ננופואטיקה 39 בעריכת רות אשור מוקדש לעיסוק בשכנים ובשכנות. בשנה בה למדנו להכיר מחדש את שכנינו בחדרי המדרגות ובמקלטים, בהפגנות, בשדה הקרב; שנה שבה גבולות המדינה בוערים ונדרש להתבונן בהם מחדש – גם מהבחינה הספרותית. החיפוש הספרותי אחר שכנות מזהה את המורכבות, את החיכוכים ואת סכסוכי השכנים אך גם האחריות על האחר ואת הצורך ללמוד לחיות יחד. תנועת הגליון נעה מכאב גדול ושבר אל עבר אפשרות לקרבה ולתקווה.
בננופואטיקה 39 יש 61 יוצרים ויוצרות ו-81 יצירות, בשירה ובפרוזה. המסע אחר השכנות בגליון מתחיל בשכנים במובנם הקלאסי, מהבית המשותף, הרחוב והשכונה (נועה שקרג'י, טל מיכאליס, רוני אלדד). משם הוא נע אל עבר השכנות הפוליטית-הלאומית, מפנה מבט אל קולות המלחמה, האזעקות, אל אחינו ואחיותינו החטופים, אל מה שמתרחש מעבר לגדר (טל ניצן, דרור בורשטיין, קים מידן). טקסטים רבים עוסקים בקשר שבין שכנות ומוות (צרויה להב, אביב פטר, מירלה משה אלבו). הגליון מסתיים בשכנים "אחרים", בחוצנים של מרגרט אטווד שכבר כאן (בתרגום שלומית גרינפילד גילת), ובשכנות עם הטבע, במעוף הציפורים, בקולה של הרוח (צוריאל אסף, איתן דקל, שׁוּאֶה דוֹ). מופעי השכנים השונים, חושפים כי קו הגבול המבחין בין הפרטי והכללי, בין הקרוב לרחוק, בין האישי והפוליטי, כמעט ולא קיים. הטקסטים בגליון מלמדים כי אנו עוסקים ללא הרף בגבולות ובמשמעותם, אך גם דורשים מאיתנו לחשוב מה לעשות בגדרות במאה העשרים ואחת? ובקירות? ובגבולות?
