"את אסף וַלדן לא זכיתי לצערי להכיר אלא דרך השירים שלו, וכאשר קראתי את ספר השירים "לב אבוד בין מילים" מצאתי בו שירים כֵּנים ביותר, אישיים וידויים יפים מאוד. בוב דילן כתב פעם כי שיר הוא איש עירום, ואכן, לדידי, שיריו של אסף חשופים, ממש כך, כאילו הוא מסתובב ללא עור בעולם, או הם בעלי עור שקוף דרכם אתה יכול לראות את רַחַשׁ הרגשות ותת-הרגשות שחש. יש כאן שירים ממש נוגעים ופוצעים. וַלדן הוא בנם של פרופ' צביה ולדן, בלשנית התפתחותית בכירה ופרופ' רפי ולדן, רופא כירורג בכיר, והוא נכדם של סוניה, שהתנדבה רבות למען חולים, ילדים בחינוך המיוחד ונכים, ושמעון פרס, שהיה ראש הממשלה ונשיא מדינת ישראל כמובן.

ולדן (2019-1984) נולד וגדל בכפר אז"ר. למד בתלמה ילין במגמת מוזיקה, ושירת ככתב בביטאון חיל האוויר. הוא התנדב בכישורית, כפר לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, ובעמותה לילדי פליטים. סיים את לימודיו לתואר ראשון ולתעודת הוראה בספרות ובבלשנות באוניברסיטת תל אביב. למד הוראת יוגה, אהב מוסיקה וניגן בהרכבים שונים. חינך ולימד חמש שנים בגימנסיה הרצליה, ועבד בהנחיית מורים. במאמר מוסגר אומַר, שהוא היה מורה של בִּתִּי, אושרת יגיל, שאף היא כותבת שירים יפים. היה לו חלום להקים מסגרת לימודית חלופית שתשלב את שלוש אהבותיו – חינוך, מוסיקה ויוגה. אחרי מחלה ארוכה הוא שם קץ לחייו. שיריו התגלו לאחר מותו. לא הייתי כותב פרט זה אלמלא היה מופיע בדש הספר ובפתיח היפה שכתבה צביה אמו לספר תחת הכותרת "מזמור לאסף", ובעיקר, זה מה שחשוב, הדבר מופיע לא אחת בשירים. חלק מהשירים, אלה שבעלי יסוד פזמוני מובהק, הולחנו על ידי מוסיקאי ידיד, איתי זנגי, ואלה שהולחנו מסומנים לצד כותרת השיר בתָו. מקסים." - רן יגיל

שם הספר
אורות הפנסים האחרונים