...וְאָז הֵם שְׁשְׁשְׁשְׁשְׁשְׁשָׁתְקוּ.


זֶה לֹא כָּל כָּךְ פָּשׁוּט לִשְׁתֹּק. בִּמְיֻחָד עֲבוּר אֲנָשִׁים שֶׁאוֹהֲבִים לְדַבֵּר הַרְבֵּה, כִּי אָז, דַּוְקָא כְּשֶׁכָּל הַמִּלִּים בּוֹרְחוֹת לָהֶם, הֵם צְרִיכִים לְמַהֵר לֶאֱסֹף וּלְהַחֲזִיר אוֹתָן לְתוֹךְ הָרֹאשׁ אוֹ הַבֶּטֶן – תָּלוּי אֵיפֹה הֵן תָּפְחוּ – וְלֶאֱפוֹת אוֹתָן, כְּמוֹ שֶׁסָּבְתָא שֶׁלִּי הָיְתָה אוֹמֶרֶת,


עַד שֶׁתִּהְיֶינָה אֲפוּיוֹת בַּמִּדָּה הַנְּכוֹנָה. אוֹ כְּמוֹ שֶׁשִּׂמְחָה, מְחַנֵּךְ הַכִּתָּה שֶׁלִּי, חוֹזֵר וְאוֹמֵר בִּתְחִלַּת כָּל יוֹם:


"כְּדֵי לִמְנֹעַ אִי סֵדֶר וּכְדֵי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יֵצֵא חָמוּץ מֵהַחֶדֶר, חָשׁוּב שֶׁהַמִּלִּים תִּלְמַדְנָה לַעֲמֹד יָפֶה בַּתּוֹר אַחֲרֵי הַמַּחְשָׁבוֹת וְלֹא תְּנַסֶּינָה לַעֲקֹף, גַּם אִם מִלִּים נוֹסָפוֹת כְּבָר מְמַהֲרוֹת לְהֵאָמֵר בְּמָקוֹם אַחֵר."


כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה מְבֻגָּרִים שֶׁהַמִּלִּים שֶׁלָּהֶם לֹא יוֹדְעוֹת לַעֲמֹד בַּתּוֹר, אֲנִי מִיָּד מִתְחַמְצֵץ עַל כָּךְ שֶׁהֵם לֹא הִכִּירוּ אֶת סָבְתָא שֶׁלִּי כְּשֶׁהָיוּ יְלָדִים, אוֹ לְפָחוֹת אֶת הַמּוֹרֶה שִׂמְחָה.


לֹא שֶׁאֶצְלֵנוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר כָּל הַתַּלְמִידִים מֻמְחִים בַּאֲפִיַּת מִלִּים, אֲפִלּוּ לֹא בַּאֲפִיַּת תּוֹרִים, וְזֶה חֲבָל כִּי זֶה יוֹצֵר בָּלָגָן לִפְעָמִים, כְּשֶׁיֵּשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁמַּמָּשׁ מַעֲלִיבִים, וְאָז קוֹרִים רִיבִים נוֹרָאִיִּים.