלץ את הממשל מן המשבר ולייצב את השוק. כששאלו אותו העיתונאים:
“מר מורגן, כיצד יגיב השוק עכשיו?”
הוא ענה להם:
“לאחר שהקדשתי לכך מחשבה מרובה, הגעתי למסקנה ודאית שהשוק יהיה במצב תנודתי כל הזמן”.
חשוב להבין זאת, משום שההון תמיד יהיה במצב תנודתי. זהו טבע הכלכלה החופשית – לעבור משגשוג רב ומגדילה למצב של האטה ומיתון, וחוזר חלילה. תנודה מתמדת. השוק יתנודד וכך גם ההון הפרטי שלנו. כדאי להביא זאת בחשבון.
פעם, העברתי סמינר עם כלכלן בכיר שהיה פופולרי מאוד. שאלתי אותו:
“איך כלכלן יכול להצליח בגדול כמוך בתחום הזה? הרי זה נושא ‘יבש’”.
“הו, זה קל מאוד”, הוא ענה לי. “מה שלא יקרה, אני תמיד חוזה צמיחה. תמיד! כיוון ש־80% מההיסטוריה הכלכלית של העולם הייתה צמיחה, אני חוזה צמיחה, וברוב המקרים כך יהיה! גם אם הכלכלה שוקעת, עדיין צריך לחזות צמיחה, בסופו של דבר הצמיחה בוא תבוא, וכולם יגידו: ‘האדם הזה גאון!’ זה סוד ההצלחה שלי”.
כך גם בחיים הפרטיים שלנו. תמיד נצפה לצמיחה, מפני שבשוק דינמי, כשאנשים רוצים כל הזמן לפרוץ קדימה, לשפר את החיים שלהם ולרכוש דברים נוספים, הם יילחמו ויצמחו!
כמו שהחורף מפנה את מקומו לאביב ולקיץ, כך גם אנו עוברים כעת חורף פיננסי, שיהפוך לקיץ בסופו של דבר. המשימה שלנו היא שכאשר זה אכן יקרה, להיות מוכנים לקצור את שפע היבול. לפי ההיסטוריה של תקופות מיתון ב־150 שנה האחרונות, מיתון אורך 16-6 חודשים. השוק בוחן מחדש את המחירים של המניות ושל הנדל”ן כמו בחנות כשהיא במכירת חיסול. במכירת חיסול, המחירים יורדים למינימום כדי להיפטר מהסחורה הישנה, ולאט לאט הם חוזרים לרמה הגיונית יותר.
אז הנה עיקרון יחסי, הנקרא עיקרון 15/1.
מניה נסחרת בערך 15/1, כלומר: אם תחשבו את הממוצע של שוק המניות, תראו שמניה נסחרת פי 15 משוויה האמיתי, פי 15 ממה שהיא מרוויחה בפועל. דבר זה נקרא יחס השווי הרווחי. לכן, ברגע שמניה עולה פי 20, 30, 50 – ובתקופת הדוֹט־קוֹם היו מניות שעלו פי 400 משוויין האמיתי – או אז אנו יכולים לדעת בוודאות שתכף יבוא תיקון!
מים תמיד יחפשו להתייצב בגובה שלהם. אם ניקח מְכָל מים וננענע אותו, בתוך שניות אחדות מרגע שנניח אותו על הקרקע יתייצבו המים בגובה האמיתי שלהם. כך גם אם ניקח את השוק וננענע אותו, בסופו של דבר הוא יתייצב ברמה האמיתית שלו. זה לא ישתנה לעולם!
אני עוסק בהשקעות נדל”ן באנגליה, שם הכלל אומר שבית שווה פי 15 מהשכירות השנתית שלו. למשל, אני יכול להשכיר בית ב־1,000£ לחודש, וזה אומר שהוא נותן £12,000 לשנה.
£180,000 = 12,000 X 15.
לפי זה, המחיר הריאלי של הבית הזה הוא 180,000£, כאשר השוק יציב ברמה האמיתית שלו. כשמחירי הבתים עוברים את רמת פי 15 מהשכירות השנתית שלהם, זה אומר שהם מחוץ למסלול, ובעוד זמן קצר המחיר יהיה חייב להתייצב לפי הכלל הזה. נזכור זאת!
משבר משכנתאות הסאב־פריים שהתרחש בארצות הברית בשנת 2008 הוצת על ידי רגולציות ממשלתיות. הוא איננו כֶּשֶׁל של השוק החופשי, אלא תוצאה ישירה של התערבות חיצונית בפעילות השוטפת של השוק החופשי. הממשל בראשותו של ג’ימי קרטר אילץ את הבנקים לתת לאנשים מה שנקרא “הלוואות נינג’ה” – הלוואות הניתנות לאנשים שאין להם הכנסה, אין ברשותם נכסים, אינם מועסקים בעבודה כלשהי ואין להם דירוג אשראי. הרעיון במתן הלוואות כאלו היה לפזר את העושר, כדי שלכל אדם תהיה הזדמנות לבית משלו, גם אם אין ברשותו מספיק כספים לשם כך או עבודה או דירוג אשראי. באותם ימים, הבנקים נתנו לאנשים שביקשו משכנתה לבית להציג את בולי הרווחה שלהם ממשרד הסעד בתור הכנסה! המשכנתה ניתנה להם ללא צורך בתשלום ראשוני של הון עצמי כלל.
אם ההחלטה היא לתת הלוואות לאנשים בלי הכנסה, למה לא לתת הלוואות לאנשים נוספים, שיש להם הכנסה? ואכן, הממשלה אילצה את הבנקים לתת את ההלוואות הללו לכל דורש, וכל זאת תחת איומי קנסות ורגולציות. הבנקים מצידם הסתמכו על פילנתרופים, שבמקרה הכי גרוע יקנו את ההלוואות ואת המשכנתאות הללו.
לאחר מכן, אנשים אמרו לעצמם: “אם אקח משכנתה או חבילת משכנתות הנקראת ‘קשרי ביטחון’, אני לא מסתכן בכלל, כיוון שהממשלה מגבה את המשכנתות הללו, ואני אשתמש בכסף הזה ואקבל עליו תשואה גבוהה יותר”.
ואז המצב נהיה מטורף, השתוללות אמיתית. אנשים חישבו שלא כדאי להם להשקיע בעסק שיש בו סיכונים, עליות ומורדות. עדיף להשקיע בחבילה של ההלוואות הללו, ודרכן להרוויח הכנסה יציבה על ידי מתן הלוואות לאנשים פרטיים בריבית שתהיה גבוהה בשלושה עד שמונה אחוזים ממה שהם שילמו על ההלוואה, ועל זה הם הוסיפו תשלומים כאלו ואחרים.
התוצאה הייתה איבוד שליטה מוחלט. אנשים מכל העולם הסתערו על מיליוני וביליוני הדולרים של ההלוואות הללו, והתחילו למנף אותם. ל”אחים ליהמן” היה מינוף פי 40 מהשווי שלהם, והם פשטו את הרגל. על כל דולר שהיה להם בפועל, היו להם 40 דולרים בחוץ בהלוואות. כשהשווי שלהם התחיל לרדת המינוף הגבוה הזה קרס, ומפעל בן 138 שנים ירד לטמיון בתוך שבועות ספורים בלבד.
המשבר שנוצר הוא תוצאה של המצב המתואר.
במבט לאחור (על מבט לאחור טוענים שזו תמיד ראייה 6/6) כולם אומרים: אסור היה לעשות את זה, זה טירוף! פיטר דוקר אמר שקודם יש נסיקת שוק, אחר כך קריסת השוק ואז מתחיל ציד המכשפות. ואכן כך היה – שלב של ציד המכשפות הוא השלב שבו כולם מחפשים את מי להאשים: מי התחיל את זה? את מי להוקיע? את מי יגררו במכות מהמשרד?
כל זה איננו קשור אלינו. אחד מהעקרונות החשובים להצלחה הוא: לעולם אין לכעוס ולהתעצבן על משהו שאי־אפשר לעשות לגביו דבר. יש להישאר ממוקדים במה שכן מסוגלים לשנות!
עיקרון זה נכון לימינו, לגבי המשבר הכלכלי שנוצר בעקבות המגפה הארורה הזו, הקורונה.
שלוש המילים הכי משמעותיות בהיסטוריה האנושית, שנכונות בכל מצב הן: גם זה יעבור! בואו נזכור שגם זה יעבור, ולא נתרגש יותר מדי.
קן פישר הוא ביליונר מומחה להשקעות, שיש לו יותר מ־45 ביליון דולרים בחברת ההשקעות שלו. כשנשאל פעם:
“איך אתה מרוויח כסף בשוק המניות?”
תשובתו הייתה פשוטה:
“קונים כשהמניה נמוכה, ומוכרים כשהיא גבוהה”.
אולם מה רוב האנשים עושים? הם קונים כשהמניות גבוהות ויקרות, ואז בורחים ונפטרים מהמניות בפאניקה כשהן נמוכות מאוד או מתרסקות. בואו לא ניתן לזה לקרות לנו.
הדבר נכון גם לגבי נדל”ן. חשוב מאוד לשים לב לכך במיוחד במצבי משבר, כשיש בתים רבים כל כך שהבנקים מוכרים. זה כמו בקנייה של מניה – כשקונים בית, לא קונים רק את הבית אלא גם את השכונה שהבית נמצא בה. בואו נהיה מחושבים, גם אם המחיר של הבית נמוך מאוד. אנו חייבים להכין שיעורי בית – נערוך מחקר על הבית ונוודא שאנו יכולים להשכיר אותו במחיר שנתי שהוא חלקי 15 מסכום הקנייה! חישוב זה נכון אם הנכס נמצא באנגליה או בארצות הברית, כי בישראל זה בערך פי 2½, משום שהמחירים גבוהים מאוד מאוד ביחס לשווי הסביר שלהם (ישראל זו תופעה מיוחדת, בכל זאת מדובר בארץ הקודש). לכן, התשואות השוטפות נמוכות ביותר, הן בערך 3-2 אחוזים, בעוד שבאנגליה או בארצות הברית (ואולי גם במקומות אחרים בעולם) התשואות מגיעות ל־7-6 אחוזים. כלומר, אם נחשב לעצמנו את שווי הבית על פי הנוסחה הנ”ל ולא נקבל את אותה תוצאה, לא חשוב עד כמה ירד מחירו של הנכס, השקעה זו איננה טובה!
זה רק כסף
כשרוצים לפתור משבר פיננסי, הדבר הראשון שיש לעשות הוא להישאר רגועים!
אנשים מתעצבנים ומתרגשים מאוד כשזה מגיע לכספם, ובמיוחד כשהם מפסידים כסף. הם נכנסים בשל כך לבעיות רציניות, גופניות ואף נפשיות. חבר טוב לימד אותי לפני שנים רבות:
“כל פעם שתתחיל לאבד עשתונות בגלל כסף, אמור לעצמך: זה רק כסף! אך ורק כסף! גם זה יעבור.”
נישאר רגועים. שלוש המחשבות האלו, המנטרות הללו, יתנו לנו יכולת לחשוב בצורה בהירה ולהגיע להחלטות הנכונות במצבנו.
דבר נוסף המאפיין אנשים עשירים הוא שהם חושבים לטווח ארוך. הם לא חושבים בפאניקה: O.M.G! אני מפסיד את כל הכסף הזה! אני טובע בכל הבעיות הרציניות האלו! בואו נזכור שעדיין נהיה בסביבה עוד 10, 20, 50 שנה, אז בואו נישאר רגועים ונחשוב לטווח הארוך, גם זה יעבור. הכלכלה תתייצב, הרווחיוּת עוד תגיע, ודברים טובים עוד יקרו.
מה עלינו לעשות כאשר אנו במשבר?
השלב הראשון הוא לכתוב את העובדות המציאותיות, האמיתיות. לא תחזיות שחורות, לא הנחות בלתי מבוססות, לא פחדים. גם לא תקוות ודמיונות, אלא עובדות מוצקות. עלינו לשאול שאלות ולא להגיב בהגזמה. עלינו לברר מה באמת קורה!
בואו נזכור שרוב המידע המדווח או המידע שמסופר לנו מבולבל ומוגזם, ואינו כולל את העובדות במלואן, בשלמותן. לכן, עלינו להישאר רגועים ולשאול את עצמנו: מאיפה המידע הזה מגיע? איך נוכל לבדוק אותו? עם מי אנחנו יכולים להתייעץ ולאמת בעזרתו את המידע?
השלב השני הוא לנתח את המצב הנוכחי המדויק שלנו. אם אנחנו רוצים להישאר יציבים היום ועשירים מחר, עלינו להתחיל לשאול את עצמנו שאלות: כמה יש לנו היום?
ניקח דף ועט ונחשב במדויק:
א. אם נצטרך למכור את כל רכושנו היום ולעבור למקום אחר, כמה כסף יהיה בידינו?
ב. כמה אנחנו מרוויחים? כמה רווח נשאר בידינו אחרי תשלום המיסים וההוצאות? עלינו לכתוב את ההוצאות החודשיות שלנו – כמה עולה לנו לחיות?
ג. כמה אנחנו חייבים?
זה חשוב מאוד! אנשים רבים לא רוצים לשאול את השאלות הללו. הם לא רוצים להעריך את מצבם הכספי, מתקשים להתייחס לנושא ולעמוד מול עובדות שיכריחו אותם לדעת כמה כסף הם חייבים. הישראלי הממוצע משלם 20% מהכנסתו על תשלומים שהוא התחייב אליהם בעבר, ועל כך נוספים תשלומי ריבית, תשלומי מינימום ועוד.
ברגע שנעשה זאת, נגלה עובדות על המציאות האמיתית שלנו ונלמד על עצמנו. הסטטיסטיקות מראות שהישראלי הממוצע חי מ־110% מההכנסה שלו! לכן, ברור מדוע אנשים חיים על אשראי, על הלוואות ועל הלוואות מוצמדות משכנתה ועוד.
“חוק שטיין” הוא חוק כלכלי האומר: מה שהמציאות לא מאפשרת את המשך קיומו, לא ימשיך להתקיים. מה שלא יכול להימשך אכן לא יימשך.
איננו יכולים לחיות מעבר להכנסות שלנו לעולם, בנקודת זמן מסוימת זה לא יוכל להימשך! יהיה זמן שבו הכול יגיע לנקודת עצירה, וככל שהזמן עד נקודת העצירה יתרחק, המצב הפיננסי שלנו ילך ויחמיר. זה מה שאנו רואים במצב הפיננסי של העולם כיום.
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לקצץ ולצמצם בהוצאות, ולחסוך כסף?
הכלכלן דייויד בוב הסביר על “גורם הלאטה”:
“אם רק תפסיקו ללכת מדי יום עבודה ל’אילנס’ לקנות קפה לאטה שעולה 15 ₪, שהם 75 ₪ לשבוע, ולאנשים שקונים קפה פעמיים ביום זה מצטבר ל־150 ₪ בשבוע – תגיעו לחיסכון של 600 ₪ בחודש!”
אם כך, עלינו להתחיל לחשב היכן אנו יכולים להצטמצם, מפני שבכסף הזה עדיף שנתחיל לצמצם את אותן הלוואות ואשראי שאנחנו משלמים עליהם ריביות של 21-15 אחוזים. אז נגלה שהחיים שלנו מתחילים להשתנות לטובה, כמו ספינה ענקית בים שעושה שינוי כיוון.
“כל צעד חיובי שתיקח, גם במצב הכי גרוע, תתחיל בו עכשיו!” (ג’ק וולטש, מי שהיה מנכ”ל “ג’נרל אלקטריק”)
נעשה שינוי בטרם נהפוך לחייבים! הצפי שלנו לעתיד צריך להיות: מה אם המצב יחמיר מחר? מה אם יפסיקו לנו את האשראי? מה אם תעריפי האשראי שלנו יעלו ל־28%? מה אם נאבד את מקום העבודה שלנו? מה נעשה כדי לשרוד? בני האדם תמיד ימצאו דרך לשרוד, אז בואו נחשוב מה נעשה אם חלילה הרע מכול יקרה, ונתחיל לעשות זאת עכשיו! בואו נתכונן לזה כבר מעכשיו.
אנשים רבים מתעלמים ממצבם ומתכחשים לו. בואו לא נהיה כמותם.
בואו נכתוב לעצמנו תוכנית פיננסית, כדי לשלוט במצב הפיננסי שלנו. חשוב ביותר שנגיע למצב מאוזן, אל לנו לדחות את המטלה החשובה והדחופה הזו! אל לנו להתעלם ממנה ובמקום זאת לצפות בטלוויזיה. נתכנן תוכנית פיננסית כדי שמצבנו הכספי יהיה בשליטתנו. נקבל החלטה חשובה ביותר – לצאת ממצב של חובות ולא לשוב למצב הזה עוד לעולם!
הייתי במצב כזה, ואני יודע שחובות זה מצב מלחיץ מאוד להיות נתון בו. אז נחליט החלטה אמיצה לצאת מהחובות! לא נגיד: אני אשתדל, אני אנסה, הלוואי ויכולתי. לא! נקבל על עצמנו לעשות זאת, נתחיל להיות מעשיים ואז נבנה תוכנית ונעבוד לפי התוכנית הזו. נעשה תוכנית להיות עצמאים פיננסית בשנים הבאות. נזכור: שום דבר אינו טוב כמו שזה נשמע, ושום דבר אינו גרוע כמו שזה נשמע.
אנחנו חיים בעידן השפע
הנה בשורה הטובה: 50% מהעושר בישראל נוצרו ב־25 השנים האחרונות.
נטייל ברחבי הארץ ונראה את כל המלונות היפים, את הכבישים הרחבים והמושקעים, את מגרשי הכדורגל והכדורסל הענקיים – כל אלו נבנו ב־25 השנים האחרונות. זו התקופה הכי משגשגת בהיסטוריה האנושית.
עכשיו אנחנו עוברים תקופת “גיהוק”, ובסופו של דבר נעבור גם אותה. למרות תקופת ההאטה שאנו מצויים בה, הכלכלה ממשיכה להתרחב ב־90% מתחומיה. תעשיות כמו “אפל”, “מיקרוסופט” ואחרות מדווחות גם עכשיו על רווחים. ההכנסה הממוצעת בישראל למשק בית לשנה היא כ־300,000 ₪ – זהו נתון בין הגבוהים ביותר מסוגו בעולם כולו, והוא ממשיך לעלות.
לפי ה־ OACDFבפריז, שהוא הארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי כלל עולמי, ישראל היא אחת המדינות היזמיות ביותר בעולם כולו. שיעור היזמות בישראל גבוה ביחס לעולם, וישראל מדורגת בנושא זה במקום החמישי מבין 24 המדינות המפותחות. משנת 2010 יש עלייה משמעותית בשיעורי היזמות בישראל, וב־2017 דיווחו 30% מהאוכלוסייה הבוגרת כי בכוונתם להקים עסק בתוך שלוש שנים. עשרות אלפי עסקים חדשים מוקמים מדי שנה, וההערכה היא שיש כ־540,000 עסקים בישראל, שזה בערך עסק לכל 16 אנשים! יש מהם עסקים קטנים ויש גדולים. יש אנשים שלהם יותר מעסק אחד בלבד. כאשר בודקים את התרומה של העסקים הקטנים והבינוניים לתעסוקה במשק, עולה שרוב מקומות העבודה החדשים במגזר העסקי הם בעסקים קטנים ובינוניים. עסקים אלו תרמו יותר מ־60% ממקומות העבודה החדשים בשנים האחרונות. בשנת 2016, לדוגמה, עסקים קטנים ובינוניים הוסיפו למשק כ־60,000 משרות חדשות נטו (תוספת משרות לאחר קיזוז משרות שנעלמו). כ־14% מהעסקים דיווחו שיש להם חנות אינטרנטית. שיעור זה הוא גידול משמעותי לעומת שנת 2016, אז דיווחו רק 4% מהעסקים על חנות אינטרנטית. שיעור החנויות המקוונות גבוה יותר בעסקים בינוניים, כ־20%, לעומת שאר העסקים שבהם שיעור זה הוא כ־14%. ברור שיש בישראל יותר עסקים מאשר בכל מקום אחר בעולם, וגם קל יותר לפתוח בה עסק. עסקים הם המקור העיקרי לעושר. יותר אנשים עושים יותר כסף ביותר דרכים מאשר אי פעם. בשנים הקרובות יהיו יותר אנשים שייעשו עצמאים כלכלית ומיליונרים בכוח עצמם מאשר ב־200 השנים האחרונות! התפקיד שלנו הוא להיות אחד מהם!
זה עניין של תדמית
עד עכשיו, נסקרו כמה מהעקרונות הפיננסיים החשובים ביותר.
בעבר, כיוון שהגעתי ממשפחה פשוטה של שכירים, לא ידעתי מאומה מכל זה. במשך כל חיי נאבקה משפחתי כדי להשיג כסף. המנטרה, השיר החביב והמועדף אצלנו בבית היה:
“אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו”.
זה היה ההמנון הלאומי המשפחתי שלנו. בשנות ה-20 המוקדמות שלי התחלתי לתהות: מדוע יש אנשים שמצליחים יותר מאחרים? איך ייתכן שיש אנשים הנהנים מכל מתנות החיים, ולעומתם אנשים שמתאמצים כל כך וסובלים? מישהו אמר לי פעם, ש־20% מהאנשים עושים 80% מהכסף. רציתי להבין מה עושים ה־20% האלו שיתר ה־80% אינם עושים. התחלתי לברר למה יש אנשים שעושים כל כך הרבה כסף ואחרים לא. הרי כולם מתחילים מאותה נקודת זינוק – אותה רמת אינטליגנציה פחות או יותר, אותן הזדמנויות ואותן יכולות – אך יש אנשים שמזנקים קדימה בצורה מטאורית, בעוד אחרים מדשדשים מאחור. מה הסיבה לכך? המסקנה שהגעתי אליה היא שזה לא עניין של כישרון, יכולת, אינטליגנציה או רקע. זה קשור לדברים שהם עושים ולדברים שהם יודעים.
פריצת הדרך הגדולה ביותר עבורי היה גילוי “התדמית האישית”.
התדמית האישית אומרת שאנחנו תמיד פועלים בחוץ על בסיס מה שאנחנו חושבים על עצמנו בפנים. גם כיום אני עדיין נדהם מהעוצמה של המושג הזה! זהו יחס של אחד לאחד: כפי שאנו רואים את עצמנו בתוכנו, כך אנו פועלים למעשה!
ברגע שאנחנו משנים את המושגים האישיים שלנו על עצמנו, משנים את התדמית האישית, את הזהות האישית שלנו כפי שאנו רואים אותה, הפעולות והמעשים החיצוניים שלנו משתנים גם הם.
WOW!
“תמיד ידעתי שאני הולך להיות עשיר, לא פקפקתי בזאת אף לשנייה, גם כשהייתי מרושש” (וורן באפט, אחד האנשים העשירים ביותר בעולם)
המצב שלנו כרגע לא אומר דבר על מה שאפשרי ופתוח עבורנו. אל לנו לתת למצב מרושש זמנית לגרום לנו לחשוב שמפה אי־אפשר להגיע להצלחה גדולה. עלינו ללכת תמיד בהרגשה כי אנו עשירים ומצליחים, כי הכול פתוח בפנינו, ללכת בביטחון לפגישות כאילו עומד מאחורינו חשבון של בנק שווייצרי. אנשים ירגישו את אותות החולשה שלנו אם לא נתנהג כך, ולא ירצו לתת לנו סיכוי ולא יכניסו אותנו לעסקים. לעומת זאת, אם ירגישו שאנחנו בטוחים, אף שידוע להם שכרגע אין לנו דבר, הם עדיין ילכו איתנו הודות לביטחון שלנו. אם אנחנו מהססים, הם לא יהססו לומר לנו “לא”.
““Age is an issue of mind over matter. If you don’t mind, it doesn’t matter (מארק טוויין, סופר אמריקני)
במשחק מילים זה, מארק טוויין אומר לנו שלגיל אין חשיבות כל עוד אנו לא מייחסים לו חשיבות. זאת אומרת שרוח צעירה יכולה לשהות בגוף מבוגר, וכל המגבלות שאנו מייחסים לגיל הן בראשינו בלבד. העצה הזו נוגעת לא רק לגיל אלא לביטחון עצמי בכלל. כשאנו מאמינים שקיימת אצלנו בעיה, אנו משדרים זאת לסביבה ובכך מנציחים את הבעיה במו ידינו. אנשים יכולים לחוש בחוסר ביטחון של אדם אחר ולהתייחס אליו בדיוק כפי שהוא חושב על עצמו. לכן, ברגע שנבצע שינוי תפיסתי לגבי עצמנו, לאט לאט נראה איך גם הסביבה שלנו משנה את היחס כלפינו.
להלן כמה משימות לביצוע:
נדמיין את עצמנו כבעלי אמצעים. כסף זאת לא הבעיה שלנו יותר. איך נתנהג? איך נתלבש? מה נעשה ועם מי? איפה נסתובב?
נכתוב את כל מה שדמיינו ונחליט שזה אפשרי עבורנו, זה מגיע לנו.
נתחיל לראות מה מתוך מה שכתבנו אנו כבר יכולים לעשות ונעשה זאת, למשל: לבוש, צורת ביטוי, התנהגות, ואנשים שאנחנו רוצים להיות בקשר עימם.
בכל הזדמנות נשחק אותה כאילו אנחנו כבר שם, לבד או עם חברים.
כל הזמן נשאל את עצמנו: לוּ היינו בעלי אמצעים, האם היינו עושים את מה שאנו עושים כרגע? האם היינו פועלים כמו שאנו פועלים כעת? האם היינו כמו שאנו רוצים להיות? אם התשובה היא לא, עלינו לשנות זאת מייד.
אנחנו הופכים להיות מה שאנו חושבים רוב הזמן.
על מה מיליונרים בכוח עצמם חושבים? טום סטנלי, מחבר רב המכר “The millionaire next door”, ראיין במשך 25 שנים אלפי אנשים שנהיו מיליונרים בכוחות עצמם, לצורך כתיבת הספר. אחת השאלות ששאל הייתה:
“על מה אתם חושבים רוב הזמן?”
מתברר שלרוב המיליונרים בכוח עצמם יש איכויות חשיבה משותפות.
מה מגיע קודם, התרנגולת או הביצה? התשובה ברורה:
קודם אנחנו חושבים, אחר כך אנחנו פועלים! כשאנו משנים את צורת החשיבה שלנו, אנו גם משנים את כיוון החיים שלנו!
אם כך, איך מיליונרים בכוח עצמם חושבים?
תכונה מס’ 1: הם חושבים לטווח ארוך. הם משקיעים מאמצים והַקְרָבָה בהווה, כלומר: הם משלמים את החשבונות שלהם, פורעים את החובות וחיים במסגרת ההכנסה שלהם. הם מקריבים את ההקרבה הזו כדי להשיג עצמאות כלכלית בעתיד, בתוך 20-10 שנה.
75 שנות מחקר בנושא זה מצביעות על העובדה שאנשים מצליחים חושבים לטווח הארוך. הם מחליטים החלטות בהווה כדי לשריין לעצמם עתיד ארוך טווח. אנשים שאינם מצליחים רוצים ליהנות ומהחיים כאן ועכשיו, עד ש”אבא לוקח להם את הצעצוע שלהם” – הם רוצים לצאת, לבלות, ליהנות ולבזבז הכול, רוצים להיראות טוב וכדומה. אבל הם אינם אנשים מצליחים כלל!
תכונה מס’ 2: חסכנות, חסכנות, חסכנות! הם חוסכים את הרווחים בשנות הרווח הראשונות שלהם, כדי שיוכלו להשיג עצמאות פיננסית מוקדם ככל האפשר. כלומר, רוב הזמן הם חושבים איך להשיג עצמאות פיננסית. הם חושבים: אקנה רכב יד שנייה, רהיטים יד שנייה, בית קטן יותר, כל מה שאפשר לעשות כדי לחסוך כסף!
בראיין טרייסי, מנטור אמריקני שמוביל ארגונים ואנשים פרטיים להצלחות בתחום המכירות והעסקים, סיפר שהוא הועסק אצל אדם שהתחיל מאפס, וכשאותו אדם מת, השווי הנקי שלו היה 800 מיליון דולרים – כמעט מיליארדר. העבודה אצלו הייתה עבור טרייסי חוויה מיוחדת. הוא היה אחראי להקמת אגף מסוים בעסק שלו. יום אחד, כשדיווח לו על פעולותיו, הוא סיפר למעסיק שלו שהצליח לחסוך לו 15 סנט בקנייה של חלק מסוים.
“השתמשנו בהמוני חלקים כאלו”, אמר טרייסי, “אז יש משמעות ל־15 סנט חיסכון לכל חלק כזה”.
הבוס שלו התביית על הדיווח הספציפי הזה כמו קרן לייזר, ואמר לטרייסי:
“טוב מאוד, כל הכבוד לך! כמה אלפי חלקים כאלו בחיסכון של 15 סנט זה רווח נוסף וישיר לקופה!”
אדם זה היה שווה אז 800 מיליון דולרים! היו לו 200 מפעלים ומטוס פרטי שעמד לרשותו, ושהשתמש בו פעמיים בחודש. למרות זאת, הגישה שלו הייתה שחיסכון של 15 סנטים לחלק הוא דבר משמעותי ביותר. טרייסי סיפר שהוא לא ישכח את שביעות הרצון שהייתה למעסיקו ממנו, כמו אבא שמרוצה מבנו על שמצא דרך לחסוך כך. באותו זמן הוא הבין: זו הסיבה שהאדם הזה עשיר, כי הוא מחושב כל כך בהוצאות קטנות. הוא באמת מכבד את כספו בכך שהוא מעריך כל חיסכון, אפילו הקטן ביותר.
כסף מגיע למקום שבו הוא רצוי, כסף נשאר היכן שמעריכים אותו!
מיליונרים בכוח עצמם מפתחים לעצמם הרגל חיסכון והם נהנים מתהליך האגירה, השמירה והחיסכון של כסף, במקום לזרוק סתם, לבזבז ולהוציא כספים שלא לצורך. זוהי דרך חשיבה קריטית לשינוי הזהות האישית שלנו ובנייתה מחדש. מעכשיו בואו ניצור דפוס חשיבה חדש, ונאמר לעצמנו:
“איזה כיף לחסוך כסף!” “איזה כיף להיות ללא חובות!” “איזה כיף שיש לי כסף בבנק!”
אם נתמיד באמירה הזו, ניצור בתוכנו שדה אנרגיה שלילי לגבי חובות והוצאות. כשנעמוד בפני הוצאה בלתי נחוצה, נגיד מייד: לא! המטרה הרצויה לי היא עצמאות כלכלית. אם אבזבז את כספי על הדבר הזה, זה רק ירחיק אותי מעצמאות כלכלית. כשנתחיל לחשוב כך, נתחיל לחשוב כמו העשירים הגדולים ביותר בחברה שלנו כיום, מיליונרים בכוחות עצמם.
המדד להצלחתנו הוא רמת ההישרדות שלנו, כלומר: כמה זמן נוכל לשרוד ברמת החיים הנוכחית שלנו, אם לא נעבוד יותר לעולם. בואו ניזכר בכך שעלינו לחשב את התקציב החודשי שלנו. המטרה שלנו היא שמצב ההישרדות שלנו יהיה 20 שנה.
כנראה לא נרצה להפסיק לעבוד, אבל נרצה את האפשרות הזו. מומחים אומרים שכדי שתהיה כזו אפשרות, אנחנו צריכים לשים בצד סכום כסף שיספיק ל־20 שנים של הוצאות. אנחנו מחשבים כמה כסף נחוץ לנו בחודש כדי לחיות, ומכפילים את הנתון הזה פי 240 (240 זה 20 שנה כפול 12 חודשים בשנה). לדוגמה: אם אנחנו זקוקים ל־15,000 ₪ בחודש כדי לחיות בנוחות בלי לעבוד, נכפיל את זה פי 12 ונקבל 180,000 ₪ בשנה. ערך זה כפול 20 נותן לנו 3.6 מיליון שקלים חדשים. זה נהיה המספר שלנו! וזו נהיית המטרה שלנו למשך כל החיים הפיננסיים שלנו. בכל פעם שנשקול הוצאה, נשאל את עצמנו: האם ההוצאה הזו מקרבת אותי למטרה שלי או מרחיקה אותי ממנה? כשנתמיד בצורת החשיבה הזו, נחשוב כמו האנשים המצליחים ביותר בחברה האנושית כיום. תמיד עלינו לשאול את עצמנו: האם יש לי מספיק כסף כדי לשרוד 20 שנה?
רוב האנשים חיים מעבר ליכולת שלהם, “מתחת למים”. זה בסדר לעת עתה, זו נקודת ההתחלה שלהם. בואו נראה כיצד עולים אל “מעל פני המים”.
אבל לפני כן, כדאי להתייחס להבדל בין חסכנות לקמצנות. חשוב להבהיר שחסכנות אינה קמצנות! חסכנות היא הפעלת שיקול דעת בנושא ההוצאות שלנו, רק כדי שיהיה בלם בטרם נבצע רכישה מיותרת, בעיקר משום שפעמים רבות אנחנו קונים באופן רגשי ולא הגיוני. אנו יכולים להתלהב ממשהו, לרכוש אותו, ולאחר שההתלהבות מצטננת, וזה קורה תמיד, אנחנו מגלים שיכולנו בהחלט להסתדר בלי ההוצאה הזו. קמצנות, לעומת זאת, היא מחלה. זוהי מידה רעה, מצב שלאדם קשה להוציא אגורה, לעיתים גם על עצמו. יש אנשים שחיים כמו מסכנים בגלל התכונה הזו, אף שיש להם מיליונים בבנק. לרוב, הקמצנות משפיעה על היכולת לתת למישהו אחר, לפעמים רק כלפי זרים ולפעמים בתוך המשפחה – בעל קמצן שעל עצמו מפזר כספים אבל לא על אשתו וילדיו זה דבר נוראי. הקמצנים פוגעים בעצמם בהתנהגותם זו – הם מנודים חברתית, הם סובלים מתחושת רדיפה, כאילו כולם רק רוצים מהם כסף, וקשה להם ליהנות ממשהו. מבחינה רוחנית הם חוסמים את השפע בצורת ההתנהגות שלהם. הדרך הנכונה עבורנו היא להיות חסכנים ומחושבים, ועם זאת להיות נדיבים בצדקה (מעשׂר), ואם יש יום הולדת או יום נישואין אנחנו נקנה מתנה לבן הזוג. זו יכולה להיות מתנה לא יקרה, הרעיון הוא במחשבה ובנתינה. אם אוספים כסף במשרד לצורך קנייה משותפת של מתנה לקולגה אז בהחלט נשתתף, אם הבקשה סבירה, כמובן. אם יוצאים לחופשה, מגדירים תקציב להוצאה ומוציאים אותו בכיף, ואז אפשר באמת ליהנות.
