פתח דבר
הַקִּדְמָה בלתי אפשרית ללא שינוי, ואלו שאינם מסוגלים לשנות את תפישותיהם, אינם מסוגלים לשנות דבר.
- ג'ורג' ברנרד שו
שנה את מחשבותיך – שנה את חייך הוא התוצר הסופי של מסעי בן השנה, שכלל מחקר, התבוננות ויישום של הטאו טה צ'ינג, ספר חוכמה שתורגם יותר מכל ספר אחר בעולם, להוציא את התנ"ך. מלומדים רבים מחשיבים את הקלאסיקה הסינית הזאת כדיון האולטימטיבי בטבע הקיום, והיא ממשיכה להיות מקור חשוב להשגת דרך חיים שמבטיחה הגינות, אושר, שלווה ואיזון. קראתי באחרונה על אדם שנגמל מהתמכרויות לסכנות חיים באמצעות קריאה חוזרת ונשנית של 81 הפרקים שבטקסט עתיק זה. דמיין זאת! בפחות מ-100 פסקאות קצרות הספר מתאר דרך חיים מאוזנת, מוסרית ורוחנית. והמסרים רלוונטיים לכל היבטי החיים עלי אדמות.
האגדה מספרת שאת הטאו טה צ'ינג כתב לאו-צה, נביא ששימש גם שומר בגנזך הקיסרי שבבירה העתיקה לויאנג. כשראה את ההתנוונות המתמשכת בעידן של עוינות בין מדינות, החליט לאו- צה לרכוב מערבה למִדְבָּר. במעבר הנקו הפציר בו שומר סף בשם יין סי – שהכיר את המוניטין שיצא ללאו-צה כאיש חכם – להעלות על כתב את עיקרי תורתו. כך נולד הטאו טה צ'ינג, המורכב מ-5,000 סימניות סיניות.
בכל הטקסטים שקראתי על מקור הטאו טה צ'ינג, לא מצאתי אף תיעוד היסטורי חד-משמעי של כתיבתו... ובכל זאת הספר שרד באלפי גרסאות, כמעט בכל שפה אפשרית. למעשה, לאחר שבאחד הבקרים קראתי תרגום קלאסי של הספר, ובצהרי אותו היום שקעתי בתרגום שהעניק לו פרשנות אחרת, נתפסתי. הזמנתי תרגומים נוספים, חמישה מהם די ישנים וחמישה מודרניים יותר (ניתן למצוא את פרטיהם ברשימת התודות). מאחר שאין ודאות היסטורית בנוגע לחייו של לאו-צה ובנוגע למקורות כתביו, ריתקו אותי הדרכים השונות שבהן פורשו 5,000 הסימניות הסיניות על-ידי כותבי המהדורות שחקרתי, במיוחד לאור העובדה שרבים מהסמלים הסיניים העתיקים הללו כבר אינם בשימוש, וממילא מזמינים תרגומים שונים.
לאחר מכן הרגשתי שנקראתי לכתוב חיבור על כל קטע – חיבור שיציג את חוכמתו יקרת הערך, מותאמת למאה ה-21. מאותם עשרה תרגומים שקראתי, חיברתי יחד את 81 הקטעים שנמצאים בספר שנה את מחשבותיך – שנה את חייך, בהתבסס על האופן שבו הם דיברו אליי. הספר הזה משקף את פרשנותי האישית לטאו טה צ'ינג, אשר כל אחד מפרקיו העניק לי תובנה כלשהי בנוגע לחיים ולטבע. בעת הקריאה דע שאת הקטעים האלה צירפתי יחד באופן שלטעמי האישי מאגד את היבטיהם השימושיים ביותר של עשרת התרגומים שחקרתי, ואני מתנצל על כל מה שלא נכלל (או על מה שנכלל אך נדמה ככזה שאינו מתאים במדויק).
אחת המתנות הרבות של הטאו טה צ'ינג היא האתגר המחשבתי שהוא מציב, במיוחד האתגר הנובע מהאופן שבו לאו-צה משתמש באירוניה ובפרדוקסים כדי לגרום לך לבחון את חייך. אם אתה סבור שכוחניות היא הגישה הנכונה, לאו-צה מפציר בך לראות את הערך הקיים בענווה. אם נדמה לך שיש לנקוט פעולה, הוא מבקש ממך להימנע מפעולה. אם אתה מרגיש שרדיפת בצע תסייע לך להשיג את רצונך או את מבוקשך, הוא מייעץ לך להרפות ולהמתין בסבלנות.
ומהו בדיוק הדבר שמכונה "הטאו"? כפי שנמסר לנו בפרק הראשון, להעניק לו שם זאת אומרת לאבד אותו, אז הנה הפרשנות הטובה ביותר שאני יכול להציע: הטאו הוא המציאות העליונה. המקור לכול, שקיים בכול. הטאו לעולם אינו מתחיל או נגמר, הוא אינו עושה דבר, ועדיין הוא מחייה הכול בעולם של צורה ושל גבולות, עולם שמכונה "עולם 10,000 הדברים".
בהתייחסויות שונות לשם "טאו טה צ'ינג" הטאו בדרך כלל מפורש כ"הדרך", הטה כ"הצורה והכוח" (אופן ההתגלות של הטאו) והצ'ינג כ"ספר". בכל אחד מהתרגומים שקראתי מתייחסים אל הטאו כאל "הדרך", בה"א הידיעה, ואל הטה כאל מוסיף אור או צבע לדרך זו כשאני בוחן את השם שמלווה אותי יותר מ-65 שנים, וויין דייר (Wayne Dyer), אני מבין מה אולי משך אותי לחקירת המאמרים האלה ולכתיבתם! כפי שניתן לראות, שלוש האותיות הראשונות של שמי יוצרות את המילה "דרך" (Way), ודייר (Dyer) - צַבָּע – הוא זה שמוסיף – אור או צבע. אין פלא שהייתי שקוע כל-כך בקריאה, בכתיבה, בפרשנות, והחשוב ביותר – ביישום של 81 השירים האלה.
בספר חוכמת סין והודו1, ד"ר לין יוטנג קובע, "אם ישנו ספר אחד בספרות המזרח הרחוק שצריך להיקרא יותר מכל ספר אחר, זהו, לדעתי, ספר הטאו [של לאו-צה]... זה אחד מספרי הפילוסופיה המעמיקים ביותר בעולם..."
במהלך קריאת הספר שנה את מחשבותיך – שנה את חייך, אתה עתיד למצוא את דרכך בעזרת הפילוסופיה המיסטית והמעשית של לאו- צה, ובד בבד לגלות את האושר שבהתאמתה לחייך בעולם המודרני של ימינו.
כתיבת הספר הזה הייתה כרוכה בכניעה מוחלטת לרעיונות שלעתים נדמו ככאלו שאינם הולמים את השכל הישר, והיא שינתה אותי באופן שדומה לטאו עצמו: אי אפשר להסבירו או לכנותו בשם. ברגע שידעתי שאבלה שנה בעבודה על המיזם הזה, התגשמה יצירתו באופן הבא, שתיעדתי למענך ביומני:
אני מתעורר לפני ארבע בבוקר, עושה מדיטציה, צורך מיצים ותוספי מזון ונכנס לחלל הכתיבה המקודש שלי. על השולחן מונחים כמה רישומים ממוסגרים של לאו-צה: באחד הוא עטוי גלימה פשוטה, בשני הוא עומד עם מטה, ובשלישי הוא רכוב על שור. בנינוחות אני שוקע בעבודתי, קורא פרק אחד מהטאו טה צ'ינג, מאפשר למילים להישאר איתי ומזמין את כוחות החיים החיצוניים והפנימיים להנחות אותי.
כמה מהקטעים מכילים רעיונות שנראים מכוונים למנהיגים פוליטיים – ובכל זאת, בכל המקרים אני מקפיד לזכור את הקורא הממוצע. במילים אחרות, אני מחפש את דבר החוכמה לכולם, לא רק לבעלי ההון או לנושאי המשרות הממשלתיות.
אני משרבט הערות, ובשלושת הימים הבאים חושב על הדברים שלאו-צה מציע. אני מזמין את הטאו להיות עמי במהלך היום וללוות את כל פעילויותיי כרקע לכותרת. "שנה את מחשבותיך, וויין," אני אומר לעצמי, "וצפה בחייך משתנים." והמחשבות שלי אכן משתנות.
אני מרגיש את הטאו עמי, תמיד שם, תמיד אינו עושה דבר, ותמיד אינו משאיר דבר בלתי עשוי. מכיוון שעכשיו יש לי יכולת הראייה, בה"א הידיעה, הנוף נראה שונה. האנשים שאני רואה הם בריות אלוהיות שמתעלמות מטבען, או גרוע מכך, מתערבות בצורה בוטה בענייני אחרים. יש לי נקודת מבט שונה עכשיו: אני מרגיש שלֵו וסבלני יותר. אני נזכר שוב ושוב באופיו המחזורי של עולם 10,000 הדברים, ויש לי תובנות רבות-עוצמה שמשנות את מה שאני רואה. אני יודע שאנו, בני האדם, דומים לעולם הטבע, ושעצבות, פחד, תסכול או כל רגש מטריד אחר אינם יכולים להחזיק מעמד. הטבע לעולם אינו יוצר סופה שאין לה סוף. בכל ביש- מזל נחבא מזל טוב.
מוקדם בבוקר, אחרי הימים שבהם אני חושב ומיישם את דבר החוכמה בשיר מסוים, אני מביט בעיניו של לאו- צה שברישום ותוהה, למה התכוונת? כיצד יכול ליישם זאת, כאן ועכשיו, מי שרוצה לחיות לפי התורה הנשגבת הזאת?
מה שקורה לאחר מכן מהמם שכן זה פשוט בא אליי. מבעד לעידנים, מבעד לאטמוספרה, דרך העט הסגול שלי ובעמוד הזה, זורם דבר שכינויו היחיד הוא כתיבה אוטומטית. אני יודע שזה לא ברשותי. אני יודע שאיני יכול לגעת בזה, להרגיש בזה, לראות את זה, או אפילו להעניק לזה שם, אבל המילים מגיעות לעולם 10,000 הדברים. אני אסיר תודה, מבולבל, המום ומאושר. למחרת אני מתחיל ארבעה ימי הרפתקה נוספת עם החוכמה הזאת, חוכמה שמורה סיני העלה על הכתב לפני 2,500 שנים. אני מרגיש מבורך כל-כך, מלא כבוד ויראה לנוכח החותם העמוק שמילים אלו מותירות בי.
בחזוני במאה ה-21 יגייס עולמנו מנהיגים עתידיים, שחשיבות מילותיו של לאו-צה ספוגה בהם. הישרדותנו עשויה להיות תלויה בהבנה שהמושגים "אויב" ו"מלחמה" יכולים לחדול להתקיים, אם רק נחיה חיים שהטאו במרכזם. ממשלות יצטרכו לרפות את השליטה המופרזת בחיינו האישיים, להימנע ממיסוי יתר של הכנסותינו ומחדירה לפרטיותנו.
ובכל זאת, שיעורי הטאו ואמיתותיו צריכים להתגלות על-ידי אנשים פרטיים ולהיות מיושמים על-ידיהם. בדרך זו יוכל הטאו להביא אותך אל הפלא העצום של קיומך – כן, אתה הטאו בהתגלמותו. קיומך הגיע מאי- קיומך, ולשם הוא יחזור. כדי להפיק את מרב התועלת וההנאה מהספר הזה, הפוך אותו למסע אישי. קִרא בעיון את אחד הקטעים שבטאו טה צ'ינג, ואז קרא את החיבור שנלווה לו. לאחר מכן הקדש זמן ליישומו, שנה את הדרך שבה הורגלת לחשוב והרשה לעצמך להיפתח לדרכי המְשֹגה חדשות של אותם רעיונות. בסופו של דבר התאם אליך את הפרק באמצעות כתיבה, תיעוד, ציור או בכל דרך ביטוי אחרת שקוראת לך. המשך אל הפרק הבא בקצב שתואם את הטבע שלך.
הקטע הבא לקוח מספרו של דנג מינג-דאו – טאו 365 : מדיטציה לכל יום 2, ספר שאני אוהב לעיין בו מדי יום. קרא מובאה זו, ותראה איך הטאו מתעורר בך לחיים:
אם תבלה תקופה ארוכה בחקר ובלימוד עצמי, תיכנס לטאו. כשתעשה זאת, תיכנס גם לעולם שכולל רעיונות יוצאים מן הכלל. תחווה דברים שלא ניתן להעלותם על הדעת, יגיעו אליך מחשבות וידע לכאורה משום מקום, תבחין בדברים שיכולים להיחשב לראיית הנולד. ובכל זאת, אם תנסה לחלוק עם אחרים את חוויותיך, הם לא יבינו אותך, לא יאמינו לך. ככל שתצעד בשביל הזה, כך תתרחק מדרכיה הרגילות של החברה. ייתכן שתראה את האמת, אך תגלה שאנשים יעדיפו להקשיב לפוליטיקאים, לשחקנים ולשרלטנים.
אם תהיה מוכר כאדם שמאמין בטאו, ייתכן שאנשים יחפשו אותך, אבל לעתים רחוקות הם יהיו אלו שבאמת מבינים את הטאו. יש אנשים שמנצלים את הטאו כמשענת. לעתים קרובות, אם תספר להם על הפלאים שראית, תרגיש שנקלעת לשיח עקר שאין בו תקשורת. על כך נאמר שאלה היודעים אינם מדברים.
מדוע לא להישאר בשקט? עשה זאת, ותיהנה מהטאו. הנח לאחרים לחשוב שאתה אילם. בתוכך הרי תדע את האושר שבמסתורין של הטאו. אם תפגוש מישהו שיכול לצאת נשכר מהחוויות שלך, שתף אותו בהן. אבל כשאינך אלא אדם תועה בקהל של זרים, החוכמה היא להיות שקט.
ייתכן שהמסר החשוב של הטאו טה צ'ינג הוא ללמוד כיצד להתענג על פשטות הדברים שנמסרים לך לאורך הטקסט העתיק והמקודש הזה כשתיישם את הרעיונות שבו, תגלה עד כמה כל זה עמוק – אבל אז תמצא
את עצמך מופתע מפשטות הדברים ומטבעיותם. עצתו של המורה הקדום הזה קלה ליישום, ואל לך לנסות לסבכה. פשוט הרשה לעצמך להישאר בהרמוניה עם הטבע שלך, שבו תוכל לבטוח אם רק תקשיב ותפעל בהתאם.
אני מקווה שתרגיש התאהבות משכרת בלאו-צה ובטאו טה צ'ינג המופלא שלו, ושתוסיף את האור והצבע שלך לדרך הגדולה. אני מציע לך את אהבתי עם מחויבותי לעולם הממוקד בטאו. איני יכול לחשוב על חזון נעלה יותר בשבילך, בשביל כדור הארץ שלנו או בשביל היקום שלנו.
- וויין ו' דייר
מאווי, הוואי
1 The Wisdom of India: Lin Yutang
2 365 Tao: Daily Meditations: Ming-dao Deng
לחיות את המסתורין
בפרק הפותח את הטאו טה צ'ינג לאו-צה מספר לנו ש"הטאו הוא בעל-שם והוא חסר-שם." המשפט נשמע פרדוקסלי לאופני החשיבה המערביים שלנו – והוא אכן פרדוקסלי! חשיבה פרדוקסלית טבועה ברעיונות המזרח הרחוק – ביין עם היאנג, בנשי עם הגברי, ובדברים אחרים המתוארים בטבעיות כמורכבים גם מזה וגם מזה. לעומת זאת, אנו בעולם המערבי רואים הפכים כרעיונות בלתי מתאימים שסותרים זה את זה. ובכל זאת, ספר הטאו מבקש מאיתנו לשנות את דרכי החשיבה המושרשות בנו, ולראות כיצד חיינו משתנים עקב כך.
הטאו הוא הממלכה הבלתי ידועה והבלתי נראית שהכול נוצר בה. בה בעת נוכחותו של הטאו בכול היא לעולם בלתי נראית. כשאנו רוצים לראות את הבלתי נראה (המסתורין), אנו מנסים להגדירו במונחי העולם החיצון, המגדיר דברים באמצעות צורה – את זה לאו-צה מכנה "10,000 הדברים". הוא מייעץ לנו להרפות מהניסיון לראות את המסתורין, פעולה שלמעשה תאפשר לנו לראותו. או כמו שאני אוהב לחשוב על כך, "לשחרר ואת האֵל לאפשר." אך כיצד נוכל לעשות זאת? דרך אחת היא לאפשר לעצמנו לתרגל חשיבה פרדוקסלית על-ידי הכרה בכך שהמתאווה (הרוצה) וזה שאינו מתאווה (המאפשר) הם שונים ודומים גם יחד... ממש כמו קצות הרצף המסתוריים.
המאוויים הם הביטוי הפיזי ליצירתם של אותם תנאים המאפשרים לנו להיות פתוחים לרעיונות או לחוויות חדשים. כלומר, הם ההכנה שאנו עושים לקראת הקבלה. על-פי לאו-צה, הרצון לדעת או לראות את המסתורין של הטאו יחשוף הוכחות לקיומו במגוון תופעות, אך לא יחשוף את המסתורין עצמו. אבל אין מדובר במבוי סתום! בקרקע זו של ההתאוות צומחים זרעי הטאו המסתורי. הרצון משתנה לאפשוּר חף ממאמץ. זה שמתאווה רואה רק את התופעות; זה שאינו מתאווה יכול לראות את המסתורין עצמו.
כאשר תשומת לבנו נתונה לדבריו של לאו-צה, אנו יכולים לראות בבירור שעולמנו מייצר שפע של דוגמאות לתהליך פרדוקסלי זה. חשוב על גינון ועל הרצון העז לראות את העגבניות הביתיות המפתות או את נרקיסי האביב: לאפשר להם לגדול – זה מה שקורה בסופו של דבר. עכשיו חשוב על הדברים בחיים שכוללים רצון, וראה כיצד הם שונים מאפשור: לרצות ללכת לישון, לדוגמה, במקום ללכת לישון. לרצות לשנות את התזונה, במקום לשנות את התזונה. לרצות לאהוב, במקום לאהוב. באזכור הזה מהטאו – להיות נטול תאווה פירושו לבטוח, לאפשר, להרשות. הרצון הוא גם ההתחלה וגם הבסיס להיעדר רצון, ובכל זאת, הרצון הוא גם ההתחלה וגם הבסיס לאפשור. הם אותו הדבר, והם שונים.
שים לב לפעמים שבהן אתה מרגיש בגופך שאתה נמצא על קו הרצף שבין רצון לאפשור (או ניסיון לעשייה). לנסות לנגן בפסנתר, לנסות לנהוג במכונית או לנסות לרכוב על אופניים – כל אלו דומים אמנם לנגינה בפסנתר, לנהיגה במכונית ולרכיבה על אופניים, אך הם שונים מהן. כאשר הפעילויות הללו רצויות ונלמדות, מגיע רגע שבו הדבר שאתה עושה הוא פשוט אפשור שלהן. החוכמה היא לדעת לזהות בגופך את ההבדל שבין ניסיון לאפשור, ואז לרכוש מודעות לתחושת חוסר המאמץ של האפשור. האימון יוביל גם למודעות גדולה יותר למסתורין הבלתי נראה ואל 10,000 הדברים, שהם התופעות הנראות לעין בעולמנו.
10,000 הדברים שלאו-צה מדבר עליהם מייצגים את אותם אובייקטים עלי אדמות, שסיווגם ושמם המדעיים עוזרים לנו לתקשר זה עם זה ולזהות את הדבר שאנו חושבים או מדברים עליו. עם זאת, למרות המומחיות הטכנולוגית והקִטלוג המדעי הקיים, איננו יכולים ליצור עין או כבד אנושיים, ולצורך העניין גם לא גרגיר חיטה. כל אחד מהדברים האלה – עם שאר הדברים שכלולים בעולם הידוע או בעל השם – מגיחים מהמסתורין, מהטאו הנצחי. וכך – בדיוק כפי שהעולם אינו רק חלקיו הקרויים בשם, גם אנחנו איננו רק עור, עצמות ונהרות של נוזלים היוצרים יחד את ישותנו הפיזית. גם אנחנו הטאו הנצחי, שבדרכו הבלתי נראית מעורר את לשוננו לדבר, את אוזנינו לשמוע ואת עינינו לראות, וכך מאפשר לנו להתנסות בתופעות ובמסתורין. האפשור המודע של המסתורין חסר-השם הזה הוא הדרך המוחלטת להתנסות בטאו.
האם זה אומר שעליך לחשוף את עצמך לסכנה? ברור שלא. האם זה אומר שעליך לבטוח במסתורין ברגע ששודדים אותך או מתעללים בך? קרוב לוודאי שלא. האם זה אומר שלעולם אינך צריך לנסות לשנות דברים? לא. זה כן אומר שעליך לפתח ולטפח תרגול כלשהו שיעזור לך להימצא במסתורין, ושיאפשר למסתורין לזרום דרכך באין מפריע. זה אומר שעליך לאפשר אותו הפרדוקס שהוא החיים בתופעות אשר מתוכן תאפשר למסתורין להתגלות.
עשה את הטאו, מצא את הדרכים האישיות שלך לחיות את המסתורין. כפי שלאו-צה אומר בפרק הראשון שלפנינו, "המסתורין עצמו הוא השער לכל התובנות..."
הנה עצתי לאופן שבו ניתן לתרגם את הפסקה הזאת ליישום יומיומי במאה ה-21:
בראש ובראשונה, ליהנות מהמסתורין!
תן לעולם להתגלות בלי לנסות לפענח אותו. למשל, תן למערכות יחסים פשוט להיות שם, שכן הכול יסתדר ממילא לפי הסדר האלוהי. אל תתאמץ כל-כך לגרום למשהו לעבוד – פשוט אַפשר אותו. אל תתעקש לנסות להבין תמיד את חבריך, ילדיך, הוריך, המעביד שלך או כל אחד אחר, שכן הטאו נמצא בפעולה כל הזמן. כשהציפיות מתנפצות, הנח לדברים להיות כמות שהם. הירגע, הרפה, אפשר והכר בכך שכמה מרצונותיך קשורים לאופן שבו העולם צריך להיראות לדעתך, ולא לאופן שבו הוא נראה ברגע זה. הפוך לצופה פיקח... היֵה פחות שיפוטי ויותר קשוב. קח את הזמן הדרוש לך להיפתחות אל המסתורין המרתק ואל חוסר הוודאות שכולנו מתנסים בהם.
התאמן על שחרור מתיוג תמידי
רובנו לומדים את תהליך התיוג בבית הספר. למדנו ברצינות תוך שאיפה להגדיר דברים באופן הנכון וכדי להשיג את מה שמכונה "ציונים גבוהים". רוב מוסדות החינוך מתעקשים על זיהוי והגדרה של כל דבר, וכך מובילים אותנו אל אותה תווית שתייחד אותנו כבוגרי בית ספר שמגלים בקיאות בנושאים מסוימים. ובכל זאת, אנו יודעים, בלי שאיש יאמר לנו, שאין שום כותרת, תואר או תג מיוחד אחר שמגדירים אותנו באמת. כשם שהמים אינם המילה "מים", וגם לא המילה "אקווה", לא המילה "Water" ולא הצירוף "H2O" – כך אין שֵם ביקום שהוא הדבר עצמו. למרות אפשרויות הקִטלוג האינסופיות שלנו, אף בעל חיים, פרח, מינרל ואדם אינם באמת ניתנים לתיאור. באותו אופן הטאו אומר לנו ש"השם שניתן לכנותו בשמו, אינו השם הנצחי." אנו חייבים ליהנות מאורן של התופעות שאנו רואים וחשים במקום לשנן ולקטלג אותן באופן תמידי.
לך עכשיו בדרך הטאו
בשלב כלשהו של היום הבחן במקרה שבו אדם או מצב מסוימים מטרידים או מרגיזים אותך. באותו רגע החלט ללכת בדרך הטאו (או ליישם אותה) בהפניית תשומת לבך אליך-פנימה ובבדיקה היכן אתה נמצא על קו הרצף שבין הרצון לאפשור. אפשר את אותו הפרדוקס המתגלם בשילוב שבין הרצון להעלים את המטרד ובין האפשרות להניח לו להיות מה שהוא. חפש אותו פנימה במחשבותיך והרשה לעצמך להרגיש היכן הוא נמצא ואיך הוא נע בגופך.
מקד את כל תשומת לבך בניסיון להפוך לאדם עם ראש פתוח, והרשה לסובלנות להתיידד עם המסתורין שבך. הבחן בהתגלות תחושה זו: אולי היא הופכת את בטנך, מקשיחה את עמוד השדרה שלך, גורמת ללבך לפעום או מכווצת את גרונך. אין זה משנה היכן היא נמצאת, הנח לה פשוט להיות שם כשליח סודי וחידתי בתוכך, והענק לה תשומת לב חפה משיפוטיות. הבחן בצורך שלך להעלים את התחושה, ואפשר לו להתקיים בפיקוחך הרחום. קבל את כל מה שקורה. פגוש את המסתורין שבפנים בלי לתייג, להסביר או להגן. בהתחלה זו תהיה הבחנה דקה ומאתגרת, ועליך מוטלת האחריות האישית לעשותהּ. רק אתה יכול להכשיר את עצמך לחוויית החיים בתוך המסתורין.
