מיואש מכך שאין לו בן שיירש אותו, עוזב מלך טורקיה את ארמונו כדי לחיות את שארית חייו בהתבודדות. רצה הגורל וזמן קצר לאחר מכן, פגש בארבעה דרווישים נודדים; שלושה נסיכים וסוחר עשיר שוויתרו על העולם בשל כישלונם באהבה. בשעת ייאושם הקשה ביותר זכו לפתע ארבעת הדרווישים, כל אחד בנפרד, להכוונה מכוח על טבעי שהדריך אותם לצאת לטורקיה, וניבא ששם יתהפך עליהם גורלם.
סיפור מופלא זה חובר לראשונה במאה הארבע־עשרה על ידי אמיר ח'וסראו וזכה לפופולריות בשנת 1803 לאחר שמיר אמאן תרגם אותו מחדש לשפת אורדו. הסיפור על ארבעת הדרווישים הוא קלאסיקה של ספרות אורדו ודומה מבחינת המבנה הספרותי לאלף לילה ולילה, ומהווה דוגמה מצוינת לסיפורת המאפשרת הצצה מרתקת אל המנהגים, האמונות והאנשים של אותה תקופה.
אמיר ח'וסראו (1253 – 1325) היה משורר פרסי נודע, תלמידו של המורה הסופּי הדגול מדלהי, ניזאמודין אולּיה (1238 – 1325). כאשר אמיר ח'וסראו סיפר לניזאמודין אוליה החולה את סיפור ארבעת הדרווישים, החלים ניזאמודין אוליה מחוליו וכך אמר: ״כל השומע סיפור זה, בעזרת אלוהים, יבריא."