"מה אני אכתוב? שייסדו על שמי טורניר כדורסל או מסע אופניים? מה לי ולספורט... שיקימו קרן מלגות לסטודנטים?
מאיפה יממנו אותה... שיקראו לספרייה המקומית או לאחת מחמש מאות הכיכרות ביישוב על שמי? למה להסתבך עם
בירוקרטיה... שיספרו לילדים שלי איזה איש מיוחד הייתי? אני לא כזה מיוחד... רגיל.. אז מה בכל זאת?
תמשיכו לחיות!
תמשיכו לחייך, לצחוק, לשיר, לחלום, לקפוץ, לשחק, לספר, לדלג, לאהוב, לחבק, לדאוג, לנשק, לפרגן, לקרוא, לעזור,
לטייל, לנשום, להתרגש, לחלוק, להתגלגל, ללטף, להסתכל, לבלוע, לבכות, לתמוך, לצייר, לבנות, להשקיע, לדגדג, לתרום,
לצחוק, לנטוע, לזרוע, להשקות ולגדל וגם בסוף לקטוף את הפירות. ואם יש פרחים, אשמח לאיזו חמנית פעם בשנה, אני
נורא אוהב חמניות.
מי שם לב שפועל אחד הופיע פעמיים? יפה! בבקשה ליישם"

בני כתב שירים וסיפורים. כשחלה התחיל לכתוב בלוג "חוג הסרטן והתקליט" (אפשר עדין להיכנס לשם הזה באינטרנט
ולקרוא ה"סרטן" על מחלתו, "התקליט" כי היה אספן תקליטים גדול).
את הספר הזה התכוון להוציא לאור בחייו אך לא הספיק.
זוהי ההנצחה שלנו לאדם שהיה יפה, חכם ומיוחד מאוד.
אנו מיישמים את בקשותיו לעיל בכל יום.
חבל...