“מתחיל אני את יומני זה מתוך תקוה שאני אמצא בו קורת רוח וספוק נפשי לכל רגשותי אשר אני מרגיש וחש.” כך כתב אברהם שרוני (שעשוע) הצעיר בתחילת יומנו בסוף 1936. בני משפחתו מצאו אותו לאחר פטירתו בשנת 2012 ̶ אף לא אחד מהם ידע עד אז על קיומו. היומן מתעד את קורות שרוני במשך כשלוש שנים באופן לא רצוף.
שרוני, לימים ממקימי חיל המודיעין ומחברם של מילונים ערבית־עברית, עלה ארצה מעיראק ב־1934 בהיותו בן 16 עם קבוצת חברים. בדפי היומן הראשונים מספר שרוני על עבודתו כפועל חקלאי בפרדסי רעננה. בהמשך עבר ללמד ערבית בקיבוצי עמק הירדן ובטבריה, וחלקו העיקרי של היומן מוקדש לתקופה זו. ביומנו תיאר שרוני אירועים אישיים וכלליים מנקודת מבטו הייחודית. מאורעות המרד הערבי הגדול שהתרחשו באותה תקופה השפיעו עליו מאוד וזכו להתייחסות נרחבת ביומן. בספר נוספו הערות ומבוא מאת פרופ’ נחם אילן, וכן מאמר המתאר את מפעליו של שרוני אחרי שעזב את טבריה.
הספר זורה אור על עולמו של צעיר ציוני נלהב, משכיל וביקורתי, ומציע לקורא התבוננות ייחודית ומרגשת באירועי אותם הימים.