היה הייתה פעם נערה, שבעיניה היו גחליליות ובנשמתה מוזיקה.

(זכרו אותה... היא חשובה.)

היא הסיבה בשלה קניתי בחיפזון את בית הלבנים ברחוב מייפל; הבית שגרתי בדלת לידו במשך שמונה שנים קסומות. כעת, לאחר חזרתי, בעודי חופרת בין קרשי העץ של הרצפה ושולפת יומנים, אני לא יכולה להפסיק לחשוב על שני האנשים שגדלו כאן.

אתם מבינים, הנערה ההיא הייתה החברה הכי טובה שלי, והבית הזה היה פעם שלהם. היה לה גם אח גדול שהיה הכול בשבילי, עד שהנסיבות הפכו אותנו ללא יותר מזיכרונות.

זו הסיבה בשלה הגשתי מועמדות לעבוד במוסך שלו – מבלי שהייתי מוכנה לגלות שהבוס החדש שלי, קאל בישופ, הפך לאדם נוקשה, גדול ומכוסה קעקועים.

אני השמש בשמיים המעוננים שלו, החיוך בתוככי הבדידות העצובה שלו.

תזכורת לכל מה שהוא מייחל לשכוח.

אבל בליבי יש סוד, והזמן לתקן דפים קרועים אזל.

אולי... הנערה שהייתה פעם הדבק בינינו תוכל להיות המפתח לחיבור כל החלקים שלנו.

(רואים? אמרתי לכם שהיא חשובה.)

צ'או,

לוסי.

ג'ניפר הארטמן

ג'ניפר הרטמן חיה בצפון אילינוי, עם גיבור הרומנים האישי שלה ושלושה ילדים. כשהיא לא כותבת סיפורי אהבה מותחים, קרוב לוודאי שהיא מנסה למצוא את כל הדרכים, בהן תוכל לשבור לכן את הלב ולחבר אותו בחזרה. היא נהנית משקיעות (כי בקרים זה קשה), רכיבה על אופניים, נסיעות, בינג' שידורים חוזרים של ... המשך לקרוא

שם הספר
עדיין פועם
לוטוס
הלב הלא נכון
מדריך הפסימיסטית לאהבה - דואט שיר הלב #2