"הרי זהו הרגע, הוא חושב, לשם כך כל הדרך. מהיום שהגיע ל'מתקן אדם' כטירון צעיר ומפוחד ועד לרגע הזה - ארבע שנים מאוחר יותר - שמע עשרות פעמים את ההסברים על ייעודה של היחידה, יצא לעשרות מבצעים, מאות קילומטרים מגבולות המדינה. אבל כל אלה לא פתרו לו מעולם את שאלת הייעוד שלו. מדוע הוא, עמנואל בן סילביה ואילן מורנו משכונת סנהדריה המורחבת, יליד פריז ובן ליוצאי צפון אפריקה, נמצא כאן, ביחידה נערצת, בזמן שחבריו בגולני ובשריון נלחמים ונופלים בקרבות פנים אל פנים ברצועת הביטחון בלבנון?"
שמו של עמנואל מורנו הולך לפניו. כתרים רבים נקשרו לראשו. הילה של גבורה ומסתורין אופפת את פעולותיו.
עוד בחייו, וביתר שאת לאחר מותו.
אבל עוד לפני כל אלה, היה היה ילד. סקרן, נדיב, חובב אתגרים. שגדל להיות נער מוקף חברים, ממהר להתרתח ואז להירגע. שצמח והפך לתלמיד מכינה שחי עם שאלות ולא הפסיק לחפש תשובות. בן מסור, אח רביעי בין חמישה בנים שובבים, רווק מבוקש בקרב בנות המגזר. בעל ואבא אוהב עד כלות.
סיפורו מתחיל במדינה זרה ומסתיים במדינה זרה, אך בין שתי הנקודות הללו ופרשת אהבתו הבלתי מתפשרת לארץ הזאת על גווניה ושסעיה. תחנות חייו ספוגות בה, ומותו מסמל את מהותה.
יוני רוטנברג הוא עיתונאי ועורך בעיתון "בשבע".
טל דנינו חברו של עמנואל, הוא מנהל במשרד ממשלתי וסא"ל במילואים.