פתח דבר
לעיתים נדמה שכולם יודעים מהי דיסלקסיה, ואנשים רבים אומרים שיש להם דיסלקסיה גם אם לא אובחנו. אם זהו אכן המצב, מדוע יש להתעמק בבסיס הקוגניטיבי של דיסלקסיה? כמו בכל תחום, יש פער גדול בין הידע הפופולרי לבין הידע המדעי. לדוגמה, הורים שרואים כי ילדיהם הצעירים כותבים בכתב ראי עלולים לאבחן דיסלקסיה לפי צורת האותיות, אף שזהו שלב התפתחותי נורמלי שאינו קשור לדיסלקסיה. הורים אחרים עלולים לחשוב שאם הילד אינו הופך את האותיות, הרי שזוהי הוכחה לכך שאין לו דיסלקסיה. כשילד מתקשה לרכוש את הקריאה או לקרוא באופן שוטף, הוריו עלולים לחשוב שהוא סתם מתעצל, שהוא מעדיף לשחק במחשב במקום להתאמץ. חלק מהאנשים מאמינים שילד שמתקשה לקרוא אינו יכול להיות ילד חכם, ואילו אחרים חושבים שילדה עם דיסלקסיה אינה יכולה לקרוא או לכתוב כלל. הידע המדעי מלמד שרוב הדעות הללו אינן נכונות. ילדים עם דיסלקסיה עשויים לכתוב בכתב ראי והם יכולים גם להיות עצלנים. חלקם יהיו חכמים במיוחד וחלקם לא יהיו כאלה. אלו אינם המאפיינים שמייחדים אותם ומבדילים ביניהם לבין ילדים שלומדים לקרוא באופן תקין. גם קוראים תקינים עשויים לכתוב בכתב ראי, להתעצל, או להיות חכמים יותר או פחות. בנוסף, רוב הילדים עם הדיסלקסיה יצליחו לקרוא בסופו של דבר, וחלקם ילמדו באוניברסיטה.
המטרה העיקרית של ספר זה היא להבין טוב יותר מהי דיסלקסיה מנקודת המבט של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. לאחר קריאת הספר תוכלו להבדיל בין מידע פופולרי שגוי לבין מידע מדעי תקף לגבי דיסלקסיה. הספר יבהיר מדוע קשה למצוא הגדרה מדויקת של דיסלקסיה שתהיה מקובלת על כל הנוגעים בדבר. הסיבות לכך אינן מדעיות בלבד ואינטרסים שונים משפיעים על ההגדרה, חלקם קשורים בכסף ובתקציבים. על אף חוסר ההסכמה בנוגע להגדרת הדיסלקסיה, רוב המומחים סבורים כי קיימת לקות למידה שמפריעה לילדים לרכוש את הקריאה והכתיבה. מורים שמלמדים ילדים בכיתות הנמוכות נתקלים בתלמידים שאינם מצליחים להבין את העיקרון האלפביתי באותה מהירות כמו שאר התלמידים. כלומר, יש עדויות לכך שילדים שהתפתחותם תקינה בהיבטים רבים מתקשים בקריאה באופן ספציפי. עוד נמצא כי דיסלקסיה אינה חולפת עם הגיל, אף שהיא משנה את פניה. ילדה עם דיסלקסיה שאינה מצליחה לקרוא מילים בודדות בכיתה א', תצליח בדרך כלל לקרוא אותן בכיתה י"א, אבל היא תעשה זאת לאט יותר מבני גילה. יתר על כן, החוקרים מסכימים שדיסלקסיה איננה קושי בראייה, והיא איננה משקפת מנת משכל נמוכה שמגבילה את הלמידה בכל התחומים. מדובר בקושי שמשפיע על מנגנוני עיבוד שפה והוא אינו מוגבל לשפה כתובה. בדרך כלל הקושי בא לידי ביטוי כשילדים מתחילים ללמוד לקרוא ולכתוב באופן פורמלי, אך החוקרים מניחים שהוא לא צמח יש מאין, וככל הנראה אפיין את הילדים עוד לפני רכישת הקריאה.
יש סיבות שונות מדוע אין הסכמה על הגדרת הדיסלקסיה. קריאה היא תהליך מורכב שאינו מתפתח בדרך כלל באופן ספונטני, אלא מצריך הוראה מכוונת. כל תהליך מורכב יכול להשתבש בדרכים מגוונות. על מנת לקבוע שהלקות מאפיינת את התלמיד או את התלמידה, ולא את הלמידה, יש לפסול את האפשרות שהקושי נובע מהוראה לקויה. ואולם, אין הסכמה על שיטת הוראה אחת שתוביל להצלחה אצל כלל התלמידים. בנוסף, כדי לאבחן ולטפל כראוי יש להבין מהם הקשיים שעמם מתמודדים ילדים עם דיסלקסיה. על מנת לעשות זאת, יש להכיר תחילה את תהליך רכישת הקריאה אצל ילדים ללא קושי, ולבדוק האם יש שלב מסוים בתהליך שמקשה במיוחד על ילדים עם דיסלקסיה. זאת ועוד, להגדרת הדיסלקסיה יש השלכות מעשיות על בחירת הילדים שיזכו לסיוע במסגרת מערכת החינוך, על אנשי המקצוע שיורשו לאבחן את הלקות, ועל המשתתפים שייכללו במחקרים. אלפי מחקרים ניסו לעמוד על הקשיים שמאפיינים דיסלקסיה. מחקרים אלה הניבו מסקנות סותרות, בין היתר משום שנערכו בשיטות מחקר מגוונות, בשפות שונות, בגילים אחרים, ובהסתמך על קריטריונים שונים להכללת המשתתפים במחקר. סיבה נוספת לכך שקשה להגיע להגדרה אחת מוסכמת לדיסלקסיה היא שהמחקרים נערכו במסגרת תחומי דעת שונים. מחקר קוגניטיבי שמנסה לעמוד על הגורמים שמובילים לקושי בקריאה אינו דומה למחקר חינוכי שמנסה לאפיין את שיטות ההוראה המועילות ביותר, או למחקר גנטי שבוחן אילו גנים אחראים על קריאה. המחקר בכל תחום דעת נעשה בדרכים אחרות ומתבסס על הנחות מוצא שונות, וההבדלים בין התחומים תורמים לקושי בהגדרה.
הספר שלפניכם עוסק בלקויות קריאה התפתחותיות שמאפיינות ילדים דוברי שפות רבות ויש להן בסיס אוניברסלי. הוא עומד על הבסיס המוחי של דיסלקסיה בניסיון להבין את המקור הביולוגי, הגנטי, והסביבתי של הלקות. אם ילדים עם דיסלקסיה שחיים ביפן מפגינים אותו ליקוי מוחי כמו ילדים שחיים בארגנטינה או בישראל, סימן שמדובר בלקות מולדת שאינה קשורה בשפה שאותה הילד דובר, בשיטות ההוראה שמקובלות בבית הספר שלו, או בגיל שבו מתחילים ללמוד בכל מדינה. פסיכולוגים סבורים כיום שדיסלקסיה היא לקות למידה שיש לה מקור נוירולוגי־גנטי. כלומר, מדובר בלקות שהילדים נולדים איתה. היא אינה משקפת היבטים סביבתיים כגון הוראה לקויה או היעדר חשיפה לשפה כתובה, אף שגורמים אלה יכולים כמובן להשפיע עליה. דיסלקסיה עלולה להוביל לקשיים רגשיים, למשל בשל תחושת כישלון, והיבטים אלה עשויים לעמוד במוקד העניין של פסיכולוגים שחוקרים דיסלקסיה. ואולם, הספר הנוכחי לא עוסק בקשיים מעין אלו, אלא מתמקד במנגנונים קוגניטיביים. כלומר, הספר מציג הסברים שניתנו לבעיות שמאפיינות ילדים עם דיסלקסיה במסגרת הפסיכולוגיה הקוגניטיבית.
המאפיין הבולט ביותר של ילדים עם דיסלקסיה הוא שהם ממשיכים להשקיע מאמץ בפענוח האותיות והמילים זמן רב לאחר שבני גילם כבר החלו לקרוא בצורה אוטומטית. בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי ילדים עם דיסלקסיה אינם קוראים באופן מדויק או שוטף, וכתוצאה מכך עלולים להיות להם גם קשיים בהבנת הנקרא. לאורך השנים הוצעו הסברים שונים למקור הקוגניטיבי של דיסלקסיה, החל מקושי בתיאום עין־יד, דרך קשיים בתפיסה חזותית או בקשב, וכלה בקשיים ביכולות הפונולוגיות, אלה שנוגעות לצלילי השפה. ההסבר שמקובל כיום על מרבית החוקרים נקרא ההשערה הפונולוגית. לפי השערה זו, קריאה היא מטלה שפתית, והיא מתבססת על יכולות שנרכשות עם החשיפה לשפה מהלידה ועד לתחילת הלימודים בבית הספר. קשיים מוקדמים ביכולת להבחין בין צלילים ולבצע מטלות שמחלקות את המילים לחלקיהן מובילים ללקות ברכישת הקריאה, כך שמי שיש לו קושי בניתוח מילים דבורות בגיל הגן יתקשה גם בחיבור אותיות כתובות למילים בגיל בית הספר. רכישה תקינה של קריאה מובילה לקריאה מיומנת ואוטומטית. קוראים מיומנים אינם נדרשים להשקיע מאמץ מיוחד בפענוח האותיות ויכולים להתפנות להבנת המשמעות של הטקסט. בדיסלקסיה המעבר מקריאה מאומצת לקריאה מיומנת אינו תקין.
במדינות רבות חוקקו בעשורים האחרונים חוקים שמסייעים באבחון ובטיפול בילדים עם דיסלקסיה, ומחייבים הפנייה של משאבים ציבוריים למחקר על לקויות למידה. באוניברסיטאות ובמכללות בישראל מוצעים כיום קורסים ייעודיים שעוסקים בלקויות למידה באופן כללי ובדיסלקסיה בפרט. עם זאת, הוויכוחים בנוגע להתערבות החינוכית ולהתאמות הלימודיות שיש להציע לתלמידים עם דיסלקסיה נותרו בעינם. החוקים החדשים והמחקר הרב, בעיקר בארצות הברית, הובילו לשינוי בהתייחסות של המערכת לילדים עם לקויות באופן שעשוי להתפרש כפתרון למרבית המחלוקות. ואכן, רוב הילדים מקבלים כיום סיוע בבית הספר, ובסופו של דבר לומדים לקרוא ולכתוב. ואולם, הוויכוחים בין החוקרים עזים והם מאפיינים כמעט כל סוגיה שעל הפרק. לפיכך, הספר הנוכחי אינו מציג אמת אחת שמקובלת ומוסכמת על רוב החוקרים, ורצוי שהקריאה בו תערב שתי רמות: רמה של רכישת המידע כפשוטו, ורמה של קריאה ביקורתית.
כאמור, הספר מציג את הדיסלקסיה מתוך נקודת המבט של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. הוא יכול לסייע לעמוד על הקשר בין המחקר הקוגניטיבי והידע הפסיכולוגי העדכני לבין אבחון וטיפול. הספר אינו עוסק באבחון, בנעשה במערכת החינוך, או בקשיים החברתיים או הרגשיים של ילדים עם דיסלקסיה ושל בני משפחותיהם. אין ספק שפרט לעניין האקדמי בדיסלקסיה, המחקר בתחום זה יכול להועיל גם בפן היישומי: בפיתוח כלי אבחון שיתאימו לאנשים בגילים שונים, או בפיתוח סוגי טיפול שיסייעו בהקניית הקריאה לילדים שמתקשים בכך. רצוי שהאבחון והטיפול יושתתו על הבנת המנגנונים שעומדים בבסיס הלקות, והבנה כזאת נובעת ממחקר. כלומר, המחקר חשוב גם לקליניקה, והוא מסייע למאבחנים ולמטפלים, למורים ולהורים. יחד עם זאת, הספר עוסק בתיאוריה ולא בפרקטיקה, והוא אינו מלמד כיצד לאבחן ילדים עם דיסלקסיה.
הספר כולל שמונה פרקים. הפרק הראשון דן בעקרונות היסוד של רכישת הקריאה בקרב ילדים שהתפתחותם תקינה. פרק זה פותח בהגדרת מושגים שיופיעו לאורך כל הספר וממשיך בהצגת המורכבות של המחקר בתחום הקריאה. הפרק סוקר מודלים שלביים להתפתחות הקריאה התקינה שאופייניים לכל הילדים בעולם. הוא מתייחס גם לעובדה שרוב המחקר נעשה באנגלית, שפה שיש לה מאפיינים שונים מאוד משאר שפות העולם באופן כללי, ומעברית או מערבית באופן ספציפי. הפרק השני עוסק בהגדרה של דיסלקסיה. פרק זה מציג תיאור מקרה של ילדה דוברת עברית שיש לה דיסלקסיה, ומראה מה אפשר ללמוד מילדה אחת לגבי הגדרת הלקות בקרב כלל הילדים. כמו כן, הפרק עומד על המחלוקות שקשורות להגדרת הדיסלקסיה. הפרק השלישי מציג את הבסיס הביולוגי של הלקות. הפרק מתאר מחקר על מבנה המוח ותפקודו בדיסלקסיה, ודן בשאלת הסיבה ללקות. בנוסף, הפרק סוקר מחקר גנטי על דיסלקסיה ואת האינטראקציה בין השפעות גנטיות להשפעות סביבתיות.
הפרק הרביעי מציג סקירה קצרצרה של שש תיאוריות אודות המנגנון הקוגניטיבי של דיסלקסיה. אפשר להקדיש לכל תיאוריה פרק שלם, אך בספר הנוכחי כל ההסברים מופיעים יחד על מנת להציג תמונה כללית יותר. הפרק החמישי מרחיב ומעמיק את העיסוק בהשערה הפונולוגית. פרק זה מראה שאף שהחוקרים מסכימים שדיסלקסיה מאופיינת בקשיים פונולוגיים, אין הסכמה ביניהם מהם אותם קשיים פונולוגיים, או כיצד הם באים לידי ביטוי בכל גיל. הפרק השישי עוסק במורפולוגיה (מבנה המילים), ובאופן שבו היא משפיעה על קריאה בקוראים תקינים ובאנשים עם דיסלקסיה. יש קשרים עבותים בין פונולוגיה לבין מורפולוגיה, אך הידע המורפולוגי משפיע על קריאה בדרכים נוספות מההשפעות שיש לידע הפונולוגי. ידע מורפולוגי מפורש נרכש בגיל מאוחר יותר מאשר ידע פונולוגי מפורש, לאחר רכישת הקריאה ובעקבות שימוש בוגר יותר בשפה. לפיכך, הפרק מציג מחקרים על ילדים מבוגרים יותר שסיימו לרכוש את הקריאה, לצד מחקרים על אנשים מבוגרים עם דיסלקסיה.
הפרק השביעי מסביר כיצד יכולת האיות מתפתחת וכיצד דיסלקסיה משפיעה עליה. בפרק זה מוצגים מודלים התפתחותיים של רכישת האיות שדומים מאוד למודלים של רכישת הקריאה, אף שאינם זהים להם. הפרק מצביע על כך שהקשיים בקריאה והקשיים באיות נובעים מאותו מקור. הפרק השמיני והאחרון עוסק בהתערבות שמטרתה לסייע לילדים ולמבוגרים עם דיסלקסיה. פרק זה מציג את עקרונות הטיפול בדיסלקסיה, את מאפייני המחקר על טיפול, ואת מגבלות הטיפול והמחקר עליו.
אנחנו מקוות שתמצאו את הספר מרתק ומעורר מחשבה, הן במישור האישי והן במישור האקדמי.
