הקדמה
"זה היה לילה חשוך ושחור במיוחד," כתבה זואי בת ה- 11,5 בעיפרון שבור על נייר מקומט שמצאה. "סירת ההצלה שלנו הייתה מלאה אנשים. כבר בהתחלה נפל המשוט למים וחתרנו רק במשוט אחד. הים היה מלא סירות, וכשהגלים התרוממו גבוה מעלינו צרחנו בכל הכוח. אני נאחזתי בדפנות הסירה ובחולצה של אבא שלי ושמעתי מישהו צועק שצריך לחתור מהר כי הספינה הטובעת תסחוף אותנו למטה ביחד איתה." היא לעסה את העיפרון שבידה והמשיכה לרשום.
"הספינה ששקעה הייתה כל כך יפה, כי כל האורות שלה המשיכו להאיר גם מתחת למים, והיא שקעה בשקט."
כשזואי נרדמה, מכווצת על יריעת הפלסטיק, מצאה ליזה אִמה את הפתק, הביאה אותו לשוּן, ובכתה.
את הפתק הזה מצאו בבקבוק פלסטיק ששוּן השליך אל הים הכי רחוק שהוא היה יכול, יחד עם רשימת 1,005 הניצולים שנשארו על האי השומם.
זה קרה במרץ 2020, כשבכל העולם השתולל וירוס הקורונה, הקוביד 19 ונמלי התעופה והשייט בעולם היו משותקים, אין יוצא ואין בא…
ואף אחד לא היה יכול להגיע אליהם ולהציל אותם.
