“בשישי הבא אני טסה לבדוק בחינות בשלוחות של האוניברסיטה שבה אני מרצה , קודם בלטביה ואחר כך באסטוניה.
כך יוצא שאחגוג את יום הולדת 33 בטאלין, בירת אסטוניה. את ה־22.01 פיניתי לעצמי כיום חופשי: מעבורת מטאלין להלסינקי, יום מושלג, שקט, כזה שנועד להיות נשימה ארוכה אחרי שנה קשה, ואולי גם רגע של אמונה הלוואי שהגידול שמרחף בראשי ברגעים האלה ייעלם, או לפחות יקטן, יחד עם הפחד. קניתי לי כמה ספרים באפליקצייה.
בכל זאת, שלוש שעות במעבורת. ביניהם היה אושר של דניאל סטיל , ספר שלא הצלחתי להתאפק וקראתי כבר עכשיו.הרומן אושר ממשיך את הקו המזוהה עם סטיל: כתיבה נגישה, רגשית, ממוקדת במערכות יחסים אנושיות, ובעיסוק בשאלות של גורל, בחירה והיכולת למצוא משמעות גם לאחר משברים עמוקים.
סטיל אינה מבקשת לחדש מבחינה סגנונית, אלא עושה את מה שהיא יודעת היטב מספרת סיפור שמדבר אל קהל רחב ומעורר הזדהות.במרכז הספר דמויות המתמודדות עם אובדן, שינוי קיצוני ותחושת ריק פנימית.
מושג ה“אושר” אינו מוצג כיעד ברור, אלא כתהליך מתמשך, שברירי לעיתים. סטיל מציבה מראה ושואלת: האם אושר הוא תוצאה של נסיבות חיצוניות ; קריירה, זוגיות, ביטחון או של בחירה פנימית והשלמה עם מה שאין.
העלילה נבנית בקצב מתון, עם דגש על התפתחות רגשית יותר מאשר על דרמה עלילתית. זהו גם כוחו וגם חולשתו של הספר: הקריאה זורמת ומאפשרת חיבור רגשי עמוק, אך הקונפליקטים לעיתים צפויים, והפתרונות נוטים לאופטימיות שאינה תמיד משקפת את מורכבות החיים.
הדמויות כתובות ברגישות, גם אם לעיתים בפישוט רגשי , הן מייצגות מצבים אנושיים מוכרים יותר מאשר עומק פסיכולוגי רב־שכבתי. ובכל זאת, עבור מי שמחפש נחמה, תקווה וחיזוק שקט, הפשטות הזו היא יתרון.
בסופו של דבר, אושר הוא רומן מנחם. הוא אינו מבקש לאתגר, אלא ללוות. ספר על התמודדות, על התחלה מחדש, ועל ההבנה שאושר אינו שלמות אלא רגעים קטנים של משמעות בתוך חיים לא מושלמים.ואולי בגלל זה בחרתי בו דווקא עכשיו.”
