עמל
יָדְךָ רוֹכֶבֶת עַל סַכִּין הַגִּלּוּחַ
כְּמוֹ חַקְלַאי עַל קוֹמְבַּיְן. הָאוֹר
מֻקְדָּם וַחֲלָבִי, קֶצֶף הַכֻּתְנָה סָמִיךְ
וּמְחַכֶּה. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל דְּבָרִים
בְּגֹדֶל כַּף יָד: גֶּרֶב אָפֹר, שְׁרִיקַת
קוּמְקוּם, דֻּבָּה קְטַנָּה. גַּם בַּשָּׂדֶה הַזֶּה
הָלַכְתִּי פַּעַם, פְּנֵי הַמִּישׁוֹר הָיוּ חַפִּים
מִזִּכָּרוֹן וְהַיְּבוּל צָפוּף יוֹתֵר, נֻקְשֶׁה.
עַכְשָׁו חֶלְקַת פָּנֶיךָ הַגְּלוּיָה, אֶצְבְּעוֹתַי
הַמְּאֻחָרוֹת. הַזְּמַן, כְּמוֹ הַפְּרִיחָה, פָּשׁוּט
בְּעֵירֻמּוֹ. אַתָּה מַבִּיט בִּי וּמַנִּיחַ לַכֵּלִים,
לָאֲדָמָה. אַתָּה אִתִּי גַּם בָּעוֹנָה הַזֹּאת.