פתח דבר
מה גורם לאדם לקום בוקר אחד ולהחליט שהוא מעלה על הכתב את זיכרונותיו הכמוסים ביותר? האם זהו הדחף להוציא לאור את האני האמיתי שלו, להניח לתחפושות ולמסכות שאימץ לעצמו במהלך השנים, אלה שסייעו לו לבנות תדמית העונה על צרכיו ומתאימה לסרט חייו שביים עבור עצמו כשהוא בתפקיד הראשי? אולי אלה דווקא התובנות שהנחו אותו לכתוב את זיכרונותיו?
אולי זה הרצון לנפץ את תבנית חייו כפי שהכיר עד כה ולצאת לחופשי מהשבי שבו היה כלוא עד עתה, להתעורר, לחייך ולהשלים, ואז לפתוח חלון אל העולם מבלי לחשוש מה יגידו?
כנראה כל הסיבות כולן הביאו אותי להחלטה לכתוב את הספר הזה.
אך לצד כל אלה יש סיבה נוספת לצורך שהתעורר בי לכתוב את האוטוביוגרפיה שלי, את סיפור חיי ואת התובנות הנלוות אליו. רק אני, כן, רק אני יודע את האמת העירומה, רק אני יכול לספר ממקור ראשון בפשטות ובבהירות, ללא התנשאות או התחנפות כי אין בהן צורך, את הדברים כפי שקרו באשר אליי: מפגשים עם אנשים כמייק בראנט, מייקל ג'קסון, שארל אזנבור, עפרה חזה, דודו טופז, אהוד מנור, עוזי חיטמן, חנוך לוין ואחרים, אירועים כגון האירוויזיון ומלחמות ישראל שבהם התרוצצתי בין טנק לטנק כדי לשיר. לא הייתי רוצה לחשוב שמישהו, יום בהיר אחד, יעמוד בחוצות העיר ויספר את הסיפור שלי על פי ראות עיניו, יעמיק בהיסטוריה הפרטית והציבורית שלי, הקריירה וחיי הפרטיים, ויאמר כך ואחרת.
כן, גם בגלל זה החלטתי לפתוח לפניכם צוהר אל מחשבות, לבטים, חלומות, מפגשים, אירועים, אנשים, עליות וירידות, המיסטיקה שליוותה את חיי משחר ילדותי ועד היום, אהבותיי, תסכוליי, כמיהותיי לעומת המפגש עם המציאות, התקשורת על אלף פניה הנושאת על כפיים ביום אחד ומטאטאת לביבים ביום אחר. אני רוצה לספר לכם בעצמי את הכול. רגעים שמחים, עצובים, לעיתים מטלטלים וכואבים ולפעמים מלאי שמחה וסיפוק, לשתף אתכם בהישגים ובכישלונות, האישיים והמקצועיים, לטפס איתכם יחד אל פסגת הר ההצלחות שעליו עמדתי, לחבר חוטים הסמויים מן העין בין מרוקו ארץ הולדתי לישראל ארץ אהבתי האחת ואין אחרת שאליה עליתי ללא ידיעת הוריי, לגלוש במדרונות אל הקשיים שמזמנים החיים, לצד האתגרים שדורשים התמודדות, לחוות איתכם שבילים מחודשים של אהבת הארץ והאדם דרך עיניי, אהבת המוזיקה והשירה, ולחבק את המצוי והקיים, איתכם, כי הייתם שם תמיד ואני הייתי איתכם.
רבים האנשים השזורים בספר זה שאינם עימנו עוד. כבוד גדול היה עבורי לקחת חלק במורשת חייהם, זיכרונם לברכה.
כמו כן, אבקש סליחה מכל מי שאולי פגעתי בו, לא הייתה לי כוונה כזו מעולם. האירועים התרחשו בתקופות שונות שבהן נורמות ההתנהגות היו לפעמים אחרות מתקופתנו, ואם משתמעות לשון הרע או הוצאת דיבה, אין לי כוונה כזו ולא תהיה לי כוונה כזו בשום מקרה ובאף מצב.
החיים הם סל גדוש של דעות קדומות, ציפיות, שאיפות, סביבה שיכולה להיות עוינת או מחבקת, אירועים ומפגשים שיכולים לבנות או להרוס. החיים הם אוקטבה המונה שמונה תווים שלעיתים משחקים בהרמוניה אלה עם אלה ולעיתים לא, ואני רוצה לשתף אתכם בלחן המתנגן בתוכי.
החיים מטבע הדברים הם לא רצף ליניארי, ואירועים מתרחשים בתחומים שונים בו בזמן. אני מזמין אתכם לסיפור המסע שלי כפי שמסופר על פני כמה מסלולים המשולבים אלה באלה: אישי־רוחני, משפחתי (על שתי מערכות היחסים המשמעותיות בחיי) ומקצועי (שירה ולחן, מפגשים עם אומנים אחרים ושיתופי פעולה, סיפורים שמאחורי הסיפורים) לצד אפיזודות רבות נוספות, חלקן משעשעות ואחרות עצובות, חלקן מפחידות ואחרות מרגשות.
לא צעדתי לבד לאורך הדרך, הלחישות ברוח עזרו לי לנווט את צעדיי...
קוראים לי אבי טולדנו ואני זמר ויוצר ישראלי.
