פֶּרֶק 1


אֲנִי ג׳וֹרְג׳


הַי, אֲנִי ג׳וֹרְג׳, יֶלֶד בֵּן עֶשֶׂר, קְצָת נָמוּךְ עִם תַּלְתַּלִים וְשֵׂעָר גִ׳ינְגִי. אֲנִי חָכָם וְיָפֶה וְיֵשׁ לִי צִיּוּנִים טוֹבִים. לִפְנֵי כַּמָּה שָׁבוּעוֹת קָרָה לִי מַשֶּׁהוּ מַמָּשׁ מוּזָר בְּבֵית הַסֵּפֶר.


זֶה הָיָה יוֹם רָגִיל כְּמוֹ כָּל הַיָּמִים. לָמַדְנוּ שִׁעוּר חֶשְׁבּוֹן עַד שֶׁאוֹנִי, הַמּוֹרֶה שֶׁלִּי לְחֶשְׁבּוֹן, בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהָבִיא לוֹ סַרְגֵּל מֵהַמַּחְסָן שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר.


זֶה הָיָה כָּכָה: "ג׳וֹרְג׳, תּוּכַל לְהָבִיא לִי אֶת הַסַּרְגֵּל שֶׁלִּי מֵהַמַּחְסָן? אֲנִי צָּרִיךְ אוֹתוֹ כְּדֵי לְהַסְבִּיר לָכֶם אֶת הַנֻּסְחָה שֶׁלָּמַדְנוּ".


"אוֹ־קֵי", אָמַרְתִּי, "אֲנִי אֵלֵךְ לְהָבִיא לְךָ".


בַּדֶּרֶךְ רָאִיתִי אֶת הַמְּנַקֶּה טוֹן.


"שָׁלוֹם, הַמְּנַקֶּה טוֹן", אָמַרְתִּי,


"שָׁלוֹם ג׳וֹרְג׳", הֵשִׁיב טוֹן.


בְּקִצּוּר, הִגַּעְתִּי לַמַּחְסָן, שֶׁהָיָה מְלֻכְלָךְ וּמְכֻסֶּה אָבָק. נִרְאָה כְּאִלּוּ לֹא נָגְעוּ בּוֹ כְּבָר שָׁנִים.


טוֹב, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, בּוֹא נִרְאֶה מָה יֵשׁ כָּאן... יֵשׁ כָּאן עֶפְרוֹנוֹת, מְחָקִים... אוֹ! הִנֵּה הַסַּרְגֵּלִים.


"ג׳וֹרְג׳, אַתָּה בָּא?" קָרָא לִי הַמּוֹרֶה לְחֶשְׁבּוֹן.


"כֵּן, כְּבָר", קָרָאתִי בְּקוֹל.


לְפֶתַע רָאִיתִי כַּפְתּוֹר מוּזָר שְׁחַרְחַר־צְהַבְהַב. מְעַנְיֵן מָה זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?


חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּלַי כְּדַאי לְהוֹצִיא אֶת זֶה וְלִזְרֹק אֶת זֶה לַפַּח... לִפְנֵי שֶׁיַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי זָרַקְתִּי אֶת זֶה שָׁם, אֲבָל כְּשֶׁהוֹצֵאתִי אֶת הַכַּפְתּוֹר מֵהַמָּקוֹם נִפְתְּחָה הָרִצְפָּה וַאֲנִי נָפַלְתִּי...


אָההה!


אֵיפֹה אֲנִי?