“הספר הכיוון מערב של דורית חכים קרמר בימאית תסריטאית ועיתונאית לשעבר נולד עקב
חזרתה של דורית ומשפחתה לישראל מרילוקיישן בעמק הסיליקון .
ספר ביכורים מרתק שכתוב בגוף ראשון שקראתי אותו בלי לעצור כי אני אוהבת ומסוקרנת לקרוא
ספרי מסעות ורילוקיישן במיוחד של ישראלים בארה"ב , וגם כי הכתיבה של דורית היתה לי כנה
מרתקת ומלאת שנינות והומור שהיה לי קליל זורם כייפי ומהנה לקרוא עד שהרגשתי שאני בתוך
סרט נע של דפדוף הדפים במהירות יוצאת דופן.
העלילה מגוללת את סיפורה של שירז שחקנית מצליחה בישראל ויואל בן זוגה יזם סטארטפיסט
אשר ביום בהיר אחד עזבו את הארץ אל עבר האקזיט בעקבות סטארט אפ מצליח בעמק הסיליקון .
שם הם נוחתים עם שני בניהם הקטנים גידי וגיא לתוך ארץ החלומות ....
בעוד יואל משגשג ומצליח בסטארט אפ שהקים הנאמד בשניים וחצי מיליארד דולר שירז מרגישה
לבדה . היא מותירה הכל מאחור ובעצם הכל מוטל על כתפיה .
שירז מנסה להשתלב בחייה החדשים בבועה האמריקאית של החיים העשירים עד מגוחכים בהם
היא עטופה : מנהג פרטי במכוניות יוקרה עד למספר אנשי תחזוקה בביתם , וילדיהם שלומדים
בבתי ספר פרטים יוקרתיים שמס' המתקבלים אליו נמדד במבחנים קפדניים מדוקדקים עד גיחוך ,
שם גם מתגלים מובהק הפערים הגדולים איתם שירז מתמודדת , האמביוולנטיות בה היא נמצאת
הבדידות והגעגועים למשפחה ולחברים , השתוקקותה בחזרה לעבודתה כשחקנית בארץ מול
הצביעות האינטריגות והאינטרסים אותם היא חיה יום יום הגורמים לה להבין עד כמה לא כל
הנוצץ זהב אותם דורית מיטיבה לתאר באירוניה לעיתים מוקצנת עד מצחיקה ואפילו מכניסה ספק
רומן אמריקני יהודי שחצי מפלרטט עם שירז וחצי עם יואל בעלה”

“אני קצת אמביוולנטי לגבי הספר הזה. מצד אחד קראתי אותו ב24 שעות שלכאורה זה סימן טוב.
מצד שני אני לא כל כך מבין למה הוא יצא כספר. זה נראה כאילו מישהי כתבה לעצמה יומן תוך כדי הרילוקיישן והחליטה לפרסם אותו ללא עריכה. המון המון פרטים ושמות שלא אומרים שום דבר (וגם לא מקדמים את העלילה). אין ממש דילמה או קונפליקט, והדמויות לא מאוד מעניינות. הוא לא הצליח לעורר בי שום רגש. הוא כן מצליח להכניס את הקורא לחוויה המורכבת של כניסה לעולם אמריקאי עשיר וצבוע אבל שום דבר מעבר לזה. הרגשתי כמו בכתבה מורחבת של עיתון סוף שבוע שמראיין מישהי על חוויותיה באמריקה. בקיצור, לא ממש ממליץ, אבל אולי יהיו אנשים שיחוו את זה אחרת ממני.”