זהו ספרו החשוב ביותר של המשורר והמספר יצחק לאור. שיריו חזקים ומבנהו מהודק כי הזמן תמים נחלק לשמונה שערים ״אגרוף הכרכום״ (בעיקר שירי טבע ליליים); ״היינו בעולם והעולם לא יְדַעַנוּ״ (מחזור בן עשרה שירים על מסע מן העָכור עד הצבעוני ועד לתוך הזיכרון הארוטי הנסתר); ״עד שתפר האביונה״ (שירים ארוטיים ושירי אהבה); ״ומצדיקי הרבים ככוכבים״ (שירים פוליטיים); ״מה אֱנוֹש״, (שירים של דוברים שונים, לפני המוות והבריחה אל החיים); ״כִּשְיירֵי ארוחה חפוזה״ (שירים בתל אביב); ״אפילו דיבור יעלה באש״ (מחזור שירי יממה עד הזריחה, בעיקר ביום); והשער האחרון, "כי הזמן תמים", כולל שירים ארוכים (גם קצרים), שהם פסגת הספר.
שם הספר לקוח משיר של ר׳ שמואל הנגיד, ומשמעותו כאן בספר של לאור כפולה: גם יום השוויון (לכבודו שר שמואל הנגיד) וגם תמימותו של הזמן, שעשינו אותו למודד, ואין הוא כזה.