מבוא


מוצאנו – ומדוע הוא חשוב


מאז אבות-אבותינו הקדמונים נשאו את עיניהם ביראת כבוד אל הכוכבים הרחוקים ואל שמי הלילה נטולי הירח, נשאלה שאלה אחת ויחידה אינספור פעמים על ידי אינספור אנשים, שחלקו אותה חוויה לאורך דורות רבים. השאלה שהם שאלו מתייחסת ישירות אל לב-ליבו של כל אתגר שיעמיד אותנו אי פעם במבחן לאורך חיינו, ללא קשר לגודלו של האתגר הזה. שאלה זו נמצאת בלב-ליבה של כל בחירה שאי פעם נתמודד עימה, והיא מהווה את היסוד של כל החלטה שנקבל אי פעם. השאלה הנמצאת ביסודן של כל השאלות שנשאלו במהלך התקופה בה אנו חיים על פני האדמה, שאורכה המשוער כ-200,000 שנים, היא פשוט השאלה הזו: מי אנחנו?


ייתכן שזו האירוניה הגדולה ביותר בחיינו, שלאחר חמשת אלפים שנות היסטוריה כתובה והישגים טכנולוגיים מדהימים, עדיין לא ענינו בוודאות על השאלה הזו – השאלה הבסיסית ביותר.


משפט מפתח 1:


למרות ההתקדמות הטכנולוגית האדירה של העולם המודרני, המדע עדיין לא יכול לענות על השאלה הבסיסית ביותר של קיומנו: מי אנחנו?


מדוע מוצאנו חשוב


האופן שבו אנו עונים על השאלה כיצד הפכנו להיות מי שאנחנו, מחלחל אל מהותו של כל רגע בחיינו. הוא יוצר את המסננים התפיסתיים שלנו – את עיני הנפש שבאמצעותן אנו רואים אנשים אחרים, את העולם סביבנו – וחשוב מכול, את עצמנו. כך לדוגמה, כאשר אנו חושבים על עצמנו בנפרד מגופנו, אנו ניגשים אל תהליך הריפוי כשאנו חשים כקורבנות חסרי ישע של חוויה שאין לנו שליטה עליה. ולהפך, תגליות עדכניות מאשרות כי כאשר אנו ניגשים אל החיים תוך ידיעה שגופנו מתוכנן לתקן, להצעיר ולרפא את עצמו בהתמדה, השינוי הזה בפרספקטיבה יוצר בתאים שלנו כימיה המשקפת את האמונות שלנו.[1]


ההערכה העצמית, הערך העצמי, תחושת הביטחון העצמי, השלומוּת והביטחון שלנו נובעים ישירות מן האופן שבו אנו חושבים על עצמנו בעולם. החל מהאדם שאנו אומרים לו ״כן״ כאשר אנו בוחרים בן או בת זוג, דרך משך הזמן שמערכת היחסים הזו מתקיימת מן הרגע שבו יצרנו אותה ועד לשאלה אילו תפקידים אנו מרגישים שאנו מסוגלים לבצע, ההחלטות החשובות ביותר בחיינו מבוססות על האופן שבו אנו עונים על השאלה הפשוטה, העל-זמנית – מי אנחנו?


ברמה הרוחנית יותר, התשובה שלנו יוצרת את הבסיס לאופן שבו אנו רואים את היחסים בינינו ובין אלוהים. היא אפילו מצדיקה את החשיבה שלנו כאשר מדובר בניסיון להציל חיי אדם – וכאשר מדובר בבחירה לסיים חיים.


האופן שבו אנו חושבים על עצמנו משתקף גם במה שאנו מלמדים את ילדינו. לדוגמה, כאשר תחושת הערך העצמי השברירית שלהם מאוימת על ידי בריונות אכזרית מצד מתחרים וחברים לכיתה, התשובה שלהם לשאלה מי אני? היא שמעניקה להם את הכוח לרפא את הפגיעה. התשובה שלהם אף יכולה ליצור את ההבדל בין ההרגשה שהם בעלי ערך ובין ההרגשה שאין להם ערך.


בקנה מידה גדול יותר, האופן שבו אנו חושבים על עצמנו מגדיר את המדיניות של תאגידים ושל מדינות. מדיניות שמצדיקה השלכת למעלה משנים-עשר מיליון טונות של פלסטיק משומש ואלפי גלונים של פסולת רדיואקטיבית לאוקיינוסים מדי שנה – או מדיניות המוכיחה שאנו מוקירים את האוקיינוסים ואת החיים בהם במידה מספיקה כדי להשקיע בשימורם.


גם האופן שבו מדינות בוחרות ליצור גבולות המפרידים ביניהן, והאופן שבו הממשלות שלנו מצדיקות שליחת צבאות אל מעבר לגבולות האלה לארצם ולביתם של אנשים השייכים לעם אחר, מתחיל עם האופן שבו אנו רואים את עצמנו כבני אדם. כאשר אנו חושבים על כך, התשובה שלנו לשאלה הבסיסית ביותר – מי אנחנו? – נמצאת בתוך לב-ליבו של כל מה שאנו עושים ומגדירה את כל מה שאנחנו מוקירים.


משפט מפתח 2:


כל דבר, החל מההערכה העצמית והערך העצמי שלנו ועד תחושת הביטחון העצמי, השלומוּת והביטחון שלנו – וכן האופן שבו אנו רואים את העולם ואנשים אחרים – נובע מן התשובה שאנו עונים על השאלה מי אנחנו?


דווקא משום שהאופן בו אנו חושבים אודות עצמנו ממלא תפקיד מכריע כל כך בחיינו, אנו חייבים זאת לעצמנו להסביר מי אנחנו ומהיכן הגענו – באופן האמיתי והכן ביותר שאפשר. פירושו של דבר הבאה בחשבון של כל מקור מידע העומד לרשותנו, החל מחזית המדע בן ימינו ועד החוכמה שהצטברה במשך חמשת אלפים שנות ניסיון אנושי. ופירושו של דבר, להביא בחשבון גם את שינויו של הסיפור הקיים כאשר תגליות חדשות נותנות לנו סיבה לעשות זאת.


מתי אנו זקוקים לסיפור חדש


לפני למעלה ממאה וחמישים שנה, הגיאולוג צ׳רלס דרווין פרסם ספר מנפץ פרדיגמות בשם על מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית, שידוע בדרך כלל בשמו המקוצר מוצא המינים. מטרת הספר הייתה לתת הסבר מדעי למורכבות החיים – כיצד הם השתנו במהלך השנים והפכו מתאים פרימיטיביים לצורות המורכבות שאנו רואים כיום. דרווין האמין כי האבולוציה שהוא היה עד לה באזורים מסוימים בעולם, בצורות חיים מסוימות, תקפה לגבי כל צורות החיים, בכל מקום, כולל החיים האנושיים.


למרבה האירוניה שהעולם המודרני מזמן לנו, מאז זמנו של דרווין, המדע שהיה אמור לתמוך בתיאוריה שלו – ובסופו של דבר לפתור את חידת החיים – עשה בדיוק את ההפך. התגליות העדכניות ביותר חושפות עובדות הטופחות על פניה של המסורת המדעית הוותיקה והמבוססת, בעיקר לגבי האבולוציה האנושית. בין השאר, נכללות בין התגליות הללו גם העובדות הבאות:


עובדה מס׳ 1: הקשרים המוצגים באילן היוחסין האבולוציוני האנושי המקובל – הקווים המקווקווים שמקשרים בין מאובן אחד למאובן אחר ושמובילים אל בני האדם המודרניים, הנמצאים בצמרת אילן היוחסין – אינם מבוססים על ראיות. אם כי קיימת סברה שלפיה הקשרים הללו קיימים, הם מעולם לא הוכחו – והם רק מסקנות או השערות.


עובדה מס׳ 2: בני האדם המודרניים הופיעו לפתע על פני האדמה לפני כ-200,000 שנים עם מאפיינים מתקדמים שהיו מפותחים כבר אז, מאפיינים המבדילים בינינו ובין כל צורות החיים האחרות.


עובדה מס׳ 3: היעדר DNA שמשותף לניאנדרטלים הקדמונים – הנחשבים לחלק מאבות-אבותינו – ולבני האדם המוקדמים, שה-DNA שלהם דומה ל-DNA שלנו, מגלה לנו כי מוצאנו אינו מן הניאנדרטלים, גם אם בשלב כלשהו הייתה הכלאה בינינו ובינם.


עובדה מס׳ 4: הניתוח המתקדם של הגנום מגלה כי ה-DNA שמבדיל בינינו ובין פרימטים אחרים הוא תוצאה של איחוי קדום, מסתורי ומדויק של גנים, שממנו עולה כי דבר-מה אשר הינו מעבר לאבולוציה הוא שאִפשר את האנושיות שלנו.


על מנת להבהיר, המאפיינים המתקדמים המזוהים בעובדה מס׳ 2 לא התפתחו לאט, לאורך תקופה ממושכת, כפי שטוענת התיאוריה האבולוציונית. אלא, שהמאפיינים, הכוללים מוח שהינו גדול בחמישים אחוז ממוחו של הפרימט הקרוב אלינו ביותר ומערכת עצבים מורכבת, בעלת יכולות רגשיות וחושיות המכוילות בדייקנות לעבר העולם שלנו, כבר היו קיימים אצל בני האדם המודרניים כאשר הם הופיעו לראשונה. ומאז, בני האדם לא השתנו.


במילים אחרות, בני האדם בני זמננו הם אותם בני אדם, גם 200,000 שנים מאוחר יותר!


עובדות אלה, המבוססות על חומר מדעי שנבחן בדרך של שיפוט עמיתים, מציב בעיה בפני הסיפור האבולוציוני אודות מקורותינו, שהאמנו בו מזה זמן רב כל כך. הראיות החדשות, בבירור, אינן תומכות בנרטיב המקובל שלימדו אותנו אודות העבר. הסיפור הפופולרי הנלמד בכיתות ובספרי הלימוד של ימינו מוביל אותנו להאמין בכך שאנו יצורים חסרי חשיבות, שהחלו כתולעים לפני זמן רב, ואז שרדו 200,000 שנים של תחרות אלימה ושל ״הישרדות החזקים ביותר״, רק כדי לגלות שאנו קורבנות חסרי ישע בעולם עוין של הפרדה, תחרות ועימות.


אולם מן התגליות המדעיות המתוארות בספר הנוכחי עולה דבר-מה שונה לחלוטין. משום כך, אנו זקוקים לסיפור חדש, אשר יתאים לראיות החדשות. או שמא להפך, עלינו ללכת בעקבות הראיות שכבר נמצאות ברשותנו כדי להגיע אל הסיפור החדש שהן מספרות.


לפני מותו ב-1962, הפיזיקאי חתן פרס נובל נילס בוהר הזכיר לנו כי המפתח לפתרון חידה נמצא בתוך החידה עצמה. ״כל קושי גדול ועמוק נושא בתוכו את הפתרון שלו-עצמו״, הוא אמר. ״הוא מאלץ אותנו לחשוב באופן שונה כדי למצוא אותו״.[2] מילותיו של בוהר הינן עוצמתיות כיום בדיוק כפי שהן היו כאשר הוא אמר אותן, לפני יובל שנים.


הראיות הקיימות, החל מן המאובנים ואתרי הקבורה ועד גודל המוח וה-DNA, כבר פותרות את חידת מוצאו של המין שלנו. הן כבר מספרות לנו את הסיפור החדש שלנו. המפתח הוא שעלינו לחשוב תחילה באופן שונה אודות עצמנו, כדי לקבל את מה שהסיפור מגלה לנו. הספר הנוכחי נכתב כהזמנה לעשות בדיוק את זה.


משפט מפתח 3:


כאשר נאפשר לתגליות חדשות להוביל אותנו אל הסיפורים החדשים שהן מספרות, במקום לאלץ אותן להתאים למסגרת של רעיונות מוכתבים מראש, נוכל סוף סוף לענות על השאלות החשובות ביותר של קיומנו.


לשם מה נועד הספר הזה?


מטרותיו של הספר הזה הינן: לחשוף תגליות חדשות אודות מוצאנו, בחלק I. להראות כיצד ליישם את התגליות הללו בחיי היומיום שלנו, בחלק II. במקום להעלות השערות באשר לאופן שבו התא החי הראשון הופיע על פני האדמה, אתחיל כפי שדרווין התחיל, בתקופה שהתרחשה לאחר מוצאנו המסתורי. הן חלק I והן חלק II כוללים תרגילים שיסייעו לעגן בחייכם את משמעותן של תגליות ספציפיות.


איך אי אפשר להגדיר את הספר הזה


• אנושיים מטבע בריאתנו הוא לא ספר מדעי. על אף שאחלוק עימכם תגליות מחזית המדע, המזמינות אותנו לחשוב מחדש על היחסים בינינו ובין העולם, העבודה הזו לא נכתבה באופן שיתאים לפורמט או לסטנדרטים של ספר לימוד במדעים או של כתב עת טכני.


• אנושיים מטבע בריאתנו אינו ספר דת. הוא לא נועד לתמוך באיזושהי אמונה דתית מסוימת באשר לבריאת האדם או למוצאו, כגון בריאתנות. הספר אנושיים מטבע בריאתנו מבוסס על ראיות מדעיות שעברו שיפוט עמיתים (בתחומי האנתרופולוגיה, הפאליאונטולוגיה, הביולוגיה והגנטיקה) אשר מתייחסות אל התקופה שהתרחשה מיד לאחר שהמין האנושי הופיע על פני האדמה. לפיכך, יש מקומות שבהם ייתכן כי הסיפור החדש המסופר בספר זה ייראה מנוגד לסיפורים המסורתיים המסופרים על ידי הדת – וגם לסיפורים שמספר המדע המסורתי.


• אנושיים מטבע בריאתנו אינו מאמר מחקרי שעבר שיפוט עמיתים. אף אחד מהפרקים שלו לא עבר את התהליך הממושך של השיפוט על ידי ועדה מוסמכת או חבר שופטים נבחר, המורכב ממומחים שעברו תהליך התניה, אשר בגינו הם רואים את העולם מבעד למשקפיים של תחום מחקר אחד ויחיד, כגון פיזיקה, מתמטיקה או פסיכולוגיה.


ואיך אפשר להגדיר את הספר הזה


• הספר הזה בהחלט מבוסס על מחקר ועל תיעוד קפדניים. כתבתי את אנושיים מטבע בריאתנו בדרך ידידותית לקורא, המשלבת דיווחים מן המציאות, תגליות מדעיות וחוויות אישיות כדי לתמוך בדרך שתעצים את האופן בו אנו רואים את עצמנו בעולם.


• הספר הזה מהווה דוגמה למה שניתן להשיג כאשר אנו חוצים את הגבולות המסורתיים בין המדע והרוחניות. באמצעות שידוך בין תגליות מחזית המדע בתחומי הביולוגיה, הגנטיקה ומדעי כדור הארץ ובין החוכמה הקדמונית, מתקבלת מסגרת רבת עוצמה להבנת האפשרויות הפרושות בפנינו בחיינו.


תגליות חדשות פירושן סיפור חדש


אם נהיה כנים כלפי עצמנו ונכיר בכך שהעולם משתנה, הרי שזה הגיוני שגם הסיפור שלנו בעולם ישתנה. סביר ביותר, שהסיפור האנושי יהיה סיפור כלאיים המורכב מתיאוריות שכבר קיימות. התיאוריות הללו ישתלבו יחדיו למארג חדש, שעליו רקומה כרוניקה מפוארת המתארת עבר אפי אדיר. ובאמצעות הסיפור החדש הזה, נקבל סוף סוף את ההיסטוריה שאי אפשר להסביר אותה באמצעות אף אחת מן התיאוריות הקיימות בפני עצמה, אלא רק באמצעות השילוב ביניהן.


גוף גדל והולך של ראיות מצביע על כך שאנו תוצר של דבר-מה שהינו יותר מאשר מוטציות אקראיות וביולוגיה בת מזל. אולם הראיות אינן יכולות להרחיק מעבר לכך. מאובנים, DNA, אומנות מערות עתיקה ואתרי קבורה יכולים להציג בפנינו רק את השרידים של מה שהתרחש בעבר. הם אינם יכולים לספר לנו מדוע הדברים הללו אירעו. למען האמת, ייתכן כי לעולם לא נדע את הסיבה המלאה שאפשרה את הקיום שלנו, אלא אם כן נמצא דרך לערוך מסע בזמן אל העבר.


אבל ייתכן שאין צורך לדעת זאת. אולי זה לא הכרחי להגיע אל רמת הפירוט הזו כדי שנשנה את האופן שבו אנו חושבים על עצמנו, ואת חיינו. ייתכן כי התגלית שלפיה אנו תוצר של דבר-מה שהוא יותר מאשר אבולוציה – סביר ביותר שמדובר במעשה מודע ותבוני של בריאה – היא כל מה שאנו צריכים כדי לכוון אותנו לכיוון חדש, כן ובריא, לגבי הסיפור האנושי.


העובדה שלא ניתן להכחיש אותה היא שלפני 200,000 שנים התרחש דבר-מה שאִפשר את קיומנו. וההתרחשות הזו, תהא אשר תהא, העניקה לנו יכולות מדהימות של אינטואיציה, חמלה, אמפתיה, אהבה, ריפוי עצמי ועוד, אשר נותרו עימנו.


אנו חייבים לעצמנו לקבל את גוף הראיות הזה, את הסיפור שהוא מספר – ואת הריפוי שהוא יכול להביא אל חיינו. כוחו של הסיפור החדש של האנושות עשוי לסייע לנו להביא ריפוי אמיתי ומתמשך לשנאה הגזענית, לאלימות המינית, לחוסר הסובלנות הדתי ולאתגרים הרסניים אחרים שאנו מתמודדים עימם, החל משימוש לרעה בטכנולוגיה ועד מגפת הטרור המציפה את פני כדור הארץ. אם נעשה פחות מכך, זה יהיה פשוט כמו להניח אגד מידבק על הפצע הרגשי שיוצר את ביטויי הפחד הללו.


לראשונה בשלוש מאות שנותיו של המדע המודרני, אנו כותבים סיפור חדש אודות האנושות, שנותן לנו מענה חדש לשאלה העל-זמנית – מי אנחנו?


משפט מפתח 4:


מראיות DNA חדשות עולה כי אנו תוצאה של מעשה בריאה מכוון, אשר העניק לנו יכולות בלתי רגילות של אינטואיציה, חמלה, אמפתיה, אהבה וריפוי עצמי.


הספר הזה נכתב מתוך מטרה אחת ויחידה: להעצים אותנו בעת קבלת החלטות שיובילו אותנו לחיים משגשגים בעולם שפניו השתנו.


גרג בראדן


סנטה פה, ניו מקסיקו