- העולם שלו: טרילוגיית העולמות 1
“הריח המתכתי של הדם בשילוב ניחוח הוויסקי החזק יהיה משהו שלעולם לא אצליח לשכוח, לא משנה כמה אנסה.”
ישנם אנשים שאוהבים להסתכן, האדרנלין הוא הסם המועדף עליהם, והם יעשו כל דבר בשביל מנה. אנה בראון היא לא אחת מהם.
היא אוהבת את השגרה שלה, את חייה עם אחותה ועם אימה ואת השלווה המנומנמת האופיינית למגורים בעיירה קטנה.
לכן כשהשלווה הזאת מופרת אנה לא יודעת איך להתמודד עם המציאות החדשה, או ליתר דיוק, איך להתמודד איתו.
ג׳ונתן קאלן הגיע כרוח סערה לעיירה ‘מייל’, וכל מה שהיה על אנה לעשות הוא להנמיך פרופיל ולהישאר בלתי נראית עד שהסערה תחלוף.
אך לרוע מזלה, לגורל היו תוכניות אחרות, ואנה למדה מה זה באמת אומר להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, ונאלצה להציל את חייו.
מאותו רגע היא נמצאת על הרדאר של אחד הגברים המסוכנים ביותר במזרח אירופה, ולא משנה כמה היא תנסה להיאבק הוא לא התכוון להניח לה לברוח.
היא שייכת לעולם שלו עכשיו.
- העולם שלה: טרילוגיית העולמות 2
אחזתי בעניבה שלו ומשכתי אותו קרוב יותר, שפתיי ריחפו מעל שלו, והריח שלו הצליח לגבור על ריחות הזיעה והאלכוהול.
“אתה שונא משחקים, מר קאלן? בסדר גמור, אז אני אהיה ישירה לחלוטין, בפעם הבאה שאראה אותך עושה החייאה מפה לפה למישהי, אני בחוץ. אני לא יודעת אם שמת לב, אבל גם אני לא חולקת את מה ששייך לי.”
כשאנה החליטה לומר ‘כן’ לג’ונתן, היא ידעה שזה לא יהיה קל.
היא הייתה מוכנה למבטים הביקורתיים, ללחשושים מאחורי גבה. לסכנה שאורבת בכל פינה חשוכה בעולם שלו.
אבל היא לא הייתה מוכנה לעוצמת הרגשות שהגבר הזה עורר בה.
אנה חשבה שהחלק הקשה ביותר של הסערה חלף, אבל היא טעתה. השלווה שהיא הצליחה להשיג הייתה בסך הכול אשליה. עכשיו היא נמצאת בלב הסערה, והחלק הקשה ביותר עוד לפניה.
כבר מאוחר מדי עבורה להתחרט, והשאלה היחידה שנותרה היא לא אם אנה תצליח להישאר לצידו של ג’ונתן, אלא אם היא תצליח להישאר בחיים בעולם המסוכן הזה שהפך לשלה.
- העולם שלנו: טרילוגיית העולמות 3
היפהפייה הנרדמת, שלגייה וסינדרלה הם חלק מהספרים שנהגה אימי להקריא לי לפני השינה. סיפורים על נסיכות, על נסיכים יפי תואר ועל אהבת אמת. הו, כמה אהבתי את הסיפורים האלה, אבל מהר מאוד למדתי שהמציאות היא לא סיפור אגדה ואהבת אמת היא בסך הכול אשליה.
אחרי שאימי עזבה צפיתי באבי נמוג לאיטו עד שלא נותר ממנו כלום, ונדרתי נדר שלעולם לא אהפוך להיות כמוהו. החלטתי להעניק לגברים בחיי את הזמן שלי, את מוחי ואת גופי. הכול, מלבד הלב שלי.
זה עבד עד שהגיע ויל, ומה שהיה לי להציע לו פשוט לא הספיק, הוא רצה הכול, כל חתיכה פגומה ומצולקת ממני.
כשמלחמה עמדה לפרוץ, והחיים של האנשים החשובים לי ביותר היו בסכנה, נאלצתי לברוח ולקחת אותם איתי.
חשבתי שהשארתי אותו מאחור. אבל טעיתי.
בימים הוא רדף את מחשבותיי, ובלילות השתלט על חלומותיי, הוא היה הסחת דעת שלא יכולתי להרשות לעצמי, לא כשטעות אחת הייתה עלולה לעלות בחייהם של אהוביי. אבל מה כבר יכולתי לעשות כשהוא פשוט סירב להיעלם?