פרק 1


1941


האג, הולנד


התעוררתי לקול חבטות על הדלת. שמעתי צעקות. מבולבל יותר ממפוחד זינקתי ממיטתי והתנודדתי לעבר הסלון כדי לראות מי או מה גרם למהומה. היו אלה אנשי הגסטפו. הם פרצו אל ביתנו וקראו בצעקות לאבי.


“אִיזָק קאסוטו!”, צווח מר פישר, קצין הגסטפו. הוא התבונן בי ושאג: “איפה אביך?”.


עמדתי ללא ניע. רגליי ופי קפאו מפחד. מר פישר היה ידוע לשמצה בהאג. משמעות שמו הייתה “דייג” והוא כינה את עצמו “דייג יהודים”.


כשהוריי שמעו את הרעש הם מיהרו אל החדר.


“איזק קאסוטו! יש לך שלוש דקות לארוז תיק ולבוא אתנו”, נבח מר פישר על אבי. אבי נעץ בו מבט לרגע ואחר כך התחיל לחפש את חפציו האישיים.


אמי לא הצליחה לשלוט בעצמה והחלה לצעוק. “זה לא אנושי, איך אתם מצפים ממישהו לארוז תיק בשלוש דקות!”.


אבי בקושי הספיק לחטוף את המעיל שלו לפני שמר פישר אחז בזרועו ודחף אותו לעבר הדלת.


“לאן אתה לוקח אותו?”, דרשה אמי לדעת. אנשי הגסטפו סירבו לענות. הם חלפו על פניה כאילו שאינה קיימת, וגררו את אבי החוצה אל מכונית משטרה שהמתינה להם שם. בתוך שלוש דקות אבי נעלם. אמי ואני נשארנו לבד בסלון.


“אימא, הם לא יכולים לקחת אותו סתם ככה, נכון?”, שאלתי כשכולי מבולבל.


“כן, ארני, כנראה שהם יכולים”, היא ענתה ובעיניה דמעות.


ושוב, לפחות בפעם האלף, קיוויתי שמעולם לא היינו עוברים להולנד.